הוספות - שיחות ומכתבים ח

446משפטים

(משיחת ש"פ יתרו תשמ"א)

452עס ווערט איצט עשרים שנה וואָס מ'לערנט תניא אויפן ראַדיאָ — איז כאן הזמן והמקום צו אָפּגעבן אַ יישרכח צו די אַלע מתעסקים בזה,

וואָס אשרי חלקם און גדול זכותם וואָס זיי טוען אין הפצת המעיינות חוצה אין אַן אופן וואָס דערגרייכט בכל קצוי תבל, ביז אין חוצה שאין חוצה ממנו,

כולל אויך — אַז פון אַ מכשיר חדש אין וועלט (ראַדיאָ), וואָס איז ניט געווען בפועל^א בזמן משה רבינו, און ניט בזמן המשנה והגמרא, און ניט בזמן פון דעם בעש"ט און דעם אַלטן רבי'ן (בחיים חיותם בעלמא דין) —

מאַכט מען אַ צינור אויף הפצת המעיינות חוצה,

וואָס דערגרייכט לכאו"א, ביז צו אַ רבים וציבור, ביז צו אַזוינע וואָס מ'קען צו זיי ניט אָנקומען באופן אחר (וואָרום די טירן פון זייערע הייזער זיינען „פאַרמאַכט" פאַר ענינים כיו"ב).

און דערפאַר איז אשרי חלקם וגדול זכותם פון די אַלע וואָס טוען אין דעם: די מדברים, די שומעים, און די וואָס העלפן מיט געלט, „תמכין דאורייתא"^ב, און עד"ז — אַלע וואָס וועלן העלפן און טאָן מכאן ולהבא.

און וויבאַלד אַז עס ווערט איצט עשרים שנה^ג וואָס מ'לערנט תניא אויפן ראַדיאָ — זאָל דאָס נמשך ווערן אין אַן אופן פון מוסיף והולך ואור ביתר שאת וביתר עוז,

מ'זאָל לערנען סיי נגלה דתורה און סיי פנימיות התורה, אין אַן אופן פון „לימוד שמביא לידי מעשה"^ד.

און דאָס זאָל פועל'ן סיי באַ די מדברים און סיי באַ די שומעים — ווי דער לשון פון רבותינו נשיאינו (אין כמה פדיונות) „שיפעלו הדברים בי ובהשומעים" — סיי באַ די תמכין,

ביז אין אַן אופן פון „כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה גו' כן יעמוד זרעכם ושמכם"^ה.

און די אַלע מתעסקים בזה זאָלן האָבן אריכות ימים ושנים טובות,

כולל אויך — אַז בביאת משיח צדקנו^ו וועלן זיי דאַן נוטל זיין חלק בראש אין מקבל זיין פני משיח צדקנו, בקרוב ממש.

(משיחת ש"פ יתרו ה'תש"מ)

453. . בלקריש פ' משפטים ע' קל"א, בפירוש דברי הבית יע* — י"ל שכוונתו להדין, שכשבאים לפני בי"ד אין לחלק כבוד לאחד, יהי' מי שיהי', בשביל שלא יסתתמו טענותיו של השני. לכן גם בפרשה הסתירו שמיוחד הי' הדבור למשה . . .

(ממכתב ששי בניסן תשי"ט)454אלפי שני הוי עלמא בפשטות. וראה ציון מקצתם במרגלית הים לסנה' צז, א.

— ולדכוותי' דמר בטח יומתק הוספת ציון להגר"א לתקו"ז תל"ו.

בברכה

מקום החתימה

לשלימות הענין ולבירור תמי' וכו': באותיות דרע"ק (נוסחא א' — שהובאה באור זרוע בתחלתו): בי"ת כו' ששני פעמים עתיד העולם ליחרב אחד בימי המבול ואחד בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנים (והועתק ביוצר לשבת שלפני שבועות),

שנוסף ע"ז שהוא היפך מכל מחז"ל הנ"ל — לכאורה אינו מובן כלל: בכמה מהנ"ל מפורש דשתא אלפי שני מכוונים כנגד ששת ימי בראשית ואלף הז' — כנגד יום השבת, שאז שבת וינפש ממע"ב ולכן שבת אסור במלאכה, וא"כ איך אפשרי קיום העולם (צג שנים) באלף הז'.

ונלפענ"ד דצ"ל „תשעים" בלא וא"ו. והכוונה — צג שנה בסוף אלף הששי יחרב (ויהי' אח"כ חד חרוב), והמעתיק הראשון שלא דק בהכונה הוקשה לו דכמו דכתיב ושלש צ"ל ותשעים, ו"תיקן" והוסיף וא"ו. — ומצינו כיו"ב דחורבן הבית הי' כמה שנים (קעב) לפני סיום דב' אלפים תורה (ע"ז ט, א בפרש"י ובכ"מ).

וי"ל (בדוחק עכ"פ) דאפילו „ותשעים" בוא"ו יל"פ כך: בסוף ששת אלפים ותשעים ושלש שנים (בסופו); או „בסוף ו"א ו(בדיוק) צ"ג שנים", וכיו"ב.

ועפ"ז יתורץ ג"כ דיש תוספת שבת מלפניו גם (באלף הז') ביום שכולו שבת.

ובכל אופן — ה"ז (באותיות דרע"ק) מדרש מחולק עם ב"ר (פ"י, ט): הורדה משתחשך כו' כחוט השערה.

455.^ב צע^* * אם חל בדורותינו שמביא שבמשך כו"כ שעות המחשבה שקוע מתי כבר וכו' וכו',

3) חילוקים מנהגים ויברר מנהג אבותיו וכו'.

(ממכתב י"ז טבת, תשמ"ג)

456במענה למכתבו מיום שהוכפל בו כי טוב עם המצורף אליו,

בעת רצון יזכירוהו ואת זוגתו שתליט"א, על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, כאו"א להמצטרך לו מתאים לתוכן כתבו,

ותקותי אשר לעת קבלת מכתבי זה — כבר הוטבה בריאות זוגתו תחי',

ובהנוגע לבריאותו הוא, צריך להתייעץ עם שני רופאים מומחים במקצוע ולעשות כהוראתם. והרי התורה נתנה רשות לרופא לרפאות. ובפרט כשישנה הוראה של שני רופאים, וכמבואר תוקף ענין זה בכ"מ בשו"ע אורח חיים.

ומחי' חיים יוסיף בברכתו והצלחתו בהמצטרך לו ולזוגתו — אשר לאורך ימים ושנים טובות יוסיפו בעניני תורה ומצות, והוא ביחוד בלימוד תורת החסידות דברי אלקים חיים, וביחוד תורת חסידות חב"ד,

ומגלגלין זכות ליום זכאי, לעורר בזה, שהוא יום ההילולא של רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה), והשו"ע — (פוסק בנגלה דתורה).

