לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים יז
397ויקהל
ב"ה. ערב שבת קדש ויקהל־פקודי, תשכ"ד.
אין איינקלאַנג מיט דעם באַקאַנטן תור־וואָרט פון דעם אַלטן רבי'ן, בעל התניא והשלחן־ערוך, דער גרינדער פון חב"ד, אַז „אַ איד דאַרף לעבן מיט דער צייט" — מיט דער סדרה פון דער וואָך, וואָרום די תורה שפּיגלט אָפּ אַלע לויפנדע געשעענישן, און גיט די נויטיגע אָנווייזונגען, אין טאָג טעגלעכן לעבן —
האָבן די סדרות ויקהל־פקודי פון דעם שבת, און די סדרה ויקרא דעם קומענדיגען שבת, זייער פּאַסנדע און צוטרעפלעכע אָנווייזונגען . . . אויף אייניגע פון זיי וועל איך זיך דאָ אָפּשטעלן;
אין ויקהל־פקודי דערציילט די תורה ווי אַזוי דער משכן מיט אַלע הייליגע כלים זיינען פאַקטיש געמאַכט געוואָרן, ווידערהוילענדיג דערביי אַלע פרטים וועלכע זיינען שוין אויספירלעך איבערגעגעבן געוואָרן אין תרומה און תצוה. די גאַנצע אריכות, וואָס די תורה האָט אייגנטלעך געקענט איינשפּאָרן, אונטערשטרייכט די וויכטיקייט פון עשי', ווי אונזערע חכמים, זכרונם לברכה, דריקן זיך אויס מעשה עיקר. אויב פריער האָט זיך גערעדט ווי אַזוי דער אויבערשטער האָט איבערגעגעבן צו משה רבנו אויפן באַרג סיני דעם גאַנצן פּלאַן פון דעם משכן, ווערט איצט דערציילט ווי אַזוי די זאַך איז פאַקטיש אָפּגעטאָן געוואָרן דורך דעם פּערזענלעכן אָנטייל פון יעדן מאַן און יעדער פרוי (כל איש ואשה) ; דערביי ווערט אָבער אונטערשטראָכן, אַז די פרויען האָבן געוויזן אַ לעבעדיגען ביישפּיל פאַר די מענער (ויבואו האנשים על הנשים), מיט זייער האַרציגער אָפּפערוויליקייט צו דערפילן דעם טלעכן רצון.
די אינערלעכע כוונה פון דעם משכן איז געווען ושכנתי בתוכם — בתוך כל אחד ואחת; אַז יעדע אידישע האַרץ און יעדע אידישע היים זאָל זיין אַ דירה פאַר דער ג־טלעכער שכינה; פּונקט ווי די אינערלעכע כוונה פון די קרבנות איז געווען, אַז יעדע אידישע האַרץ זאָל זיך דערנענטערן צום אויבערשטן (מכם קרבן), ווי די תורה אונטערשטרייכט באַלד פון אָנהויב ויקרא.
דערמיט קומט צום אויסדרוק די נצחיות התורה — די אייביקייט פון דער תורה. וואָרום כאָטש דער משכן פון זהב וכסף וכו' איז צייטווייליג חרוב געוואָרן, און די קרבנות פון בקר וצאן זיינען צייטווייליג אָפּגעשטעלט398געוואָרן, איז אָבער דער משכן בתוכם און די עבודה שבלב ניט אָנגערירט געוואָרן; אדרבה, נאָך פאַרשטאַרקט געוואָרן.
אַריינטראַכטנדיג זיך אין די דערמאָנטע סדרות פון דער תורה אין דער דאָזיגער צייט, דאַרף יעדער איינער און איינע דערוועקן אין זיך נייע כוחות צו טאָן אַלץ וואָס מען קען צו ברענגען צום אויסדרוק די אייביקייט פון דער תורה דורך לעבעדיגע מעשים אין טא־טעגלעכן לעבן, אַזוי אַז אויף יעדע אידישע האַרץ און יעדע אידישע היים זאָל דער אויבערשטער קענען זאָגן; דאָס איז מיין משכן, און זייערע תפלות זיינען מיינע קרבנות ! . . . ב"ה, כ"ג תמוז ה'תשט"ז, ברוקלין ני־יורק.
