תטז

תטז

איזהו גבור הכובש את יצרו [שנאמר טוב ארך אפים מגבור]. יש לדקדק איזה"ו משמע שמדבר מב' בני אדם ושואל איזה מהם גבור, והוי ליה למימר מי נקרא גבור הכובש וכו'. ועוד יש לדקדק, שמלשון הפסוק משמע איפכא, שהכתוב אומר טוב ארך אפים מגבור, משמע מי שהוא מאריך אף, דהיינו הכובש את יצרו, חשוב יותר מגבור. ויש לומר כי יש ב' מיני צדיקים, א' שאינו מניח את יצרו לקרב אליו כלל וקודם בואו מרחיקו מעליו, ויש צדיק ב' שמניח אותו לבוא, אך כובשו שלא להסיתו לעבירה. למשל כשיצה"ר מסיתו לחמדה, אומר ליצה"ר אעשה כדבריך שאלך אחר חמדה, אך אחר חמדה של מצוה, והולך ולומד תורה בחשק גדול ובחמדה גדולה. וכן בכל דבר שמסיתו למדה רעה, הוא לוקח אותה מדה לעבודת השי"ת. אך מי מהם יותר משובח, הצדיק הב' יותר משובח. והוא ע"ד השכל, למשל אדם שישן בחנות לשמור הסחורה, ולא היה הדלת [סגור] בבריח חזק, ושמע באמצע הלילה שגנב אחד בא ועושה תחבולות לפתוח הדלת. וכאשר שמע זה היה ירא לנפשו, והתחיל לצעוק בקול גדול לבני ביתו שיבואו, כי ירא מהגנב, וברח הגנב [מחמת הצעקה]. ומעשה כזה אירע לאיש אחר, ואותו אחר כששמע שגנב בא שתק כמו שאינו שומע. וכשבא הגנב לחנות בפנים, תפס אותו ואסרו בנחושתיים. אבל לא היה רוצה לצעוק כדי שיברח הגנב, כי אמר בדעתו לכשיברח הגנב שמא יבוא [עוד] בלילה זה או בלילה אחר, ושמא אהיה נרדם בשינה ולא אשמע, ויעשה הגנב זה מה שלבו חפץ, אך אעשה לו דבר שלא יוסיף לגנוב עוד, כי בוודאי יפול עליו פחד שלא יתפסו אותו ויענש ביסורים קשים כבראשונה. והנמשל מובן מאיליו. וזהו פירוש האמור, איזהו גבור הכובש את יצרו, כלומר איזה מב' צדיקים הללו נקרא גבור, הכובש את יצרו, ולא זה שאינו מניחו לקרב אצלו כלל. שנאמר טוב ארך אפים מגבור, ר"ל זה שמאריך אף, דהיינו היצה"ר נקרא א"ף, שהיצה"ר תמיד אצלו, ועם כל זה הוא כובש אותו, זהו טוב ומשובח יותר מצדיק הא' שאינו מניחו לקרב אצלו כנזכר. ומושל ברוחו, ר"ל מי שהוא מושל על היצה"ר וכובש אותו, הוא יותר משובח מלוכד עיר. כי מי שהוא לוכד עיר בוודאי מגרש את האנשים תחילה ואחר כך בא לעיר, אבל זה אינו מגרש את היצר הרע רק כובשו כנזכר.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org