הוספות - שיחות ומכתבים ז

308חמשה עשר בשבט

. . . וגם מענין יומא דפגרא דחדש זה הוא יום ראש השנה לאילנות, הרבה יש ללמוד מזה, כי האדם השם לבו לכל הנעשה מסביב לו, הרי מכל דבר ודבר יוסיף חכמה על חכמתו, בהנהגה שבין אדם למקום ובין אדם לחבירו, ולא דוקא ממחזה בלתי רגיל, אלא אפילו מענינים המצויים ביותר, וכמו אילן צומח, כמה הוראות בחיי היום יומיים של האדם יש להבין.

ואעיר בזה על אחדים מהם, והם;

רוב מין הצומח ובפרט האילנות מצורפים מחלקים רבים הנכללים בכלל בשלשה: שרש, גוף האילן (גזע, ענפים, עלים), פירות (קליפה, הפרי עצמו, גרעינים).

מהחילוק אשר ביניהם; השרש — נעלם הוא מעין הרואה, אבל עיקר חיות האילן על ידו נמצא (אף שגם ע"י העלים שואפים האילנות מן האויר חומרים המוכרחים לחייהם, וכן קולטים החום מקרני השמש וכיו"ב), עוד זאת אשר דוקא ע"י השרש עומד האילן על עמדו ואם שרשיו חזקים לא יירא מכל רוחות המנשבות שיעקרו אותו.

גוף האילן — הוא הוא רוב המכריע של בנין האילן, מזמן לזמן מוסיף הוא בעובי בענפים ובעלים, עד שעל ידו — ובפרט ע"י גזע האילן — יודעו שנות האילן.

אבל תכלית שלמות האילן הוא בעשותו פירות, ובפרט שע"י הגרעין שבהפרי הוא מזריע זרעו להצמיח אילנות חדשים דור אחר דור.

והנה האדם עץ השדה, היינו אשר בכמה פרטים דומה האדם למה שנראה באילן ועץ השדה ואפילו בחייו הרוחניים. וגם הם, בכללותם, נחלקים לשלשה;

השרש — היא האמונה, אשר על ידה הוא קשורו עם מקום ומקור חיותו, הוא הבורא יתברך, ואף כשגדל בחכמה תורה ומצוות חיותו נמשך לו על ידי אמונתו בד', דתו ותורתו.

גזע וגוף האילן — הם הם לימוד התורה וקיום המצוות ומעשים טובים (רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח איברים ושס"ה מל"ת כנגד שס"ה גידין) אשר הם צריכים להיות רוב בנין ורוב מנין של מעשי האדם ופעולותיו, וע"פ רוב המצוות וגדלו בתורה ניכרו ימי שנות חיי האדם, היינו חיים מלאים תוכן של חכמה ומעשה.

309פירות — תכלית שלמות האדם הוא, כאשר, נוסף ע"ז שהוא מקיים כל המוטל עליו בינו לבין עצמו, הנה משפיע הוא על חבריו והסביבה שלו שיהיו גם הם אילנות (אנשים) בעלי שרשים (עקרי האמונה) גזע וענפים (תורה ומעשים טובים) ונושאי פירות (מזכה את הרבים).

המורם מכל הנ"ל; שרש האדם ועיקרו — היא האמונה תמימה, חלישות באמונה מעמידה בסכנה קיום חייו הרוחניים של אדם גדול אפילו.

רוב מנין ורוב בנין האדם — הם מעשיו הטובים ההולכים ומתרבים מיום ליום.

אבל שלימות האדם הוא נושא פירות — היינו כשהוא משפיע על הרבים ומזכה אותם להיות גם הם ממלאים את תפקידם ומטרת בריאתם, אשר אז פעולתו עושה פירות ופירות פירותיהן דור אחר דור וזכות זה תלוי בו.

(ממכתב כ"ז שבט, תש"ד) ה"ה

. . . אמר הכתוב כי האדם עץ השדה, כרם ה' צבאות בית ישראל. והפירות הם הילדים, כבנים כבנות, ומה גדולה אחריות המנהיגו — הגנן אשר בידו מסר בעל הכרם את כרמו, שלכן אמרו רז"ל שלימוד הילדים נקרא מלאכת ד', ומה גדל זכותו אשר מנהו ד' לנוטר כרמו. ורואין אנו אשר כל הטבה, ואפילו קטנה, בגרעין, גורמת יפוי ושבח רב באילן הצומח ממנו.

(ממכתב י"א שבט, תשג"ה)

310ב"ה ערב ט"ו בשבט, תשכ"ה

ילדים יקרים שי'

קבלתי בשמחה את הציורים שלכם עם מכתב המורה והגננת שלכם . .

הציורים והמכתב הגיעו לידי לפני ההילולא (יאָרצייט) של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והמענה שלי נכתב ערב ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות. והרי גם בציוריכם ראיתי ילדים וילדות ואילנות ופרחים. ולקשר את כל הענינים האלה, אזכיר לכם החיבה והאהבה היתרה שרחש כ"ק מו"ח הרבי לכל בני ובנות ישראל, הגדולים עם הקטנים, ובפרט הקטנים אשר דאג לחינוכם ולטובתם בכל מקום שהם, ובכל ילד וילדה ראה שתיל העתיד לגדול ולהיות פרי הדר נושא פירות טובים ונחמדים. אמנם דבר זה תלוי ברצונם ועבודתם של הילד והילדה, והמשל לזה הוא האילן. כשנוטעים גרעין או שתיל רך, צריך לשמור עליו מעשבים רעים וכל מיני מזיקים, ולהספיק לו מים וכולי, עד אשר יגדל ויהי' לאילן נושא פירות טובים. והוא הדבר בכל ילד וילדה, אשר אמר השם יתברך על ידי נביאו שהם „נצר מטעי מעשה ידי להתפאר". והנה הבורא יתברך נטע בתוככם נשמה קדושה, חלק אלוקה ממעל ממש, ועליכם לשמור „גרעין" אלוקי זה מעשבים רעים ומזיקים, זאת אומרת מחברים בלתי הגונים, ולהספיק לו מים חיים, ואין מים אלא תורה, תורת חיים, ומצוותי' שחיים הם לעושיהם, ואזי יתן ויחזור ויתן לכם השם יתברך ברכתו שתצליחו להיות „אילנות" נושאי פירות טובים ומשובחים, לשמחת הוריכם ומוריכם ולגאון ולתפארת עמנו, עם בני ישראל . . .311ב"ה, ד' שבט, ה'תשכ"ה