. . . בשאלת אניות הישראליותאשר כמה מאנ"ש שי' הנוסעים מהכא להתם פנו אלי בזה, אבוא, באיזה נקודות שעליהן מבוססת חוות דעתי. ולא אביא כאן המראה־מקומות שבודאי אין נצרך לדכוותי'.
השאלה הנ"ל אינה מסוג השאלה המובאת בשו"ע, בראשונים ובאחרונים, אשר ישנה ספינה (או שיירה) והשאלה היא האם מותר לו לפב"פ להפליג בה כו'. כפי המצב עתה — השאלה היא על עצם הספינה אם מותרת להפליג באופן שתסע גם בשבת, או שאסור לה. במלים אחרות, הפס"ד, לראשונה, הוא בהנוגע לבעלי הספינה אם מותרים הם לסדר זמני הפלגת האני' ונסיעתה באופן שגם ביום השבת תפעלנה המכונות ותמשיך נסיעתה, או שאסור עליהם דבר זה ומוכרחים לסדר זמני נסיעות האני' באופן שביום השבת תפסיק הנסיעה, אם בשביתה בנמל או על ידי העמדתה בלב ים. ועל פי האמור, הרי כל השקו"ט המובאים בראשונים ובאחרונים בשאלת הפלגה בספינה הנ"ל אין כאן מקומם.
ומה שיש לדון בנידון דידן הוא אם הפעלת המכונות והנהגת האני' בשבת יש בזה איסור אם אין, ובאם יש בזה איסור האם יש בזה ענין של פיקוח נפשות, ולאחרונה אם שייך כאן הדין דמוטב שיהיו שוגגין, (באם לא היו באים בשאלה מותר או אסור — כי באם שואלים אין מקום לענין דמוטב כו').
א
399ובהנוגע לנקודה הראשונה, מי שיש לו ידיעה, עכ"פ בראשי פרקים, באופן הנהגת אני' והפעלת המכונות, יודע אשר אין כל ספק שיש בזה איסור מן התורה דמבעיר, מבשל, ועוד ועוד, אשר זהו מצד המכונות עצמן. ונוסף על זה יש עוד כמה וכמה איסורים בקשר עם הנוהג וחוקי חברות אניות וחוקי ומנהגי התחבורה בכלל, אשר לעתים תכופות ביותר, כמה וכמה פעמים במשך המעת לעת — מודדים ונכתבים בפנקסים מיוחדים כמה פרטים בהנוגע לנסיעת האני' ועניני', נשלחים מברקים וגם מתקבלים בהנוגע לכמה ענינים הקשורים וגם מכוונים את מהלך האני', ועוד ועוד. ולהעיר ג"כ אשר חלק מהנ"ל קשור בהדלקות נר (חשמלי) וכיבויו.
שמעתי שמועה הכי מוזרה, אבל מפני אי הבקיאות בדבר כנראה שישנם אנשים שמתקבלת היא אצלם, והיא
שמכונות האניות שבזמננו מתנהלות באופן אווטומאטי. ואף שללשון זה יש הסברה, אבל אין לו כל שייכות לענינינו, שאמת שהמכונות יכולות להתנהל באופן אווטומאטי משך איזה זמן, אבל כמה פעמים ביום מוכרחים למרחם (במין שומן), לכוונם או גם להעריכם מחדש (אלא שבין הערכה והערכה פועלות המכונות באופן אווטומאטי), ולא רק הערכה מחדש — אלא גם שינויים במהלך המכונות, התאמה לכמה פרטים של המכונות ושל ענינים שמבחוץ למכונות, שאין כאן מקומם לבארם. והערכה ושנויים הנ"ל גם בהם כמה ענינים במלאכות דאורייתא, כידוע לכל מכונאי. והאומר אשר אפשר להעריך המכונות ולהכינם לפני כניסת השבת באופן אשר משך כל המעת לעת דשבת קדש יפעלו באופן אווטומאטי ולא יצטרכו אף פעם להעריכן ולשנותן וכו', הרי זה — מנקודת מבט של מכונאי — עם הארצות היותר גדולה.
