על עמדו אז הוא מגביה דבר המונח עליו הגבה מאוד נעלה למעלה מראשו, כך הוא בחי' המל' אניעז שרשה גבוה בבחי' חכמה ורצה"ע הנק' איןעח כלעט וכידוע דנעוץ תחב"ספ אך אח"כ כשעולה בחי' המל' לשרשה אזי מגביה נש"י הנכללים בה ע"י עסק המצות הגבה מאוד נעלה ברצה"ע למעלה מבחי' מדת המלוכה כו' וזהו סב"ת כו' [... ואפש"ל ענין זה דעליית נש"י למעלה מן המל' ע"ד המבואר בת"א בפר' בשלחפא בביאור דלסוסתי בענין והוי' הולך לפניהםפב שבשעת יצ"מ והי'פג בחי' המל' לפניהם שהם נמשכים אחרי המל' שזהו בעת העליי' מן הגלות דבי"ע אבל אח"כ עלו עד הגולגלתא למעלה מבחי' המל' ואז יקראו ראשית תבואתהפד שמשפיעים לתומ"צ כי תכליות עליי' המל' הוא רק עד דיקנא דא"א כו', ועד"ז נוכל לומר שעליי' נש"י ע"י תומ"צ הוא ג"כ בד"ז שמתחילה מתעלים ע"י תומ"צ שהם בחי' התפשטות רצונו וחכמתו ואח"כ מתעלים לעצמיות רצונו וחכ' עד שמתעלים אח"כ למעלה מן הרצון ג"כ שהוא בחי' גולגלתא] [כי רק בשעת קי"ס נתעלו לבחי' גולגלתא בלבד לקבל התו' אבל אחר מ"ת ביכולתה לעלות למעלה מן הגולגלתא עד העצמי' ממש] שזהו עיקר העליי' דשבת בעצמי' התענוג הנק' רעדכ"ר שזהו בסעודה ג'פה ואזפו נש"י משפיעים לבחי' המל'], משא"כ כל השבת אינו מאיר רק התגלות העונג שהוא ענין גילוי אור רצונו וחכמתו העצמי' כו' כמשי"ת כו' וד"לפז.
וזהו ג"כ ענין וצדקה תרומם גויפח שכללו' המצות נק' בשם צדקהפט והם מרוממים לנש"י למעלה מעלה בקדש העליון כנ"ל. והנה כתיב ושמרתם את השבתצ כי קדש היא לכם שעיקר עליית נש"י הוא בשבת דווקא כי אז מתעלים לעצמו' החכמה ורצה"ע כי אע"פ שגם ע"י התומ"צ מתעלים בשבתצא. וביאור הענין יובן מענין קריאת שם שבת שהוא ע"פ כי בו שבת וינפשצב עד"מ