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב כד טבת תשי"ט)

במענה לשאלתו ע"י . . . בהנוגע למצב בריאותו וחוות דעת הרופא.

הנה בכלל יש לעשות כהוראת שני רופאים מומחים במקצוע. והרי ככתבו דעת שניהם שוה לעשות הטפול.

ובהנוגע להזמן, הנה באם אפשר — יש לדחות לאחרי יום התשיעי. וכל העכבה לטובה. ובאם הרופא ידחוק בדוקא את השעה, הרי לעשות זה קודם שבת חזון,

והשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ישלח דברו וירפאו ע"י רופא פלוני וטפול פלוני, ויבשר טוב בטוב הנראה והנגלה.

ומוסג"פ העתק מכתבי כללי לחג השבועות שעבר*, שכל השנה זמנו הוא. שגם ממנו מובן, איך שטוב הנראה והנגלה יחד יהלכון עם טוב האמיתי. וכל הוספה בלימוד התורה — נגלה ודא"ח — מוסיפה בברכת השי"ת באופן האמור.

בברכה לבשו"ט מתוך בריאות הנכונה

(ממכתב ר"ח מנ"א תש"כ)

457. . . בהנוגע להצעה לחתוך את כל בשר החניכיים כו' ר"ל.

בכלל הצעה מוזרה היא, ובפרט שהחיתוך הוא על מנת שיקום בשר חדש וכו', ז"א ענין שאי אפשר להיות בטוח (במאה אחוז?) שכן יהי' במילואו. בכל זה כיון שכותב שקבל הצעת מומחה, יש לפנות למומחה אחר ולדעת דעתו בזה, ובמקום ספק ובכלל — הרי שב ואל תעשה עדיף . . .

(ממכתב ד' אדר תשכ"א)

בנוגע לניתוח לב פתוח — הרי דחהו ע"ע וישתדל לדחותו גם לעתיד, וה' יצליחו.

(ממכתב י"א ניסן ה'תשל"ח)

. . . במ"ש אודות . . . שאינו יודע לצרף האותיות וכו', יש להתייעץ בזה עם רופא מומחה במקצוע. וכן לברר אשר לפעמים תכופות, בכגון דא — בכמה פרטים וענינים מפותחים האנשים די צרכם, ואפשר גם יותר ממדה הממוצעת וכשמסדרים אותם באופן שיכול להשתמש בכשרונם המפותח, לפעמים מתפתחים לאט לאט הענינים שלע"ע אינו כדבעי.

בטח מפריש הנ"ל איזה פרוטות לצדקה בכל יום קודם תפלת הבקר.

(ממכתב ד' תשרי תשי"ח)

במענה על מכתבו מז' תמוז בו כותב ע"ד . . . המרפא אנשים בשיטת רפואה מיוחדת והצליח בכמה מהם, וגם אחדים הידועים לו אישית.

הרי בכגון דא יש לברר הפרטים, והעיקר מפרטי הצלחתו בהנוגע לאחרים —458באיזה ענין של בריאות פנו אליו ובאיזה אופן הצליח. ואז יציע זה לשלשה מידידיהם וכעצתם יעשו והשי"ת יתן להם הרעיון הנכון לייעצם כטוב לאמו שתליט"א.

(ממכתב ט"ו תמוז תשט"ו)

במענה על מכתבו המהיר מכ"ט שבט עם המוסגר בו, בו כותב אודות מצב בריאות אמם שתליט"א,

וכיון שההנהגה של הד"ר הצמחוני, הצליחה בהנוגע לאמם — מהנכון שיודיעו לו מהטפולים בזמן האחרון הבחינות של הד"ר וכו' (המוחזרים בזה), ויעשו כהוראתו בהנוגע להבא, ובפרט כפי שכתבו הרופא המטפל עם אמו עתה — אומר שהדיעטא של הצמחוני מתאימה היא. ואם אפשר לעשות התיעצות של שני הרופאים מה טוב, אבל באם אי אפשר יש לסמוך על חוות דעת הרופא הצמחוני.

(ממכתב יו"ד אד"ר תשי"ז)

במענה על מכתבו מיום השלישי, בו כותב אודות מצב בריאותו ובהנוגע למצב בריאות לבו.

והנה ידוע מאמר רז"ל רמ"ח מ"ע כנגד רמ"ח אברים ושס"ה מצות לא תעשה כנגד שס"ה גידים, שתוכנו — שגוף הגשמי של איש הישראלי עניניו ובריאותו בכלל, תלוים בגופו הרוחני, היינו במעמדו ומצבו בעשיית מצות עשה ושמירת מצות לא תעשה, אלא שמפני שנמצאים אנו בעולם, שברצון בורא העולם נברא במדריגה התחתונה, היינו בצורה גשמית והנהגתו בחיצוניות נראה לעיני בשר שהיא טבעית, הרי לכמה דברים וענינים צריך להיות אחיזה בטבע. מזה מובן שאף, שבכלל, צריך לקיים הוראת הרופא, מתאים למאמר רז"ל התורה נתנה רשות לרופא לרפאות, הנה ביחד עם זה צריך להיות נגד עיניו תמיד האמת, שבורא העולם הוא המהווה מקיים ומחי' את כל אחד ואחד מהנבראים, ובפרט בני אברהם יצחק ויעקב אשר עליהם נאמר בנים אתם לה' אלקיכם, ובהיותו — השי"ת — עצם הטוב הרי מטבע הטוב להיטיב, ואין כל מקום לדאגה ח"ו, והעבודה יכולה להיות בשמחה גדולה וגם אמיתית,

וככל הדברים האלה הוא בהנוגע גם אליו, שנכון יהי' לבו בטוח אשר לבו ער הוא לד' לתורתו ולמצותיו ובמילא יאריך ימים ושנים בנעימים, אלא שכדי להרבות.459בברכות השי"ת והצלחתו צריך להרבות בצדקה אל הזולת, בצדקה כפשוטו בממונו, ובצדקה כמשמעו — בטרחת הגוף ובהשפעה על הזולת לקרבו לתורה ומצותי'. ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

מובן שיכול לכתוב אלי בכל עת מצוא והצורך. והשי"ת יזכהו ויצליחהו שיהי' תוכן מכתביו שמח הן ברוחניות והן בגשמיות.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב ח"י אדר תשט"ז)

במענה להפ"נ שנתקבל ע"י . . .

בעת רצון יזכירו אותו ואת זוגתו תחי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, מתאים לתוכן כתבו של הנ"ל.