(ואף שבשכל עיוני אפשר לסדר אני' שתוכל להמשיך דרכה באופן אווטומאטי לא רק יום אחד אלא זמן בלתי מוגבל, אבל עוד כמה שנים יעברו עד שתתגשם אפשריות זו).
א
ובהנוגע לנקודה השני' הנ"ל, היינו אם יש מקום לסכנת נפשות, או על כל פנים ספק דפקוח נפש, באם יסדרו נסיעת האני' באופן שתשבות כל השבת בנמל או אפילו לעגן אותה בלב ים, הנה פשיטא שאין מקום אפילו לספק פקוח נפשות בהעמדת האני' בנמל, ופשיטא גם כן שאין כל מקום אפילו לספק פקוח נפשות בהעמדת האני' בלב ים, ולא רק ברוח מצוי' אלא אפילו ברוחות בלתי מצויות, כיון שאין הצלת האני' מסכנת רוח בלתי מצוי' על ידי פעולת המכונות, אלא על ידי בנין המתאים שלה ולפעמים רחוקות ביותר על ידי בריחה מן הרוח סערה. ועוד זאת ועיקר למודעי — שלא כימים הראשונים ימים אלו, כי ידיעות ע"ד רוח סערה המתקרבת מתקבלות400כמה וכמה שעות לפני בוא הרוח למקום פלוני. ויש די זמן להפעלת המכונות מחדש, אם נכבו מקודם מפני קדושת השבת וכיו"ב.
עוד יש אומרים, וגם אמירה זו לא פחות מוזרה מהשמועה הנ"ל, אשר עמידת האני' בלב ים עלולה להגדיל החשש דהתנקשות שתי אניות — יותר מאם האני' במהלכה. ופשוט שזהו היפך שכל הבריא והפשוט, כיון שאני' המתקדמת ובמהירות גדולה — לפי ערך — דאניות דזמננו, קשה יותר לשנות מהלכה או להעמידה באם לפתע פתאום נודע שאני' שני' מתקרבת אלי', מה שאין כן אם נמצאת האני' במצב של מנוחה. ובפרט שחשש זה בכלל רחוק הוא על פי הסדר המסודר בזמננו שאניות ההולכות בים שולחות ידיעות מברקיות לכל אניות שבדרך בשביל למנוע התנקשותן זו בזו. ושליחת ידיעות אלו ביחד עם פנסי אור שנמצאים על האניות — הם אופני מניעת התנקשות ולא הליכת האני' אשר אדרבה מקשה בזה.
באמת אין כל הנ"ל צריך אריכות, ולא באתי בשורותי האמורות, אלא מפני ששמעתי לתמהוני, שיש שני סוגים „מתירים" הפעלת המכונות ונסיעת האניות בשבת מפני ב' טעמים הפכיים; סוג אחד אומר שאין כל צורך לתפיסת יד אדם כיון שבמשך כל המעת לעת האני' מתנהגת בפועל באופן אווטומאטי! וסוג שני אומר היפך הגמור, שיש סכנה או עכ"פ ספק סכנה באם לא תופעלנה המכונות ע"י בנ"א, וצריכות הן השגחה מיוחדת, וסכנה גדולה . . . בהעמדת האני' בלב ים,
(אף שגם לדעתם אינו מובן כלל מפני מה אי אפשר להעמידה באיזה נמל, כי כמה וכמה איים ונמלים נמצאים בדרך מהכא להתם ומהתם להכא. ומדגיש הנני זה כי ימים אלו התחילו לפרסם כאן נימוק חדש להיתר והוא: א"א לאניות הנ"ל להגיע מכאן לאירופה במשך ששת ימים, — ומשמיטים הידיעה אשר בדרך ישנם כמה נמלים, נוסף על האפשריות דהעמדה בלב ים).
