Or Torah
שפז-ג
וצריך1 לאחוז את עצמו לאי"ן, שכשהוא חושב את עצמו ליש, אז אין הקב"ה מתלבש בו (יתברך), שהוא יתברך אין סוף, ואין כלי יכולה לסובלו. אבל כשהוא חושב שהוא אי"ן ושוכח בעצמו, שאינו מבקש על עצמו כלום רק על השכינה, שאם הוא מבקש על עצמו הוא דבוק בגשמיות ובזמניות, אבל כששוכח בעצמו ואינו דבוק כלל בתאוות עוה"ז אז הוא יכול לבוא למעלה מזמניות, דהיינו לעולם המחשבה, ששם הכל שוה, חיים ומות ים ויבשה. וזהו פי' בזוהר מה תצעק אלי דבר אל בני וגו', אלי דייקא, דהא האי מילתא בעתיקא תליא. והיו צריכים להפקיר את עצמן ולשכוח בצרתם כדי שיבואו לעולם המחשבה, ושם הכל שוה, והיו יכולים לילך אפילו בים. אבל אם אדם דבוק בתאוות [נ"א: בטבעיות] עוה"ז אינו יכול להפשיט עצמו מהגשמיות. שכשהוא מתאוה לאיזה דבר נמצא הוא בהתחלקות טוב ורע, וזהו בז' ימי הבנין, והאיך יבוא למעלה מזמניות ששם הכל שוה, אחדות פשוטה, דהיינו בינה. וזהו שלהבת י"ה, חכמה ובינה. ואז כשיש זיווג אהבה ויראה, נולד תנועה באיברים, בידים, שאהבה ויראה העליונים, דהיינו חכמה ובינה, מתגלים בידים שהם חסד וגבורה, ולפעמים נולד השתנות בקול.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or Torah
- Volume
- על אגדות חז"ל
- Id
- rh-svrj0z8f
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.