ולפלא שאינו מזכיר אם ניסו ע"י זריקות מתאימות וכן ע"י התעמלות ותנועות מתאימות (באַוועגונגען) של האצבעות וכן הרגלים, כי אף שמהכתוב אין ברור ענין המיחוש, נראה שגם זה בשטח סיבוב הדם (בלוט צירקולירונג) ועכ"פ כדאי לעורר את הרופא המטפל על דבר האמור, והרי כשאדם עושה בדרך הטבע הרי זה צנור וכלי גם לשלמעלה מדרך הטבע,

כיון שבאיש הישראלי הגשמיות והרוחניות יחד יהלכו, ואמרו רז"ל, היקום אשר ברגליהם, זה הממון,

מהנכון שירבה בצדקה — כפשוטה, וביחוד למוסדות אשר מתעסקים בחינוך בני ישראל על טהרת הקדש, שגם הם בבחי' רגל דקומה הכללית של בני ישראל, והוספה בחיות האדם הרוחני הרי בודאי שמוסיפה בחיות באדם הגשמי.

ומאחר שהכל בהשגחה פרטית, ונתקבלה בקשתו בחדש כסלו, ולמחרת חג הגאולה של רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) ונצחון תורת החסידות, מחובתי (וגם מזכותי) לעוררו על הכרח קביעות עתים בלימוד תורת החסידות לכה"פ שעה קלה בכל יום ובהוספה ביום הש"ק, וכן אשר ישמור על התקנה דאמירת השיעור תהלים חדשי — כפי שנחלק לימי החדש — בכל יום אחר תפלת הבקר.

המצפה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב כ"א כסלו תש"כ)

460במענה למכתבו בו כותב אודות מצב בריאותו וראשי פרקים בהמיחוש שלו משך שנים האחרונות, בצירוף הטפולים וכו' שעבר.

ואינו ברור ממכתבו, אף שבטח כן הוא, ששואל בדעת רופאים גדולים במקצוע, והרי כמה מהם נמצאים באירופא, ובמיחוש כמו שמתארו, ובפרט שהי' ספק בזה, הרי כדאית ההשתדלות להתקשר עם מומחה גדול דוקא.

לאידך גיסא — אינו מובן איך זה עד עתה לא קבעו בבירור המיחוש, ענינו ואופן טפולו, והרי נמשך זה, כנראה ממכתבו כמה שנים ובודאי עשו כמה צלומים.

פשוט, שלא באתי לשאול שאלות, אלא לעורר עכ"פ בנוגע להווה, שכדאי לחקור מי הוא המומחה ביותר במקצוע כהנ"ל, ולשלוח לו מכתבי הרופאים שטפלו ובכלל הידיעות שצריך לדעת אותם, ולשאול עצתו בכלל וכן הכדאי לבקרו.

ויהי רצון מהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, שתהי' רפו"ק ע"י רופא שמתאים וטפול שיתאים, והממנו — השי"ת — יפלא כל דבר.

וזכות החינוך שנותן לילדיו שי', חינוך על טהרת הקדש, תעמוד לו בהאמור בתוככי כללות עניניו.

בברכה לבשו"ט בכל האמור וכן מעסקנותו

להפצת היהדות המסורתית

(ממכתב ב' אייר תשכ"ב)

במענה למכתבו מכ"ה טבת, בו כותב אודות מצב בריאותו, ובהעיקר — בהנוגע להצרידות, ואשר שאל דעת רופאים ולא מצאו כל סיבה מיוחדת, אלא שפקדו עליו מנוחה עכ"פ מנוחה במיעוט — דבור, ומבאר ומפרט הקישוים המיוחדים בעבודתו ומשרתו אשר בהנהגה כזו.

והנה בכגון דא יש לומר, בסגנון חז"ל „יצא הפסדו בשכרו", אשר על ידי שכאילו מפסידים לפי שעה (ע"י שישמע להוראה האמורה), ירוויח וישתכר פי כמה לאחרי זה. ובטח לא יודרש ממנו מנוחה מדבור, כי אם מיעוט בזה. כן כדאי לשאול הרופא שהתייעץ עמו, על אופן הדבור באופן שיהי' מן השפה ולחוץ, (במובן הגשמי — אבל לא ח"ו במובן הרוחני והפנימי) — שזה איזה עשיריות בשנים מנסים ללמוד כן כמה מהנואמים, ובכלל אלו שענינם בדבור רב לפי ערך, ואפילו הבריאים שביניהם. וכללות הענין הוא — כפשוטו של הביטוי הנ"ל, שאף שהדבור הוא בקול רם ובחיות אינו נוגע כ"א במוצאות הכי חיצוניות וכמו השפה והלשון וכו'. ובודאי שגם בנדון דידי' — יביא זה תועלת גדולה. וי"ל שגם לאחר שיבריא ויחזור לאיתנו.

461במ"ש שבא בטענה, למה זה וכו' — הנה אף שמובן הצער שלו והקישוים לכאורה וכו' — הנה כל טענות בכגון דא (לכאורה) אין מביאים תועלת, כ"א אדרבה, שהרי מביאים להתרגזות ובמילא לעצבות ונפילת רוח וכו', שעי"ז מהירות הרפואה מתמעטת וכו'. ובאם רוצים למצוא דוקא פירוש וביאור להענין, הרי י"ל (אף כי כמובן, רק בדרך אפשר) שזהו הוראה באצבע על התכלית שבחינוך, אף שלא הכל מדייקים בזה, אשר מטרת כל מחנך, הראשונה והעיקרית, שיהי' המחונך שלו בבחי' חי נושא א"ע גם בענין שהוא מחנך אותו, ולהשיג מטרה זו בהקדם (אף כי כמובן החינוך יסודי),

וביחוד בהנוגע אליו, הרי זה פשוט עוד יותר: שישתדל שהמחונכים שלו יתפללו בהתלהבות וידברו בעניני יהדות בהתלהבות וכו' לאחרי המצאם זמן קצר תחת השפעתו, ובאופן שיהיו טופח ע"מ להטפיח, ולהשפיע על המחונכים־ות שנכנסו להמוסד לאחריהם — והוא יהי' רק בבחי' עומד על גביהם משגיח ומנהל כללי, וק"ל.

מובן שבכל הנ"ל — אין כאן ח"ו להצדיק הענין וכו' וכו'. ואדרבה, צריך לקוות שבעתיד הכי קרוב יחזור לאיתנו, וישתדל בהמחונכים שלו באופן האמור אבל באופן דבחירה חפשית בזה ומתוך הרחבת הדעת אמיתית.