על פי כל האמור לעיל מובן ג"כ שאפילו אם לא הי' שום שואל — אין שייך כאן הענין דמוטב שיהיו שוגגין, כיון שהוא מדאורייתא ומפורש בתורה (הבערה) וכו'. ועוד ועיקר גדול שבהתחשב שחלק גדול של הנוסעים הם מאלו שישמעו להוראת מורי הוראה בישראל וימנעו לנסוע באניות הנוסעות גם בשבת קודש, קרוב לודאי שעל כל פנים חלק מהאניות הישראליות יסדרו זמני נסיעתן באופן שביום השבת קדש ינוחו, והרי כדאי הדבר אפילו בשביל אני'* אחת. ואין צריך לומר שכל הנ"ל צודק בפרט בהנוגע לנסיעות המאורגנות ע"י מפלגות הדוגלות בשם הדת. שאם תהי' הוראה האמורה ישמעו לה.
401בתור הוספה, אף שכנ"ל אינו שייך לענינינו באופן ישר, הרי גם בהשאלה באם יש אני' המפליגה בלאו הכי אם מותר לנסוע בה, הנה בכל השקו"ט שראיתי בכתובים וגם בדפוס בהנוגע להאניות הישראליות, כנראה לא שמו לב לנקודות שהן עקריות בנדון זה, והן;
ישנה האפשריות לנסוע באני' שאינה ישראלית. ואפילו אם תרצה לומר (היפך האמת) שהענין דקנה מיד עמיתך יש בכחו להתיר ההפלגה שבנדו"ד, ישנה אפשריות מלאה לנסוע אפי' באניות ישראליות באופן שלא יוצרכו להיות על האני' ביום השבת באם ירד הנוסע מעל האני' טרם בוא יום השבת ויחכה לאני' ישראלית אחרת, אף שזה יאריך זמן הנסיעה. ואפשריות זו מבטלת ג"כ הנפק"מ בין ג' ימים לפני השבת ולאחרי זה (לדעת הר"ח, הרמב"ן, הרז"ה ועוד). נוסף על זה יש אפשריות לנסוע באוירון ישראלי — היוצא לדרכו והבא — בימות החול.
מלבד עצם השאלה, נתוסף באניות שבדורות האחרונים עוד ענין, שכל השירותים דהנוסעים באני' קשורים בעשיית מלאכה ובחלקם — מלאכות דאורייתא, וכמו המתקת המים וכן הספקת המים לתאי הנוסעים נעשית ע"י מכונות, והוא הדין להארת חדרי הנוסעים, ומהם גם מקום התפלה וכו' וכו'. ואין בזה הענין דנר לאחד נר למאה, כין שעכ"פ רובם המכריע של הנוסעים הם יהודים, ועוד זאת — כשמתרבה מספר הנוסעים מוסיפים במספר המכונות או בשעות עבודתן. (ראה ג"כ כלכלת שבת לבעהמ"ס תפא"י מלאכת שבת ס"ט) ז. א. שבמקום סכנת נפשות אמיתית דהנוסע, שיתירו לו הנסיעה, על הרב להודיעו שאסור, איזה זמן לאחרי כניסת השבת, ליהנות מהמים שבאני', מהאור וכו' (כי ברוב הפעמים אין חולה באני' — כנראה ביומני האניות, נוסף על העיקר שאין בזה כלל הענין דנר לאחד — נר למאה), אסור לקדש על היין וכו' וכו'.
כן להעיר אשר באניות גדולות כהנ"ל — הוא בגדר דפסיק רישי' שבמשך מעל"ע לא יהי' קלקול ושבר בשום אחת מהמכונות ויודרש תיקון על אתר.
בכדי לצאת ידי כל הטוענים, מביא אני עוד טעם הנשמע באויר, והוא שהעמדת האני' או הפסקת הנסיעה מעת לעת קשורה בהיזק כספי גדול, ולכן יחסרו האמצעים הדרושים לקנית נשק וכו' וכו'. אבל מובן שמטעם זה אין כל מקום למלחמה על שמירת השבת בבתי החרושת ובשדות וכו' אשר באה"ק ת"ו, שהרי ע"י שביתתם בשבת ההיזק הכספי עוד יותר גדול מהיזק הכספי אשר ע"י שביתה בנסיעת האניות.
