העושה תפילתו עגולה סכנה ואינה מצוה. פי' רש"י1 כשנופל תחנון סכנה שלא ירצץ מוחו. פי' העושה תפילת"ו, על שם נפתלת"י, שמדבק [ומחבר] מחשבתו בבורא ית', וכשעושה (תפילתו) [דביקותו] עגולה, פי' פעמים הוא למעלה ופעמים הוא למטה כדבר עגול, ואינו [מחובר ב]תמידות. סכנה, פי' שכשנופל (תחילה) [תחנון] היא פעמים שמחשבתו יוצאת לחוץ לברר ניצוצות מן הקליפות, ע"ד עיני ה' צופות רעים וטובים. וכן מצינו שנשבה הארון בין הפלשתים כדי לברר הדיבורים שהיו בגלות ולהביא מנחה לה', על דרך [נ"א וזהו] וישרנה הפרות, שאמרו שירה, מאי שירה שירו לה' שיר חדש2, והוא לשון זכר. אבל שירת הים הוא לשון נקבה, לפי שאינה נצחיות, אבל שירה זו עתיד לאומרה בעת הגאולה [לימות המשיח במהרה בימינו], והוא גאולה נצחיות, לפיכך הוא לשון זכר. והוא נקרא תחנון שאחר שמונה עשרה שמחשבתו יוצא למטה (נ"א3 והנוקבא נקראת תחנה אחר י"ח יוצא מחשבתו למטה), ואז סכנה שלא ירצץ את מוחו, שלא יקלקל את שכלו. וז"ש (הר"ן) [האר"י ז"ל] הקדוש שצריך האדם (להשמר) [לשמור] את עצמו בשעה שהוא נופל תחנה שהוא בא בעולם העשיה, ודו"ק.