בברכה לבשו"ט ולרפוקו"ש

(ממכתב כ' שבט תשי"ט)

במענה למכתבה מי"ג במנחם, בו כותבת אודות מצב בריאותה וחוות דעת הרופאים,

ובכגון דא יש לעשות כהוראת רופאים מומחים במקצוע, ע"י עכ"פ קונסיליום של שנים מהם. ומה שכותבת שתצטרך להיות במנוחה אח"ז כמה חדשים, לפלא גדול, כי ע"ד הרגיל מספיק זמן שלא בערך פחות מזה. ואולי לא תיארה במכתבה כדבעי המיחוש והטפול המוצע, ותמלא עד"ז בהזדמנות הבאה.

כן באם התאור שלה מתאים, גם לאחר נתוח וטפול האמור — ממשיכים בחיי אישות נורמלים. וכדאי שתתייעץ עם רב מורה הוראה בהאמור.

וזכות התעסקותה, ביחד עם בעלה שי', בחינוך בני ובנות ישראל, אשר כפי הנשמע מתקרבים המחונכים־ות שלהם ע"י השפעתם לתורתנו תורת חיים ומצותי' עליהם נאמר וחי בהם, חיים מלאים וחיים של אושר, בודאי שתעמוד לה וכן לבעלה ולילידיהם — שיחיו — בהמצטרך להם, ובמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה462אלא שכמה פעמים ככה. ומתוך מנוחת הנפש והרחבת הדעת ימשיכו בעבודה הכי נעלית דחינוך עטה"ק ובאופן דמוסיף והולך.

בברכה לבשו"ט בכל האמור.

(ממכתב כ"ד מנ"א תשי"ח)

במענה למכתבה מי"ב כסלו, בו כותבת על אשר קבעו הטפול הרפואי ביום הסגולה, זאת חנוכה.

ויהי רצון שיהי' בהצלחה, וגם בימים עד אז תהי' בטוחה בהשי"ת הרופא כל בשר ומפליא לעשות, שישלח דברו וירפאה ע"י טפול פלוני ורופא פלוני, ותחזור לאיתנה, ותוסיף אומץ בהפצת היהדות ועניני', ובנקודה התיכונה — בחינוך על טהרת הקדש, אשר השגחה העליונה נתנה לה היכולת והאפשריות לפעול גדולות בזה, ביחד עם בעלה שליט"א.

במ"ש בסיום מכתבה, שמוכנה לקבל עלי' כל תפקיד נוסף,

מובן שהנ"ל — הוא תפקיד הכי חשוב והדורש השקעת כחות גדולים. בכל זה, כיון שכתבה שורותים האמורות, שבודאי גם זה בהשגחה פרטית, הנני להדגיש גודל הענין דעבודה באגודת נשי ובנות חב"ד ועניני כפר חב"ד. ומכמה טעמים, ואחד מהם — שהרי סו"ס זהו מקור מחצבתו של בעלה שי', ועל הבית, ז. א. עקרת הבית ובני הבית — עליהם להיות דוגמא חי' לבית חבד"י, אשר אחד היסודות בה, הפצת מעינות חב"ד בכל מקום שידם מגעת. וידוע המסורה מרבותינו נשיאינו, שכאשר עושים בזה באמת — מצליחים למעלה מדרך הטבע.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב ח"י כסלו תשי"ט)

במענה למכתבה, בו כותבת אודות בקורה אצל הרופא, ואשר קבע הטפול ליום ז' אדר (ואינו ברור אם כוונתה לאדר א').

ויהי רצון שיהי' הטפול בשעה טובה ומוצלחת, ובודאי תתנהג מתאים להוראת רבותינו נשיאנו, טראַכט גוט, ותתמלא גם סיום הוראתם האמורה, וועט זיין גוט,

463ובפרט שהרי זכות הרבים תלוי בה, שמסייעת בעניני חניכים־ות דמוסד החינוכי בו עובדת, ומשתדלת לקרב לבם של החניכים־ות לאבינו שבשמים, הרופא כל בשר ומפליא לעשות, ואחכה לבשו"ט בכל האמור.

בברכה לרפו"ש

(ממכתב ט"ז שבט תשי"ט)

במענה למכתבו מערב יום הקדוש,

בעת רצון יזכירוהו עוד הפעם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והוראות רבותינו נשיאינו ודבריהם קיימים לעד „טראַכט גוט וועט זיין גוט", ויוכל לבשר טוב בתוכן מכתבו כנ"ל, ובמצוה דהוי זהיר בה טפי — להפיץ תורת ה' בכל מקום שידו מגעת והרי לכ"ז זקוקים לגוף בריא ושלם שמדרכי השם הוא,

המצפה לבשו"ט ובברכת חג שמח.

ז"ע נתקבל מכתבו השני — מבש"ט בהנ"ל. ופס"ד רז"ל שכל שמטיבין לו ה"ז לאויוש"ט (ב"ב יב, ב).

(ממכתב י"ג תשרי תשכ"א)

במענה למכתבה בו כותבת אודות עכוב טפול הרפואי עד לז"ך אד"ש הבע"ל,

ובודאי גם בזה יקוים פתגם הידוע כל העכבה לטובה,

ובמה שמדייקת בהמלה טפול, הטעם פשוט, כי זהו כולל כל הפרטים שבענין, נתוח מה שקודם לו ומה שלאחריו, והרי הכוונה והתכלית הוא שעיכ"ז תהי' רפואה קרובה ורפואה שלימה.

בברכת לבשו"ט בכל האמור וכן בהנוגע לבעלה שליט"א.

(ממכתב י"ב אד"ש תשי"ט)

464במענה למכתבה מששי באייר,

לפלא מה שכופלת בקשתה בכל פעם ופעם, בה בשעה שכתבתי לה מאז, שנכון יהי' לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות, אשר, כלשון הכתוב, את הכל עשה יפה בעתו, שמדויק בזה — שני הענינים, בעתו דוקא, ואשר יהי' יפה,

ויהי רצון שיהי' הטפול הרפואי בעתו ובהצלחה כנ"ל, ותבשר טוב מתוך מצב רוח טוב בענינים הפרטים והכללים גם יחד.

(ממכתב י"ז אייר תשי"ט)

. . . כותבת חוות דעת הרופאים מומחים אשר ביקרה אצלם לאחרונה בהנוגע לטפול הרפואי,

והנה תורתנו תורת חיים — היא הנותנת רשות לרופא לרפאות, שבזה נכלל גם ענין של נתינת כח.

ויהי רצון שיהי' הנתוח לרפואתה קרובה, ותשוב לבריאותה הקודמת וביחד עם בעלה שליט"א ימשיכו בעניני תורה"ק ומצותי', ולכל לראש — בחנוך על טהרת הקדש.

(ממכתב ג' תשרי תש"ך)

לאחרי הפסק ארוך, אשר כבר גרם לדאגה, נתקבל מכתבם מיום השלישי שהוכפל בו כי טוב, מבשר טוב מהצלחת טפול הרפואי שלה . . .