402ועוד להוסיף, שבכל האמור לעיל לא נגעתי כלל בהשאלה דחילול קדושת השבת בשם חלק חשוב של בני ישראל, שהרי בהנוגע להאניות האמורות הנה עמא דבר — והרבה יותר מעשרה בישראל — מביטים עליהן כנכסים של כל עמנו בנ"י והאניות דוגלות בשמו. על אכו"כ בהנוגע להערכת אומות העולם עליהן.
קשה להאריך בדבר המכאיב ומבהיל וביחוד שעל פי דברי הרמב"ן הידועים שעליהם תמך יתדותיו החתם סופר (שו"ת ח"ו סי' צ"ז) יש באופן הנהגת האניות הישראליות, אפילו אם לא הי' מקום לכל האמור בענין דאיסורי דאורייתא, ענין של פרהסיא והעדר שביתה הכי גדול — שעל פי דבריו חל על זה ענין דאורייתא.
ולהעיר ג"כ מרמב"ם הל' שבת רפכ"א וס"פ כ"ד. מכילתא דרשב"י ויקהל לה. רש"י (בש"ס ועל הרי"ף) ביצה לז, א. ועוד.
והגודר פרצות עמו ישראל יערה ממרום רוח טהרה לחזק חומת השבת וישמרוה ישראל כהלכתה ומיד הם נגאלים . . .
נ. ב. סיכום הפעולות (חלקן ולא כולן) באניות המוכרחות להעשות באופן בלתי אווטומאטי; א) ההגה לא יתכן שיפעול באופן אוטומאטי משך מעת לעת, ופעולת ההגה משפיעה על לחץ הקיטור וגורמת שנויים בהספקת השמן, דלק ואויר היינו מבעיר ומכבה. ב) שידור וקבלת מברקים — ההכרחיים לקביעות מהלך האני' וכיוונה. ג) המתיזים הנקראים מתחלפים* כמה פעמים ביום ומנקים אותם בו ביום באופן האסור בשבת וטעונים הדלקה לאח"כ. ד) ככל הנ"ל בהנוגע למסננים הנקראים באנגלית 51 11. ה) התאמת הספקת שמן, דלק ואויר לא יתכן שתהי' אוטומאטית משך מעל"ע, ושינוים אלה היינו מבעיר ומכבה. ו) מהלך פעולות המכונות ועוד — נכתב ע"פ חוקים בין לאומיים שאין ביד החברה לשנותם — תיכף בפנקסי האני'. ז) כמה מכונות עזר קטנות ישנן בכל אני', אף ששונות מאני' לאני', ונפעלות לא אוטומאטית. ח) העברת הוראות ממחלקה לחברתה קשורה — בחלקה — באיסור (טלפון, צלצול פעמון וכיו"ב). ט) במציאות — בלתי אפשרי שבמשך מעל"ע לא יהי' תיקון, שנוי והתאמה במכונות, שאין לדחותם ודורשים מלאכת אדם. י) הוכחה ברורה על הנ"ל ואודות עוד כמה מלאכות דאורייתא הנעשות ביום השבת — תמצא ברשימות בהיומנים של ימות השבת המוכרחים להתנהל באניות וגם הם נכתבים ע"פ חוקים בין לאומיים תיכף.403ב"ה, ראש חדש מנחם־אב ה'תשט"ז
. . . בטח בינתים כהדר"ג שליט"א קבל מכתבי מיום כ"ג תמוז, אשר יש בו כבר מענה על השאלה אם יכולה אני' להתנהל באופן אוטומטי כל מעת לעת בלי חילול שבת. בכל זאת אבוא כאן בתוספת איזה פרטים.
באני' (ומעין זה גם במסילת הברזל, או בבתי חרושת) יש ג' סוגים של מכונות: (א) מכונות המפעילות, (ב) מכונות הממציאות את האנרגי', (ג) מכונות לקישור בין מחלקות שונות, העברת וקבלת הוראות ועוד. ולענינים שאינם עקריים כ"כ אבל גם כן מוכרחים.