. . . ווי באַקאַנט, זאָגט די תורה, אַז דער מענטש איז גלייך צו אַ בוים (האדם עץ השדה), וואָס דערמיט גיט אונז די תורה אַ וויכטיגע לערע און אָנווייזונג; ספּעציעל אין דעם געביט פון חינוך.

ווען דער בוים איז יונג, נאָכמער — ווען ער איז נאָך אין דער פאָרם פון אַ גרעין, אַ קערנדל, דאַן איז יעדע גוטע באַהאַנדלונג, ווי קליין און מינדערווערטיג זי זאָל זיך אויסווייזן, אַ זאַך וואָס ווערט מיט דער צייט פאַרגרעסערט אויף אַ פילפאַכיגען אופן, און די פולע רעזולטאַטן קומען צום אויסדרוק אין דעם דערוואַקסענעם בוים און אין די פרוכט וואָס ער טראָגט.

דאָס גלייכן איז די פרטיות'דיגע ווירקונג אויף אַ קינד, אפילו אין אַ פעולה וואָס קאָן זיך אויסווייזן אויפן מאָמענט אַלס גאָר אַ קליינע, אַזוי אַז מען נעמט איבערטראַכטן אויב עס איז גאָר כדאי צו לעגען מי און ענערגיע אויף דעם — קען אָבער אויך די „קליינע" פעולה פאַרוואַנדלט ווערן אין אַן אויסערגעוויינלעך גרויסע און דויערנדע השפעה אין דער טאָגטעגלעכער הנהגה על פי תורה ומצוות. און ווי חכמינו ז"ל זאָגן, אַז די אמת'ע פירות זיינען די מצוות (מאי פירי — מצוות). דעריבער איז יעדע אָנשטרענגונג באַרעכטיגט אין דעם געביט פון חינוך, וואָרום דאָ האַנדלט זיך וועגן די גאַנצע צוקונפט פון דעם תלמיד און זיין לעבנס־לענגלעכע טובה . . .

312. . . עכשיו הזמן שצריכים „לכבוש" העולם ע"י יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה.

הוספה זו, צריכה להיות גם אצל הבעלי עסקים, דאף שעפ"י דין ישנם שיעורים קבועים בכמות הזמן שצריכים ללמוד^א הרי נוסף ע"ז שבשעות אלו שהם צריכים ללמוד, עליהם להוסיף באיכות, בעיון ויגיעה וכו' — הנה צריכים הם „לגזול" גם משעות העסק ולנצלם ללימוד התורה,

ומכ"ש שהוספה זו צריכה להיות אצל יושבי אהל בכלל ואצל תלמידי הישיבות בפרט, ועאכו"כ אצל תלמידי ישיבות תומכי תמימים, שהרי תפקידם הוא שיהיו „נרות להאיר" — לכן צריכים הם להיות דוגמא חי' שמהם ילמדו תלמידי שאר הישיבות, ועד שגם הבעלי עסקים ילמדו מהם להוסיף בלימוד התורה כפי יכלתם הם.

ושייכות מיוחדת בזה לחמשה עשר בשבט, ר"ה לאילנות, עפ"י המבואר בתענית^ב דמש"נ כי האדם עץ השדה מדבר בת"ח שנמשל לאילן. והרי בפירות האילן ניכר ביותר מ"ש^ג „הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו", היינו שצ"ל יגיעה רבה וזמן רב עד שבאים הפירות — כמו"כ הוא בלימוד התורה שצ"ל „יגעת" כדי שיהי' „ומצאת"^ד, עמלים (דוקא) בתורה^ה.

כל הנ"ל צ"ל מתוך שמחה וטוב לבב^ו, ובפרט שההתחלה היא בחמשה עשר בשבט, יום שאסור בתענית^ז ואין אומרים בו תחנון^ח. היינו שביום זה פועלים כל הענינים ע"י שמחה (ע"ד שמחת ר"ח ור"ה דשלשת ר"ה שבמשנה תחלת ר"ה — שר"ה לאילן דמיא להו, שלכן אסור בתענית^ט) ושלילת התענית והתחנון.

ובטח יהי' פירות טובות ותומ"י — וע"ד מש"נ לעת"ל^י ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע וכדרז"ל בזה^יא, שכבר הי' לעולמים וכמרז"ל^יב בפי' הלוך ילך ובכה גו' נושא אלומותיו — שבו ביום ראו פירות, לפי שההתחלה היתה באופן ד"הזורעים בדמעה" „ילך ובכה" — כן תהי' לנו שנזכה בקרוב ממש לההשגות הנפלאות ד"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"^יג.

— בודאי כאו"א יפרסם את כהנ"ל בכל מקום שידו מגעת, בכל מדינה ומדינה ובכל העולם כולו.

(משיחת ט"ו בשבט, ה'תשל"א)