ויהי רצון אשר ילך מצב בריאותה הלוך וטוב, ובודאי זוכרת מה שכתבתי לה כ"פ, תוכן פתגם רבותינו נשיאינו, טראַכט גוט וועט זיין גוט, ובפרט לאחרי שראתה חסדי השי"ת בעיני בשר שאז גם השכל אנושי ואפילו השכל דנפש הבהמית, מכריחים, צו טראַכטען גוט.

ויה"ר שמחדש כסלו הנה יוסיפו שניהם גם יחד בהפצת היהדות המסורתית בכל מקום שידם מגעת, חדורה חום התלהבות וחיות חסידותים, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור.

(ממכתב ב' כסלו תש"ך)

465במענה על מכתבו מיו"ד אלול, אין וועלכען איר שרייבט וועגען איבערלעבונגען און אויך אַז איר ווערט לייכט אויפגערעגט און עס פאַלען אייך אַריין מחשבות וכו'.

הנה בכלל דאַרף מען מסיח דעת זיין פון דעם. זעלבסטפאַרשטענדליך, אַז מען דאַרף טאָן דאָס וואָס דער דאָקטער הייסט צו טאָן, אָבער דאָס איז נאָר וואָס עס איז פאַרבונדן מיט דעם כח המעשה, אָבער אַריינטראַכטן זיך אין דעם, איז דאָס ניט אונזער זאַך. און ווען איר וועט מסיח דעת זיין פון דעם, וועט איר זיכער זיין געזונטער, און וועט האָבן מער צייט אויף צו מצליח זיין אין אייערע פרטיות'דיקע ענינים, און אויך אין דער השתתפות אייערע אין דער עסקנות חב"ד באה"ק ת"ו.

עס וואָלט גלייך געווען אַז איר זאָלט קענען אויף אויסווייניג עטליכע פרקים משניות און עטליכע פרקים פון תניא. זעלבסטפאַרשטענדליך אין אַזאַ אופן אַז דאָס זאָל אייך ניט אָנשטריינגען, און ווען איר וועט פילן אַז איר רעגט זיך אויף אָדער עס פאַלן אייך אַריין מחשבות ניט געוואונשענע, זאָלט איר דענסטמאָל טראַכטן אַ פאַר משניות און אַ פאַר שורות פון תניא — און, מעט אור איז דוחה הרבה חשך און בפרט אַז דער אור איז פון דעם מאור החסידות, און, אַז דער חשך איז אַ געדאַכטער — מדומה — חשך . . .

(ממכתב כ"ב אלול תשי"ב)

בטח ימלא הוראות הרופא בו"ד, והרופא כל בשר ומפליא לעשות יצליח ויבש"ט — ופעולותיו (ודזוג' תי') בהפצת היהדות מוסיפות בברכות השם הלוך והוסיף.

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

. . . ובמ"ש אודות מצב הבריאות של זוגתו שתליט"א ושגם הרופא אומר שזהו נערווין, הנה כדאי הי' לבדוק המזוזות בדירתם שיהיו כולן כשירות כדין, ושתפריש בכל יום חול של שני וחמישי בבקר, נוסף על מה שבודאי נוהגת במנהג בנות ישראל הכשרות להפריש לצדקה בכל ערב שבת וערב יום טוב קודם הדלקת הנרות, איזה פרוטות לצדקה, נכון יהי' לבה בטוח בהרופא כל בשר ומפליא לעשות שיאריך ימיהם ושנותיהם בטוב . . .

(ממכתב כ"ה מ"ח תשט"ז)

466באַשטעטיג די ערהאַלטונג פון אייער בריף מיט דאָס בייגעלייגטע,

און בעת רצון וועט מען אייך מזכיר זיין אויף דעם ציון הק' פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, לויט דעם אינהאַלט פון אייער שרייבן.

און איך האָף, אַז זיכער איז איבעריג צו ערקלערן אַז יעדער איד, מאַן אָדער פרוי, יונג אָדער אַלט, דאַרף זיין שטאַרק אין בטחון בהשם יתברך, וועלכער גיט אַכטונג אויף יעדערן בהשגחה פרטית, אויף אַלע איינצעלהייטן פון זיין לעבן, און ספּעציעל אין געזונט זאַכן, און דאָס דאַרף צוגעבן שטאַרקייט און מוט, צו זיין זיכער, אַז סוף סוף וועט אַלעס זיין צום גוטן.

און אַזוי ווי השם יתברך, וויל, אַז מ'זאָל טאָן אַלץ, וואָס עס ווענדעט זיך אָן זיך, אויף אַ נאַטירליכן וועג, דעריבער דאַרפמען וויסן די מיינונג פון אַ דאָקטאָר ספּעציאַליסט, און אין אייער פאַל, אַ נערווין דאָקטאָר און שטימונג קענער, און אויספאָלגן זיינע אָנווייזונגען, און השי"ת גיט זיין ברכה אַז עס זאָל זיין מיט הצלחה, און ספּעציעלע הצלחה, און וואָס אַלץ מער מ'איז שטאַרקער אין בטחון, אַלץ מער זעט מען די ברכה,

עס וואָלט געווען אַ גלייכע זאַך, מ'זאָל בודק זיין די מזוזות אין אייער דירה, אַז זיי זאָלן זיין כשר'ה ווי דער דין איז, און אויך די תפילין פון אייער מאַן שי', און אַז יעדער טאָג פון די וואָכן טעג אין דער פריה פאַרן אָנטאָן די תפילין, געבן אַ פאַר פּרוטות (אַ קליינעם סכום) אויף צדקה, און איר זאָלט טאָן אַזוי, יעדער מאָל פאַר ליכט צינדן ערב שבת און ערב יום טוב, ווי ס'איז דער גוטער מנהג פון אידישע טעכטער,

בברכה צו גוטע בשורות אין דאָס אַלץ אויבען געזאָגט.

(ממכתב ה' טבת תשכ"א)

6467ב"ה יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' אם כסף תלוה את עמי,

שנת הקהל, ה'תשמ"א.

ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים

שומרי שבת

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר תתקיים „המלוה מלכה השנתית במוצש"ק פ' משפטים" —

ויה"ר שתהא בשטומו"צ

ובפרט אשר השנה ה"ה שנת הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך גו',

וה"ז מפעולות ותוצאות גמ"ח — שמביאה לידי אחוה ושלום ושייכת (ומאחדת ופועלת) בגופו ובממונו בעניים ובעשירים, ועאכו"כ הטיפול (שהוא גמ"ח) בטף, עליו נאמר עושה צדקה בכל עת.