וכמו — באני' — העברת הפקודות לבעל ההגה, או לחדר המכונות, או לחדר הרדיו, וכיו"ב שכל זה נעשה ע"י הטלפון, או בכתב. ובכ"מ — סוג מסוים של פקודות והוראות נמסר ע"י הדלקת נר חשמלי; וכן שידור מברקים וקבלתם מחוץ, וכוונתי בעיקר, בהנוגע לנדו"ד, למברקים השייכים לאופן הנהגת האני' שתוכן המברק קובע כיוון מהלך האני' ופרטיו ושילוח וקבלת המברק מהווה עי"ז חלק מוכרחי של הנהגת האני', כיוונה וכו',
אשר בלעדי כל אלה אין אני' מודרנית מתנהלת.
נוסף על ג' סוגי המכונות הנ"ל שיש להם קשר במישרין עם עצם הנהגת האני', הרי יש באני' כמה וכמה מכונות שהן מפעילות שירות הנוסעים ואנשי הצוות, שירות מכל המינים (המתקת מי הים ע"י הרתחתם, הספקת מים, אור, חום, אויר צח, הבאת האוכלין מדיוטא אחת לחברתה וכיו"ב). אף שאין מכונות אלו קשורות באופן ישר עם הנהגת האני'.
מכל הסוגים הנ"ל, מובן אשר מכונות ההגה, מכונות שידור המברקים וקבלתם וכיו"ב, אי אפשר כלל שתופעלנה באופן אוטומאטי.
— הערה; במקרים יוצאים מן הכלל, היינו כשהאני' הולכת בכיוון אחד ומדויק מבלי כל שנויים, אפשר להעמיד מכונת ההגה שתפעל באופן אוטומאטי ולהסתפק בהשגחה, אבל זה אפשרי רק לשעה קלה, באשר כיוון האני' משתנה מפני הרוחות שהן משתנות שזה מחייב שנוי בהגה לצד ההפכי לבטל השפעתן. והעיקר — שבמציאות אין אני' הולכת בכיוון אחד משך מעת־לעת שלם. ובפרט בהביא בחשבון הרוחות וזרמי המים שבים ואוקינוס, הידיעות המתקבלות ע"ד אניות שבדרך וכו'.
בהנוגע למכונות הממציאות את האנרגי', הרי בפועל גם הן אינן מתנהלות באופן אוטומאטי במשך כמה וכמה שעות בלי הפסק, ופשיטא שאי404אפשר שיהי'* כך במשך מעת־לעת שלם. כי הספקת החומרים הנצרכים, כמו המים, הדלק, הנפט וכיו"ב אי אפשרית בהשגחה בעלמא, ומוכרח שתהי' התאמה מזמן לזמן, התאמה לכמה ענינים המשתנים מזמן לזמן וכמו גובה המים בדוד, שינוי' בכמות הדלק, שינוי הלחץ ועוד, שבהתאם לזה מוסיף או גורע הנפט, המים בדוד וכיו"ב (היינו מבעיר, מכבה וכו').
וכן הוא גם בנוגע לריחוק החומרים הנפסלים (שירי הדלק, המים וכיו"ב) שגם זה טעון פעולה ולא סגי בהשגחה בעלמא.
וגם מכונות המפעילות את האניות בפועל, אף שלכאורה יש מקום בשכל לומר שיכולות לפעול באופן אוטומאטי משך זמן בלתי מוגבל, אבל לא כן הוא בפועל, כיון שכמה פעמים במשך המעת־לעת, דורשות התאמה, שנויים וכו' — שכל זה נעשה בתפיסת ידי אדם.
הצד השוה בכל סוגי המכונות האמורות, הוא שכל מכונה טעונה מירוח, בשמן מיוחד לזה בכדי למעט „חיכוך" (השוואת גומות הקטנטנות שבחלקי המכונה המתנענעים אחד בצד חברו), הידוק או הקטנת ההידוק של פרקי המכונה, הברגים ועוד, אשר רק בחלקו ובמכונות הגדולות נעשה באופן אוטומטי, וג"ז ע"י כמה התאמות במשך מעל"ע.
