Or Torah
תיג
התורה חסה על ממונם של ישראל. ולמה כך, כי זה כלל גדול שכל דבר שאדם לובש או אוכל או משתמש בכלי, הוא נהנה מהחיות שיש באותו דבר. כי לולי אותו הרוחניות לא היה שום קיום לאותו דבר, ויש שם ניצוצות קדושות השייכים לשורש נשמתו. (1ושמעתי כי זהו הטעם שיש אדם שאוהב דבר זה, ויש אדם ששונא דבר זה ואוהב דבר אחר.) וכשהוא משתמש באותו הכלי, או אוכל מאכל אפילו לצורך גופו, הוא מתקן הניצוצין. כי אח"כ עובד בכח הזה שבא לגופו מאותו מלבוש או מאכל או שאר דברים, ובזה הכח עובד להשי"ת, נמצאו מתוקנים. ולכך פעמים שיאבד הדבר ההוא ממנו. שכבר כלה לתקן כל הניצוצין שהיו באותו הדבר השייכין לשורש נשמתו, אז לוקח ממנו השי"ת אותו הכלי ונותן לאחר ששייכין הניצוצות שיש באותו הכלי לשורש [של] אחר [שהוא משורש נשמתו]. ואמר ר' ישראל ב"ש זלה"ה, שאוכלים בני אדם ויושבין על בני אדם ומשתמשין בבני אדם, היינו בניצוצין שיש באותן הדברים. לכך צריך אדם לחוס על כליו ועל כל דבר שיש לו, דהיינו מצד הניצוצין שיש שם [נ"א: שיש בכלי זה], בכדי לחוס על הניצוצין הקדושות.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Or Torah
- Volume
- על אגדות חז"ל
- Id
- rh-cjcvp8yc
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.