[בן בג בג אומר] הפוך בה. פי' על דרך לעלוקה שתי בנות הב הב, פי' שרוצין לקבל השפע מן הקדושה, ואתה הפוך שיבוא ב"ה1. פי' כי אין דיבור בלא מחשבה, כי הנה האדם חושב מקודם מה שרוצה לדבר2. אך בלא דעת נפש לא טוב, ר"ל כשלומד או מתפלל רק מהשפה ולחוץ, מצות אנשים מלומדה, אינו כלום. אך כשחושב לפני מי הוא מדבר, שצריך לירא מהדיבורים, ואינו יכול לירא מהדיבורים אם לא בנותנו אל לבו שהעולם הדיבור מדבר בו, שכל המדות כלולים בה אהבה ויראה והתפארות וניצוח והודיה וכו', וזהו הדיבור הוא מדריגת מלכות, השכינה, זה עולם הדיבור, וירא מזה הדיבור, שמעורר את השכינה. וזהו עושה דברו, שעושים מהדיבור מעשה, ובמעשה צ"ל יצירה בריאה אצילות. אמנם כשמדבר בדעת, ובדעת חדרים ימלאו, הוא ית' שורה בהאותיות הוי"ה ית'. וכשמביא את אלקו"ת בהם, אזי יש בהם הכל. וכשבאה לו מחשבה זרה, אזי יביא אותה בבינה. והם צועקים הב הב, פי' כי זו ה' היא ה' מוצאות הפה, שהיתה השבירה (מהדיבור) [בדיבור], והם רוצים לקבל מהב'3, מהבינה. אבל אתה תהפוך שיהיו ב"ה, שיהיו ה' מוצאות מהשבירה למעלה מהבינה כביכול. כי הבינה נקרא עלמא דחירות, אפילו עבד הבא לשם נעשה בן חורין, ושם נתתקנו הה' מוצאות של השבירה. ויש לו יתברך תענוג יותר מאותן האותיות של השבירה מן האותיות של הקדושה שהם היו תמיד אצלו. והם היו גרים והרגישו באותן ניצוצות שהיו בקליפות, והתענוג אח"כ כשבאו לקדושה.