כתבי תורות ששמענו מאדמו"ר בנסיעתינו על חג השבועות תקפואו לפ"ק
והניף הכהן אותםא על לחם הביכורים תנופה לפני ה'ב כו'. הנה ענין תנופת שתי הלחם הוא ענין הבירור דשתי תורות תורה שבכתב ושבע"פג והוא ענין מאכל אדםד שבא אחר מאכל בהמה דתנופת העומרה וספירה דייקא כמאמר אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתוו תחילה. ולהבין ביאור עניינם הנה יש שלשה דיעות בגמ'ז לחד מ"ד מניח הכבשים על הלחם כפשוטו של מקרא ולחד מ"ד מניח לחם על כבשים ויליף מקרא ע"ש, ורבי ס"ל בברייתא שם דמניח אותם זה בצד זה, ומפרש שם בגמ' אליבי' מאי על בסמוך כו', וכ"ה כמו שפסק הרמב"םח. ולהבין איך שכולם אמת ברוחני', יש להקדים מתחילה ענין מתן תורה בשבועות שהוא ענין שתי הלחם הנ"ל שנק' מנחה חדשהט הלא לכאורה אין שום חידוש בנתינת התורה כי כבר קדמה לעולםי וכן אברהם אבינו קיים אותה כבר ברוחני'יא וראי' לזה ממה שמברכין נותן התורהיב שמשמעות לשון נותן הוא כדבר הניתן מיד ליד שאין כל חדש בזה רק שמתחילה היתה ביד המשפיע ואח"כ ניתנה ליד המקבל, וכן משה קיבליג כו', וא"כ למה קורא לנתינת התורה בשם מנחה חדשה וכן בכל יום יהיו בעיניך כחדשיםיד אינו מובן יותר דהלא כבר ניתנה בסיני.
אך הנה ידוע דתלת קשרין הםטו ישראל מתקשראן באורייתא ואורייתא בקוב"ה ובכ"א יש בחי' סתים וגלי'טז כי קוב"ה סתים היינו מה שהוא סדכ"סיז שמובדל מכל ההשתלשלות אפי' מבחי' מח' הקדומה כמאמר לית מח' תפיסא בךיח וירד בבחי' גליא באמרו אנכי מי שאנכייט בדיבור, וכן אורייתא סתים שהוא בחי' חכ' כמו