Addenda - sichos and letters 3

559לך לך

במענה למכתבו מיום הראשון, בו כותב גם ע"ד הפתקא שכתב בליל הוש"ר.

ומובן שנעם לי לקרות אח"כ מכתבו, הכתוב ביום הראשון לפ' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.

וידוע ההוראת־פתגם רבינו הזקן, מ'דאַרף לעבען מיט דער צייט, הכוונה מיט דער סדרה פון דער וואָך, וידוע פירוש תורת החסידות בפסוק האמור.

ויהי רצון שיקיים החלטתו בפועל, בהתמדה ושקידה ובהתלהבות חסידותית — בנגלה ובחסידות גם יחד, ובהידור בקיום המצות. והשי"ת יצליחו גם בפירוש השני אשר אראך, שמראים ומגלים הכחות הפנימים שישנם בו שיפעלו פעולתם ועד לחיי היום יומים. ועוצם וערך כחות הפנימים — הרי מובן ומבואר בכ"מ.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב ט' מ"ח תש"כ)

. . . וע"ד צחות י"ל ברמז השם אברהם אלי', דשמא מלתא הוא ור"מ מדייק בשמא (יומא פ"ג ע"ב) דבזה נרמז כללות כל ההשתל' והעבודה.

השתל': אברם הוא אברהם הוא שכל הנעלם מכל רעיון, ח"ס עד שצ"ל אמירה אשר אראך אראה אותך (תו"א דרושי לך לך) ואלי' הוא מלאך הברית יסוד סיומא דגופא, שליח למטה מטה (עיין ד"ה ועתה יגדל נא, עת"ר).

סדר העבודה: אברהם מז' רועים (סוכה נ"ב ע"ב) מים יורדים מלמעלמ"ט. ואלי' מח' נס"א, מלמטלמ"ע (דרושי חנוכה).

כללות ענין העבודה: אחרי חטא עה"ד העבודה היא לזכך את העולם ולהאיר את החושך, אחרי אשר ז' דורות סלקו את השכינה מלמטלמ"ע (ב"ר פי"ט). וההתחלה להוריד השכינה למטה היתה ע"י אברהם שהתחיל להאיר בעולם. ולכן נתנה לו מצוות מילה, כדי שעי"ז יהיו ההמשכות שע"י תומ"צ למטה בגשמיות (עי' לקו"ת לג"פ פ' לך ך* ד"ה להבין בתוס' ביאור). אבל בכל זה פריעה לא ניתנה לו (יבמות ע"א ע"ב) כי בההתחלה אין עדיין מקום להמשכה כזו שעור הדק דפריעה יעכבנה (ד"ה למנצח על השמינית, וקצת בי' הענין סד"ה ואתם תהיו תר"ס).

560אבל אח"כ ניתנה גם מצוות פריעה, כדי שיוכל להיות גם גילוי אור הנעלה, ע"י העבודה במשך כל הדורות, שצ"ל לזה הסרת קליפה הדקה ג"כ וזכוך הגשמיות, ותכלית זיכוך הגשמיות הוא באלי' הנביא שעלה גופו בסערה [עי' סד"ה שמח תשמח דחשיב גם חנוך. אבל יעויין תו"א ד"ה מי שם פה דחנוך אינו שייך כ"כ לעולם זה].

ובעבודה הענין דמילה ופריעה — גילוי דחצוניות ופנימיות הלב, ומלתם ומל ה"א (אגה"ק ס"ד, ביום השמע"צ עת"ר) אשר עתה הוא רק ומלתם. אבל ומל ה"א בכללות העולם יהי' בימוה"מ [אף שאברהם — ובכלל בניצוץ פרטי אפשר זה גם עכשיו — הגיע לזה (עי' תו"א ולקו"ת לג"פ ד"ה בעצם היום הזה ובי')] וזהו נעשה ע"י אלי' הבא „להכין לבם" של ישראל (ל' הרמב"ם סוף הל' מלכים). וכמש"כ והשיב לב גו' . . .