עוד נמצא צד השוה בחלק גדול של המכונות והוא, שבכדי לדעת אופן פעולתן משתמשים בכמה כלי מדידה, נוסף על עצם ענין המדידה (אשר פעולת אחדות מהן קשורה בהדלקת נרות, נוסף על כ"ז) נרשמות תוצאות המדידה בפנקסים מיוחדים.
מובן ג"כ שמכונות השייכות לשירות הצוות והנוסעים, אי אפשר שתופעלנה משך מעל"ע שלם באופן אוטומטי, כיון ששנויים חלים בשירות הדרושה מהמכונה משך המעל"ע, ישנם שירותים שעקרם בלילה וביום רק מקצתם, או להיפך וכו'.
ובהתחשב עם המציאות, הנה נתינת היתר על הפלגת האני' — הרי זה נתינת היתר על אופן המציאותי של אופן הפלגתה והפעלתה, שבזה נכללים כל הסוגים האמורים.
מלבד הדיון ע"ד המכונות וכו' — הנה, כמו שכתבתי במכתבי הקודם, בא הענין דהעדר השביתה, על פי דברי הרמב"ן, החתם סופר וכו'; הענין דאוושי מלתא, כיון שאני' בימינו אלה הרי היא בדוגמת עיר קטנה, אלא שנשתנה לגריעותא בנוגע לנדו"ד, שהנוסע בה, במדה חשובה איננו ברשות עצמו, משא"כ בעיר, ועוד.
405בחפשי ובחתרי למצוא איזה אופן היתר לאניות אלו, מובן שהתבוננתי בהאפשריות שביום הש"ק תופעלנה המכונות ע"י אינו יהודי. אבל מלבד שאי אפשר במציאות שאנשים אחדים יספיקו על זה, ובאני' המובילה מאות נוסעים — צריך לזה מספר גדול ביותר של אנשים, ואנשים בעלי מקצוע ומומחים דוקא, הנה לדעתי — ע"פ דין תורה תיקון זה אין מקומו כאן, כיון שבעלי האני' — ישראלים, ורוב הנוסעים (ובמציאות — כמעט כולם) הם ישראלים. ומה תועיל בזה (לעשותה היתר) עשיית קצת המלאכות ואפילו כולן — שאי אפשר הוא בכלל כנ"ל — ע"י עכו"ם. וגם שטר מכירה אין בזה מקומו אפילו לתקן ענין הבעלות לחוד, כי בכגון דא ערמה אינה מועילה, כיוון שהיא מתבטלת בש"ק עצמו על כל צעד ושעל ע"י רב החובל, הצוות וכו'.
ולפיענ"ד אין מוצא אחר כ"א העמדת האני' למשך יום השבת קדש. וכיון שבלאו הכי אין האניות נמצאות בדרכן בלי הפסק, יש למצוא כמה אופנים לסדר זמני הנסיעות באופן שההיזק הכספי ע"י הנ"ל יהי' מינימאלי.
ועוד הערה אחת. אף שעל פי דין יש מקום, לכאורה, להתיר הפלגת האני' באם תעגן לכל משך הש"ק אפילו בלב ים באם יכבו המכונות, שאז לא יצטרכו להספקת המים (להמכונות) והדלק, להמדידות וכו' וכו', הרי מלבד אשר שידורי המברקים וכיו"ב יופעלו גם אז, הנה בהתחשב עם המציאות — ברור שלא יקיימו התנאים של כיבוי המכונות בזמנם והדלקתן בשעה המותרת, נוסף על הפעלת המכונות העומדות לשירות הנוסעים והצוות שלא יישמר איסור הפעלתן למשך זמן, אף אם יקבלוהו לראשונה.
שלכן התיקון — העמדת האניות באחד הנמלים שכמה מהם נמצאים בדרך נסיעה זו.
