ג' ספרים נפתחין בר"ה וכו'. צדיקים גמורים הם שכל דיבורם בדברי קדושה, בתפילה ובתורה, ליחד הדיבור בעולם המחשבה. שבכל תפילה ודברי תורה צריך להאמין שמייחד בוודאי עולם הדיבור בעולם המחשבה אם היא בכוונה. ואע"פ שמתפלל ואין נותנים לו בקשתו מה שהוא מתפלל, עם כל זה, באתערותא דלתתא שהוא מיחד עולם הדיבור בעולם המחשבה, בזה הוא גורם למעלה ג"כ כזה. ואלו בני אדם שכל כוונתם לייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה הם צדיקים גמורים. וז"ש רז"ל אין עומדים להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ר"ל שיחשוב מה שחסר לו. וכן בשלומו לא יפסיק1, דהיינו כשמתפלל בכוונה אז הקב"ה מתפאר בעולם הדיבור ובא ההתפארות בכל העולמות, ונופל עליו ג"כ התפארות. ויזהר שלא (יחשוב) [יבטל] מהדביקות שיש לו, לחשוב בהתפארות שלו איך הוא מתפלל בכוונה גדולה. בינונים הם אותן בני אדם שבתפילתם מכוונים גם לזה שיעשה הקב"ה בקשתם מה שהם צריכים צורכי עוה"ז, הם תלוין ועומדין עד יוה"כ, ר"ל עולם המחשבה הנקרא יוה"כ. ר"ל תלוי ועומד על המחשבה, ר"ל אחרי כוונת הלב [נ"א: אחרי כוונתן]. אם כוונתם לשם שמים בבקשת צורכי עוה"ז, כדי שיהיו פנוים לעבודתו יתברך, אז גם הם נכתבין לחיים, כי גם בכוונתם נתייחד עולם הדיבור עם עולם המחשבה. וג' ספרים, רצה לומר דיבורים.