ויתרה מזו — עי"ז שמה הקב"ה גמ"ח אף בנ"י גמ"ח ה"ה (על הסדר468מלמטלמ"ע): הולך בדרכיו, מדבק בדרכיו, הולך אחר מדותיו ועד שמדבק במדותיו,

וכמבואר בכ"מ החילוק בין הליכה (פעולה) ודבקות ובין דרכיו ומדותיו (ספירות).

ויה"ר שחברת הגמ"ח תלך מחיל אל חיל

ועד שיהא נראה ב"הבפועל" — ההליכה בדרכיו ועד לדביקות במדותיו.

וי"ל אשר בכלל בנ"י — זהו עמך (הליכה בדרכיו) וצאן מרעיתך (מדבק במדותיו),

ובזמן, לדור ודור נספר תהלתך כו' כי לא תמו חסדיך — דור וזמן דהליכה ודור וזמן דשבת ומנוחה; ובכללות הזמן — לדור דעוה"ז ודור דעוה"ב.

בכבוד ובברכה למעשה רב בכהנ"ל469ב"ה יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' אם כסף תלוה את עמי,

ה' תשמ"ב.

ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים

שומרי שבת

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר תתקיים „המלוה מלכה השנתית במוצש"ק פ' משפטים" —

ויה"ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת, והרי גמ"ח ענינה טוב (לשמים ולבריות גם יחד) ומביאה הצלחה

ובפרט אשר ה"ז מוצש"ק שקלים — מצות מחצית השקל שגם מרמז לכללות ענין הצדקה, וקורין: כי תשא את ראש בנ"י,

וה"ז גם מוצש"ק מברכים חודש אדר דבריא מזלי' דכאו"א מבנ"י, ויתרה מזה, כגירסת הרא"ש, דתקיף מזלי',

וניתוסף ב"בריא" ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע"י מעשינו ועבודתינו בכלל, ובמיוחד בצדקה ובגמ"ח שהיא בממונו בגופו ובנפשו — אחדות כל עניני האדם, במצוה השקולה כנגד כל המצות,470שהיא גם עושה שלום ומאחדת את כל בנ"י, שהרי גמ"ח הוא בין לעניים ובין לעשירים,

וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פניך — עד למטה מטה, שהרי גמ"ח אדם אוכל פירותי' בעוה"ז,

ובמיוחד אשר בודאי נתאחדו ומאחדים את בנ"י ביחוד דקונה אות באחד דס"ת הכללים, והרי התורה תחלתה גמ"ח וסופה גמ"ח.

ויה"ר אשר כ"ז יחיש עוד יותר קיום התפלה והיעוד בספר דוד, דדא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא —

אשר יאר הוי' אלקים צבאות פניו אלינו ונושעה.

בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ"ל471ב"ה יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב,

פ' אם כסף תלוה את עמי,

ה' תשמ"ג.

ברוקלין, נ. י.

הנהלת חברת גמילות חסדים

שומרי שבת

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעונג קבלתי מכתבם מבשר טוב אשר תתקיים „המלוה מלכה השנתית במוצש"ק פ' משפטים" —

ויה"ר שתהא בשעה טובה ומוצלחת, והרי גמ"ח ענינה טוב (לשמים ולבריות גם יחד) ומביאה הצלחה

ובפרט אשר ה"ז מוצש"ק שקלים — מצות מחצית השקל שגם מרמז לכללות ענין הצדקה, וקורין: כי תשא את ראש בנ"י,

וה"ז גם מוצש"ק מברכים חודש אדר דבריא מזלי' דכאו"א מבנ"י, ויתרה מזה, כגירסת הרא"ש, דתקיף מזלי'

וניתוסף ב"בריא" ותוקף זה ביתר שאת וביתר עוז ע"י מעשינו ועבודתינו בכלל, ובמיוחד בצדקה ובגמ"ח שהיא בממונו בגופו ובנפשו — אחדות כל עניני האדם, במצוה השקולה כנגד כל המצות,

472שהיא גם עושה שלום ומאחדת את כל בנ"י, שהרי גמ"ח הוא בין לעניים ובין לעשירים,

וכולנו כאחד ממשיך ברכנו אבינו באור פניך — עד למטה מטה, שהרי גמ"ח אדם אוכל פירותי' בעוה"ז,

ויה"ר אשר כ"ז יחיש עוד יותר קיום התפלה וההבטחה בספר דוד, דדא היא סעודתא דדוד מלכא משיחא —

הרחב פיך ואמלאהו — ככל אשר תשאל אמלא

ובמיוחד — השאלה־תפלה אשר לה קווינו כל היום

וה"ז גם סעודת ראש חודש — שהם מתחדשים כמותה ומפארים ליוצרם על שם כבוד מלכותו.

בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ"ל473ב"ה כ"א כסלו, ה'תש"ל

ברוקלין, נ. י.

הנהלת גמילת חסדים

ע"י בית המדרש ליובאוויטש

מאנטרעאל,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה:

הנני מאשר קבלת מכתבם מיום ו' כסלו עם הדו"ח המצורף אליו.

ובהתאם לכתבם, אזכיר על הציון שיצליחו במפעלם הנעלה בהצלחה רבה ובאופן שתהא הפרנסה מצוי' אצל אחינו בנ"י ויהי' ענין הגמ"ח באופן דגמ"ח לעשירים, וכל המתעסקים בזה יוסיפו חיל בכל פעולותיהם הטובות ומתוך כך גם בכל עניניהם, כסיום וחותם חודש זה, אשר הכל הולך אחר החיתום, המה ימי חנוכה, שהלכה כבית הלל, דמוסיף והולך בנר ואור מיום ליום, נר מצוה ותורה אור.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות

ולימי חנוכה מאירים

. . . ועל של עתה באתי, והיינו שע"פ הידיעות המתקבלות מ . . . וכן מהנוסעים הנה כנראה, שאינו מסודר כלל בענין בריאות הגוף אשר במילא ואי אפשר שלא ישפיע זה גם על בריאות הנפש, וכידוע מאמר הרב המגיד לבנו הר"א המלאך, אַז אַ קליינע לעכעלע אין גוף גורם אַ גרויסע לאָך אין דער נשמה. והוא ג"כ פסק בנגלה, וכמ"ש הרמב"ם הלכות דיעות ריש פרק ד': היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא. וחבל על הזמן על הוויכוח בדבר הפשוט. ובמילא, אם לקולי ישמע, הרי ישמור על בריאותו פשוט כפשוטו בעניני אכילה ושתי' ושינה וכו', אשר עי"ז טוב יהי' לו גם ברוחניות. וכבר ידוע מאמר הבעש"ט על הפסוק כי תראה חמור שונאך גו' עזוב תעזוב עמו.