נ.ב. בענין מילה ופריעה והא דאברהם ודור המדבר לא נצטוו אפריעה יש ב' שיטות (עי' לקו"ת לג"פ ד"ה בעצם היום הזה פ"ה בהגההוש"נ). ועפמ"ש בסהמ"צ סוף מצוות מילה ד"ה אמר הכותב, י"ל דאברהם מצ"ע לא הוצרך להעביר עור הפריעה ואדרבה,

אבל מצד עבודתו והמשכתו בעולם, הטעם הוא — גם לשיטה הב' — שעדיין לא הי' הגילוי מהארה גבוה כ"כ וכנ"ל בפנים המכ'.

(ממכתב עחהס"כ ה'תש"ג)

561מה שמבהיל עוד יותר, ובלשון נביא הגאולה והישועה (ישעי' ה, כ) „שמים חושך לאור ואור לחושך", אשר ענין של נסיגה וכניעה וכו' קוראים לזה הישג ונצחון ועצמאות, וכל דרישה ובתוקף שלא להכנע ללחצים וכו' כנוה בשם „גלותיות" וכדומה. ובודאי לדכותי' דמר אין כל צורך באריכות בזה, ובפרט בדברים המצערים ומבהילים, הן בגשמיות והן ברוחניות בכלל, ועוד יותר ברוחניות היהדות האמתית במיוחד.

מובן ופשוט שאין עניני ולא כוונתי בכתיבת מכתבי לעורר יאוש ח"ו או העדר פעולה ורפיון ידים, והכתוב לעיל הרי זה בלשון הידוע, דאגה בלב איש ישיחנה, ובפרט דאגה תמידית, ודאגה בענינים האמורים. על אחת כמה וכמה בנוגע לתוכן מכתבו אודות המפעל שהוא וחבריו שי' רוצים לארגן, אשר נקודתו ארגון דעת הצבור, ובפרט בין אומות העולם, בנוגע ליחסים לאה"ק ולעם הדרים עלי', אשר זה מכמה וכמה זמן שנסיתי בעצמי ועל ידי ידידים לדבר בנקודות האמורות. והסיבה העקרית לחוסר הצלחה בזה היתה שכל הלחצים והנסיגות וכו' או רובם ככולם מבוססים ומוצאים עידוד מחוגים ידועים בארצנו הק', אשר יש להם השפעה, ולפעמים השפעה מחלטת בהנהגת היחסים הבינלאומיים, ועד שמזמינים לחץ אם ישירות או בעקיפין. וכמדובר כמה פעמים וכבר נתפרסם גם בעתונות, ראי' מוכחת בזה אשר תיכף לאחר נצחון מלחמת ששת הימים נשלחה משלחת רשמית, אף כי לא בפרסום, של באי כח הממשלה (— שרים) בעת ההיא בהצעה להחזיר כל השטחים שעברו לרשות בנ"י תמורת „שלום" כביכול.

בהמשך להאמור, עובדא המראה שלא נשתנו העתים בזה גם לאחרי כו"כ שנים, הוא אשר בהקדמה להמו"מ בקעמפ דייויד, בישיבות ההכנה לזה, שבה השתתפו באי כח הממשלות וראשי הממשלה בראשם, באה הצעה מצד הישראלי שכל הגדה המערבית תעבור למשטר של „טרוסטישיפּ", אלא שה"טרוסטישיפּ" תמסר לאה"ק. וכשהגיעה אלי ידיעה זו ושאלתי ממשתתפי האסיפה, הרי כל ענין טרוסטישיפּ פירושו אפּוטרופסות (שמקבלים מאחרים) ולא בעלות, עם כל התוצאות מהחילוק שביניהם — לא קבלתי כל מענה. באופן נסי לא נתפרסם הדבר, ובודאי גם כ' ישמור על הסוד, מלבד ליחידי סגולה שימצא לנכון לגלות להם, אף שאם יחידי סגולה הם — בודאי ידוע להם עד"ז.

הצעה אמורה לא נתקבלה על ידי הצד השני, כיון שגם לזה לא רצה להסכים. אבל הדבר ודאי נשמר בזכרון כל המשתתפים בהדיון, עם כל התוצאות מזה.