במש"כ ע"ד פ' שנסע באני' הנ"ל ובש"ק הייתה בידו היכולת לקדש על יין וכו',
תמיהני — האם זה מתיר חילול שבת בפרהסיא ! ! עוד זאת — הרי קידש על היין השייך לבעלי האני' הנוסעת בחילול שבת בפרהסיא שהיין אסור הוא (והשגחה בנדון זה הרי זה חוכא וטלולא, כי אין איסור יינו של מחלל שבת בפרהסיא מפני מגע עכו"ם, וק"ל). ומזה נכשל בספק אם יש לברך עליו, וכידוע המחלוקת באיסורים כגון דא. מזה נגרר לעוד ספק — אם סעד אותו הלילה בלא קידוש, כן בטח קרא — או השתמש באופן אחר — באור העלעקטרי שבספינה, שהנוסעים והצוות שלה הם בני ישראל ובמילא כל האור הנעשה בשבילם אסור גם לאחרים אפילו בהענינים דנר לאחד נר406למאה, כן נגרר מזה עוד לשתית המים, ונטילת ידים בהם, אשר בספינות דזמננו, הרי בעת הנסיעה לוקחים ממי הים ומרתיחים אותם כדי להפכם למים מתוקים, שמזה מובן אשר המים שמשתמשים בהם בלילה באו מהרתיחה מיום שלפניו עד"ז המים שמשתמשים בהם ביום באים מהרתיחה שלפני איזה שעות, ז. א. שמים המתוקים שבספינה באמצע היום הם אלו שהרתיחום בלילה או בבקר דיום השבת, ובזה הדין דנר לאחד נר למאה אינו.
בטוחני שלדכוותי' אין צורך בהערה הבאה לקמן, אף על פי כן לשלמות הדבר הנני כותב גם זה, והוא;
ישנם באים בטענה שמצד אהבת ישראל והחיוב לתמוך באחב"י בכל מקום שהם על אחת כמה וכמה באה"ק ת"ו — ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית השנה ועד אחרית שנה — צריכים להשתדל בכל האפשר להגדיל הכנסת האוצר כיון שעי"ז מסייעים לאחב"י אשר באה"ק ת"ו וכו'.
— וכנראה אין הטוען זה יודע שזהו אחד הטעמים של אלו הרוצים שיעבדו, היל"ת, בש"ק בכל בתי חרושת ובשדות שבארץ ישראל. ועי"ז הרי מרויחים כסף הרבה יותר מאשר ע"י האניות. —
ועניתי להם במאמר הידוע של כ"ק מו"ח אדמו"ר אשר שאלוהו לפני כמה וכמה שנים בשאלה דומה לזו, ובמשל, שכשמכבים שריפה אין משגיחים אם המים ראויים לשתי'* אלא מכבים האש אפילו במים שופכין. וענה כ"ק מו"ח אדמו"ר שאף שצודקים בהאמור, אבל הרוצה לכבות שריפה בנפט ובשמן דלק כיון שגם זה נוזל הוא, לא רק שאינו מביא *) תועלת אלא עוד מגדיל החורבן. והוא הדין כשרוצים לסייע אחד מישראל, ועל אחת כמה וכמה רבים מישראל, באופן האסור על פי תורתנו, תורת חיים, שאין זה סיוע אלא היזק וחורבן.
כי אנו אין לנו אלא הודעת תורתנו, אשר ע"י חילול שבת לא לבד שאין מתוסף בקיום ובבנין, אלא אדרבה — בנ"א מתמעטין והדרכים משתוממין (שבת לג, א), ועוד אמרז"ל לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת כו' (שם קיט, ב).
וכל מאמין בה' ובתורתו רוצה בקיום א"י ומתאבל ומצטער על חורבנה — פשיטא שלא יוסיף בחורבן, ע"י פעולות כהנ"ל.
407ויהי רצון שבימיו ובימינו יקוים בפועל מאמרז"ל השלישי (ירושלמי תענית פ"א סוף ה"א) אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד הי' בן דוד בא. ובהוספה בשמות רבה (סוף פכ"ה); למה — שהיא שקולה כנגד כל המצות . .