בטח יאשר קבלת מכתבי זה ויודיע מה בדעתו לעשות בכל הנ"ל. וכן יודיע מפעולותיו הטובות בהישיבה בפרט ובעניני חב"ד בכלל.

(ממכתב כ"ב אדר תשי"ג)474ב"ה כ"ז סיון ה'תשל"ט

ברוקלין, נ. י.

עובדי המטבח בביה"ח אשקלון,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה:

רב תודות לכם בעד האיחולים והברכות, ויהי רצון שיקויים בכם מאמר חכמינו ז"ל כל המברך מתברך בברכתו של הקדוש ברוך הוא, שתוספתו מרובה על העיקר, וימלאו משאלות לבבכם לטובה,

בפרט שיש לכם זכות מיוחדת שעוסקים בתזונה ובהבראה של הנמצאים בבית הרפואה* באשקלון.

והרי זה גם כן ענין של גמילות חסדים, וגדול ענין גמילות חסדים בכלל; ובפרט לאלה שהם, בלשון הכתוב: דכא ושפל רוח — מפני מצב הבריאות וכיו"ב.

ונקודה עקרית בזה שתזונה מתאימה הרי היא גורם חשוב בהבראה ורפואה הזקוק לזה.

ומענין לענין באותו ענין שנמצאים אנו בחותם וסיום חודש דמתן־תורתנו, ואמרו חכמינו ז"ל שהתורה תחילתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים, ואחת מהן היא שהקב"ה בא לבקר את אברהם אבינו כשהי' חולה ושלח אליו מלאך הרפואה, רפאל, לרפאותו.

בכבוד ובברכה.475השי"ת איז אַ גוף פון אַ אידען. והמפורסמות בכ"מ בדא"ח אין צריך ראי'. ומה שיש אומרים שהם מהדרים ומפני ההידור אין נזהרים בבריאות הגוף, הנה זהו היפך ההידור וכו'. ויתנהג באופן הנ"ל, והשי"ת יתן לו בריאות הנכונה הן בגשמיות והן ברוחניות . . .

(ממכתב כ"ד מנ"א תשי"ג)

לתמהוני נודעתי מסדר היום שלו, אשר איננו כדבעי בהנוגע לשמירת נכסיו של הקב"ה הוא הגוף (עיין שו"ע רבנו הזקן הלכות נזקי גוף ונפש סעיף ד'. וברמב"ם הל' רוצח פ"א הלכה ד'. ופירוש הרדב"ז שם הל' סנה' פי"ח ה"ו). ובפרט ע"פ המבואר במאמרים ובכמה שיחות, אשר בריאות הגוף הוא מדרכי השם וצריך להיות סדר העבודה דעזוב תעזוב עמו דוקא. ובפרט בדורנו חלוש זה, גם כפשוטו בגשמיות (ראה אגה"ת ריש פרק ג') — שרואים בחוש אשר חלישות הגוף מבלבלת לכל לראש לעבודת השם בעבודת התפלה וכן בלימוד התורה ואפילו בקיום המצות — אשר לכן ברובא דרובא הסיגופים מביאים יותר הפסד מאשר שכר. ובודאי למותר להאריך בדבר המבואר. ותקותי חזקה אשר בקבלתו מכתבי זה, הנה לא ירעיב את עצמו עד כמה וכמה שעות על היום, אלא ישתה דבר המחזק את הגוף וגם יאכל מיני מזונות בבקר ואפילו קודם התפלה. וכבר ידוע פתגם רבוה"ק והוראתם, אַז מען דאַרף עסין צוליב דאַוונען ניט דאַוונען צוליב עסן. וכוונתם היתה ג"כ בפשטות, שאם הוא רעב בשעת התפלה, הרי אי אפשר, לאנשים כערכנו — שלא תהי' לזה נגיעה בהתבוננות בתפלה והאריכות בה, משא"כ כשיאכל לפני התפלה יסולק בלבול זה, וביכולתו — אם רק ברצונו — לעבוד עבודתו ביותר טוב ובאופן נעלה. ובתור תיקון על אשר נהג עד כה באופן אחר, הרי ישפיע גם בסביבתו, אשר כל אלו שאינם בריאים ועפמ"ש באגרת התשובה הנ"ל, לא ירעיבו את עצמם, ויתפללו בבקר וגם ילמדו אז נשמה בגוף שאינו מבלבל. והשי"ת יצליחו.

(ממכתב י"ח שבט תשט"ו)

. . . בברכה לבריאות הנכונה, ולהצלחה בעסקנותו בצרכי צבור לשם שמים (יעוין לשון רבנו הזקן בשולחנו הטהור סי' בחיי"ם סעיף ד' „אפילו עוסק בהצלת ממונם לבד" ועאכו"כ שביכולתו לנצל השפעתו בבית הכנסת להחזיק ולהגדיל לימוד התורה — הנגלה והחסידות — ועניני הצדקה שזהו ענין נפשי ופנימי).

476ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

עתה נתקבל מכתבו מכ' אלול. ובמש"כ ע"ד הבריאות — כיון שלדעת כל הרופאים אינו נוגע עד לאחרי זמן קבלת הכוח"ט, יסיח דעתו לע"ע מכל הענין . . .

(ממכתב כ"ד אלול תשט"ו)

הערות בהחפזי).

בתחלתו. ע"א. נזק — פרש"י שור או אדם שהזיקו, פי' אדם. ובהערה שברש"י שלפנינו שור „המועד". ולכאורה יש לצדד לגי' המחבר ע"פ מה דמצינו דמהדר (ודוחק) בערכין (יד, ב) לאוקמי סתם מתני' (שהוא — ר"מ) אליבא דרע"ק (אף דפליג רע"ק על ת"ק דמתני' בב"ק (לג, א)).

— וי"ל הטעם מפני דר"מ בסוף (וגם מעיקרא) — תלמידי' דרע"ק הוי (עירובין יג, א) —

ולכן גם דבר ר"מ כאן יש לאוקמי אליבא דרע"ק.

שם ד"ה אטו: דלא שייך להקשות הכי (היינו . . . היינו) אלא בתרי מילי דמחד ידעינן אידך כו' אבל הכא (בהקושיא — למה) חזר ושנאן פעם אחרת לא שייך לומר דהיינו כו',

ובהערה 4 מ"מ לגי' רש"י — „היינו" נזק היינו חבלות. ולהעיר: א) דשווים הם רק בגי' אבל פי' רש"י הוא דהקושיא היינו כו' היינו כו' — למה חזר ושנאן פעם אחרת.

ב) כפרש"י דהיינו היינו — פי' היינו ממש, כ"מ בשבת (קיח, ב) היינו ורדימס היינו מנחם ועד"ז במגילה (כג, ב) ובכ"מ.

