שצד

שצד

כל מקום שאתה מוצא גדולתו [של הקב"ה] אתה מוצא ענותנותו. ע"ד הן שמים לא זכו בעיניו. שמי"ם נקרא האדם החסיד, ר"ל שם מים, והשכל נקרא מי"ם, לא זכו בעיניו, אין מחזיק את עצמו ליש בעיניו, שהם תמיד לפני הקב"ה ורואים בגדולתו ית' לפיכך אין מחזיקים את עצמן לכלום¹. כמשל מי שיש לו ב' אלפים מחזיק עצמו לעשיר לפני מי שיש לו (ד' אלפים) [דינר אחד], אבל לפני [נ"א: נגד] המלך אינו מחשיב עצמו לכלום. ומחמת זה יכול לזכות לכמה מדריגות. כי החיות יורד בעולמות מטי ולא מטי, כי אין הגוף יכול לסבול החיות. ולכך קודם המיתה כשרואה את השכינה ונתרבה חיותו, מיד הוא מת, כי אינו יכול לסבול [רוב החיות]. אבל מי שהוא עניו אזי הוא למעלה מן המדות. וזהו ידע מה בחשוכא [ונהורא עמיה שרא. ידע מה בחשוכא], הקדוש ברוך הוא מקשר את עצמו עם מי שמחזיק [את עצמו] למ"ה, בחשוכא, אפילו בין הרשעים. ונהורא עמיה שרא, הוא אור זרוע לצדיק, האור שלמעלה מן המדות עמו שריא, כי מחזיק עצמו לאי"ן ואינו כלל מהמדות [נ"א: במדה], לפיכך הוא יתברך שורה בו, שוכן את דכא ושפלי שפלים [נ"א: ושפל רוח]. וגם זה הוא מחמת ענותנותיה [ית'], שהרי הוא גדול [גבור] ונורא, והאדם הוא שפל וחוטא. אך כי זהו יותר ענוה, שאף על פי כן שורה עם האדם. ולכן נתן את התורה על הר סיני, קטן שבהרים, פי' בשביל מדריגה קטנה שבמדות. שאם נתן בשביל מדריגה גדולה, לא היתה הקטנה יכולה לקבלה. וכל כך למה, בשביל שלא חשבה הקטנה את עצמה שבשבילה יתנו התורה, וזהו עדיף מהגדולים שחשבו שבשבילם יתנו התורה. ומשה רבינו ע"ה היה פרוש מן האשה, פירוש מן החומריות, שלא היה משגיח על המדריגות התחתונות ושלמטה ממנו, רק להקב"ה, והיה מחשב עצמו לאי"ן, כאור הנר לפני האבוקה. שמי שאינו רואה אלא אור הנר סובר שזה אור גדול, אבל כשרואה אור השמש אומר [נ"א: מבין] שאין אור זה כלום כנגד אור השמש.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org