Or Torah
תפה
אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס וכו'. יובן על פי משל. הנה האדם המרויח בממונו בתמידות בלי הפסק שעה אחת, זה הוא מרגיש חסרונו תמיד בעת שאינו מרויח, כי הרגלו תמיד להרויח. משא"כ אדם שאינו מרויח אלא לזמן קצוב מזמן לזמן, זה אינו מרגיש [כל] כך בחסרונו אף על פי שהמעות בטלות אצלו. והנמשל, אדם שהוא תמיד דבוק במחשבתו בעבודת השי"ת בלי הפסק רגע, וגם עבודתו בלי שום פניה בעולם רק לעשות נחת רוח ליוצרו, וכל מגמתו ועידונו ותענוגו לעסוק בתורת ה' ובעבודתו, ולהסתכל בפנימיות כל דבר שבקדושה בלי הפסק, ובשבחי השי"ת ובתהילותיו, ובוודאי זה האדם יעשה יחודים גדולים והעלאת העולמות עד אין סוף. עד"מ אם משבחים איזה אדם ומפארים אותו, יש לו תענוג גדול עד מאוד, ומתרומם בעצמו ומתעלה, כמ"ש וישא יעקב רגליו, שנתבשר בשורה טובה וכו', וכן האדם מגודל התענוג הוא מתרומם ומתעלה מחמת השבחים והנחת רוח שעשה1 לו. ואם כך הוא הטבע בגוף החומרי והגשמי, (מכ"ש) [כל שכן וכל שכן] בדבר רוחני, שהוא מתעלה ומתרומם עד אין סוף ואין קץ מחמת הנחת גדול שעושה אדם הצדיק ועולה מעולם לעולם ומייחדם, ויכול לראות ממש בחוש עין השכל כל האורות העליונים. ופשיטא שהעובד כזה [נ"א: הזה] מגיע לו גם כן תענוג גדול בכל רגע ורגע בלי הפסק, כי שורש נשמתו דבוק למעלה. נמצא כי זה האדם (ה)מרגיש בחסרונו אם יפסוק אפילו רגע אחד, ומפני שהוא מרגיש לכך אינו מפריד את עצמו אפילו רגע אחד מעבודתו יתברך. וזהו המשמש על מנת שלא לקבל פרס, פירוש פר"ס הוא לשון חתיכה שהוא דבר המוגבל, וכן לקב"ל הוא לשון גבול, כמו מקבילות הלולאות, רק משמש בלי גבול ושיעור, כי אם בתמידות בלי הפסק. זהו נקרא עובד ה' האמיתי. אבל המשמש על מנת לקבל פרס, כמו זה המרויח מזמן לזמן ואינו מרגיש בחסרונו ובהבלות הזמן, וחס ושלום יפריד מעט מעט מעבודתו. אף על פי שהוא גם כן נקרא עובד את הרב, עם כל זה אין עבודתו אמיתי.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or Torah
- Volume
- על אגדות חז"ל
- Id
- rh-8c7f4dx2
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.