— כשהטעם חד הוא (דאז מחד ידעינן אידך) — מצינו „והיינו טעמא כו' והיינו טעמא כו'" ר"ה (כט, ב).

רפ"ב. ד"ה והוא יאמ' תתברכו אבל כשהוא מנחם אחרים לא שייך לומר הכי, כיון דאין אומ' להם הרי אנו כפרתך.

ובהערה דצ"ל (במקום — אומ' להם) אומרים לו. מסתבר יותר לומר דטעה המעתיק בין יו"ד לוא"ו, וצ"ל הרי אני (הכה"ג) כפרתך. ו"לא שייך לומר הכי" —477היינו שה"אחרים" יאמרו לכה"ג תתברך, כמו שהכה"ג אומר לאחרים המנחמים אותו.

רפ"ג. ד"ה מאי ז"ב ז"ב לו ב"ד אחד כו': כ"ה בפרש"י (והדיוק מדלא קאמר ז"ב לו דיין וז"ב כו'). וכבר צויין באחרונים לחי' הרמב"ן (בסו"ס חמש שיטות) שמקשה ע"ז ומאריך. הר"ן בחידושיו שם, ס' שער משפט סי"ח.

בסופו. ד"ה אמ"ל שמעתי כו' — להעיר (וכן למש"כ בזה בע' 45) ממש"כ בס' מרגלית הים (להרר"ר (שי') מרגלית למס' סנהדרין).

(ממכתב שנת תשל"א)

. . . ובכלל בהנוגע לעבודתם: נקודה הכללית, אשר נצטווינו על הסדר דמעט מעט אגרשנו, ואין מתפקידם אַריינכאַפּן כל הענינים במשך השבועות וחדשים הראשונים, להמצאם במקומם עתה. ואדרבה בכמה וכמה ענינים, דרושה ההתאפקות, וביסוס כמה ענינים קודמים להם.

מובן שאין זה סתירה למה שדברתי עם . . . שהרי המדובר הי' בנקודות כלליות, שתוף פעולה עם פלוני וכו'. ועוד זאת שנפגש הנני עמדו לאחרי כו"כ חדשים, ופגישה זו היתה הראשונה לאחרי המצאם . . . מובן שדברנו ע"ד תכנית רחבה יותר, ולאו דוקא הנוגע לשבועות וימים הכי קרובים.

בטח באם תהי' אפשרית — יבקר במחנם גם . . . כבקשתו. אבל נקודה האמורה במקומה עומדת, ומדגישה אני כי כנראה מבין שיטי מכתבו, הרי כשאין בידם לעשות תומ"^* י באיזה הצעה של עבודה, מרגיש בזה נמיכת רוח, בה בשעה שסדרו של עולם הוא, וגם בעבודה בשליחות רבותינו נשיאינו, שהולכים צעד אחר צעד.

מהנכון שיתבוננו בהנוגע לנצול ימי הפורים הבע"ל, כי אף שחלים באמצע השבוע, בודאי אפשרית מיוחדת לנצלם [אשר גם בזה הנקודה האמורה, שאין מחוייבים לעשות דוקא גדולות ונפלאות, וטוב יותר פעולה ע"ד הבינונית, אבל שתשמש הכנה לפעולות הבאות, וק"ל].

בברכת הצלחה בעבודתם בקדש.

פשוט שבכהנ"ל אין הכוונה להחליש ח"ו מרץ עבודה וכיו"ב, כ"א לשלול בהחלט נמיכת רוח הנ"ל. מובן ג"כ שההחלטה איזו עבודות כבר הגיעה זמנן ואיזו שייכות לעתיד הקרוב — צריכים להחליט על אתר, וההחלטה תלוי' בהתנאים שעל אתר, האפשרות שישנם וכו'. והשי"ת יצליחם להחליט בזה כדבעי.

(ממכתב ז' אדר א' תשי"ט)

478במענה למכתבו מי"ט מנ"א, בו שואל עצה להעדר הסדר אצלו, שמחליט להתנהג באופן מסוים ואינו נמשך זמן רב ומשנה הנהגתו ובמילא מבלבל זה גם להזולת וגם לעצמו.

ובכלל שינוים כהאמור באים לעתים תכופות מפני שמחליטים ענינים שהם לא בערך להמצב בהווה, ז. א. שחפצים לדלג, בה בשעה שהסדר הרגיל הוא, מעט מעט אגרשנו, להעלות בקדש צעד אחר צעד, [מלבד במקרים יוצאים מן הכלל, שאז הסדר דמדלג ומקפץ ועד להיפך מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, אבל אין זה הסדר דתמידים כסדרם],

ועוד בזה עצה היעוצה שתהי' ההסכמה וההחלטה בת קיימא, כשמתקשרים בזה (מ'פארבינדט זיך) עם חבר וחברותא, שזה מעיק (מאַכט איינג) שלא לקיים ההחלטה, כיון שעי"ז גורם אי נעימות לשני. וק"ל.

מובן ג"כ, שהיצר משתדל לבלבל גם בעבודה והנהגה האמורה אבל אדרבה מזה עצמו צריכים להוסיף כח במלחמת היצר, וכידוע ההתבוננות בההשתדלות הכי גדולה שונה ומשונה של היצר לפתות את האדם, כיון שזוהי תכלית בריאתו — הרי צ"ל ההשתדלות פי כמה מצד האדם למלאות תכלית בריאתו הוא, כדברי חז"ל, אני נבראתי לשמש את קוני. והובטחנו, אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה.

(ממכתב כ"א מנ"א תשכ"א)

. . . וטוב עשה אשר מדבר ג"כ וועגן דעם אַרום פון חסידות, וע"ד מרז"ל פתח במילתא דבדיחותא, ובפרט שגם סיפורי צדיקים וסיפורי החסידים — מנהג של ישראל סבא תורה היא.

. . במש"כ שאינו רואה תוצאות מפעולותיו וכו' — א"א שכן הוא, כיון שנשיאינו הק' הודיעונו שחזקה לתעמולה שאינה חוזרת ריקם. אלא שבטח יכול שתהיינו התוצאות גדולות יותר, אבל כבר נאמר מעט מעט אגרשנו גו'. והעיקר, שגם בנוגע לתוצאות שישנן משתדל יצה"ר להקטינן בעיניו ולהעלימן בתקותו כי אפשר עי"ז יוחלש בעבוה"ק בזה. ומזה מובן שאדרבה צריך להוסיף בה על המדה שע"ע. וטובה פעולה אחת מאלף אנחות. — ועד"ז הוא ג"כ בהנוגע לפעולתו בעצמו ועייג"כ בתניא פכ"ז ואילך.

(ממכתב כ"ו אדר תשט"ז)