לכאורה אין בהאמור שייכות ושלילה להמפעל אודותיו כותב, ובהקדמה עוד הפעם שאיני רוצה כלל וכלל להחליש כל פעולה בכיוון המוליך להרצוי והטוב, אבל בנוגע להשתתפותי ולהסכמתי וכו', הרי מטבע מפעל זה ובפרט בצעדיו הראשונים, א) לדבר בנוסחא של פשרה, או עכ"פ שיוכל להתפרש כפשרה, ב) לדבר לא לאלו שהם היו עד עתה המחליטים והגורמים להתדרדרות המצב בנוגע למעשה בפועל, כי אם לאחרים, ורק לאחרים, מפני טעמים מובנים. אבל זה גופא מדגיש כאילו נקודת הכובד בשיפור המצב היא ברשותם של אלו שמדברים אליהם, בה בשעה, שהמצב להיפך, ג) ולאחרי בקשת סליחתו, כו"כ ארגונים בחו"ל וגם בארץ שחובתם ויכולים בודאי להגיב ובחריפות על המצב הבטחוני והמצב הבינלאומי בכלל562ושותקים או גרוע מזה. ואף שבכל זה המפעל לכשעצמו גם כן דבר גדול, אבל אי אפשר לדבר בבת אחת בשתי הנוסחאות. ולדעתי העיקר עתה הוא מחאה הכי חריפה, בנוגע למצב הבטחוני כפשוטו, נגד הויתורים לכל הלחצים הפוגעים במצב הבטחוני, שפירושם אחד שאין גבול לויתורים הל"ת. ועוד נקודה חשובה לדעתי, אולי מפני שאני אפטימיסטי יותר מדי, שבאם היתה מחאה זו באה באופן בלתי פוסק ובחריפות הכי גדולה כדרישת המצב, היתה סוף סוף מצליחה, ובעתיד הקרוב. והשקפתי זו מבוססת גם על הנהגה בדרך הטבע, טבע היחסים הבינלאומיים. אף שכמובן וגם פשוט מאמין אני באמונה פשוטה שכמו שעד עתה הי' קיומו של עם ישראל בכל מקום, כולל גם ובעיקר באה"ק, באופן נסיי, כן הוא גם עתה, וכלשון הידוע כבשה אחת בין שבעים זאבים, אלא שבתקופה אחרונה של הגלות והחושך כפול ומכופל נתוסף שכמה וכמה מבנ"י מתחננים בשם הכבשה, שה פזורה ישראל, קחו מאתנו חלק מארצנו הק' משום שאין בכוחנו להתמודד אתו, או — שהוא היפך הצדק שיהי' ברשות בני ישראל, או היפך היושר, או היפך הגאולה וכו'.

מבין השורות במכתב כ' הרושם אצלי אשר הוא וחבריו אינם מאמינים בהצלחת עמדה תקיפה האמורה. ולכן מקום למפעלם האמור ורצוי הוא (ומובן — עכ"פ במקסימום התוקף האפשרי במפעל כזה), אבל בנוגע לעמדתי הרי זו מובנת מכל האמור, ואחרי בקשת סליחתו וכו'.

ויהי רצון אשר כאו"א מאתנו ינצל כל האפשרויות שלו לחיזוק עמנו בני ישראל בכל מקום שהם, בטחונו — בגשמיות ובטבע ובטחונו ברוחניות ובברכת ה', אשר זה בזה תלוי, ואדרבה הראשון תלוי בהשני, ומתוך מרץ המתאים ובאופן דמוסיף והולך, בשמחה ובטוב לבב.

(ממכתב כד שבט, תשמ־א)

. . . לתוכן כתבו — ומבלי לגרוע כלל מחשיבות התכניות שכותבן — בטח ידוע למר וגם רואה במוחש איך שהנסיגה מפני הגוים נמשכת ובקצב מסחרר — וכוונתי נסיגת אלה מהיהודים באה"ק שגם הם הקובעים את ההנהגה בנוגע להשטחים, לחוזה „קעמפ דייוויד" (היפך המוחלט של מחנה „דוד"), במיוחד מסירת בארות הנפט תמורת פסת נייר, ועוד.

ולחקירתי בחוגים שונים: היתכן, ולמה „אין פוצה פה ומצפצף" (חקירה חשאית, כמובן): נענתי — כי עייף העם מל"ג שנות מתח בלתי פוסק, ונוצרה תגובה (תת הכרה) דהגנה ו"חיסון", שכ"ז שייך להמנהיגים וכל „השאר" — „ישב תחת גפנו ותחת תאנתו"!

(ממכתב ימי אלול, שנת הקהל, תשמ"א)