תמד

אך בקטן מוח החכ' דהיינו הארת אביו בו כמו שהוא באמת היא בבחי' קטנות וירידה דהיינו שלא נמשך אלא בבחי' התקשרות לבד מה שהוא נמשך אחריו כו', ובגדול הוא בבחי' גדלות שיקרא אבא כמו שהוא באמת כו', ועפי"ז יובן שבחי' חכ' העצמי' המהוה כל הנבראי' לא הי' ביכולתם עדיין שיקראוהו אבינו כמו שהוא באמת ואפי' ההשגה איך דכולא קמי' כו' רק העלם החכ' בקטנות שידעו לקרות אבא לבד הי' ע"י אכילת מצד שהי' כמו סגולה באכילתם ז' ימים שיהי' מוח אבא כולם בחכ' עשית מאיר בנפשם והיינו אכילת המן לחם מן השמים.

והנה ניסוך המים הוא שאיבת מי החכ' בחי' ביטול האמיתי שאינו עדיין בכלל המשכה כנ"ל וכשבא לכלל ניסוך והמשכה מלמעלמ"ט דהיינו שיהי' הארת מוח החכ' דאצי' בנפש האלקי' לפי ערך הגבלתה וכן בדרך כלל אפי' בחכ' שבמ' דאצי' שהיא חכ' דבי"ע כידוע זה נק' ניסוך המים שהוא בלא מדה דוקא והוא בחי' קרירות דוקא להמתיק האש של המזבח עילאה דהיינו לכבותו שיוכלל בחסדי' ממש (ואינו דומה לנסכי היין שאינו אלא שעפ"י הכלים המונעים בחי' הסתלקותו לבד כו'), אך שאיבת מי החכ' א"א אלא בשמחה שבבינה וימינו תחבקני כל ימי הסוכות כידוע שהם בחי' מקיפי', וענין המקיף ידוע כמו מה שאינו נכנס בכלי המוח בהשגה גמורה כ"א מרחוק נדמה לו שהוא משיג אפס קצה ההשגה שאז ההשגה על כלי מוחו בבחי' מקיף, ועד"ז בחי' מקיף דבינה עילאה אם הבנים על בי"ע ונשמות ישראל בבחי' חביקה שאינו כמו זווג שהוא בבחי' השפעה פנימי' אבל החביקה באחורי חבירו הוא בחי' הקירוב שמבחוץ לגופו כו' וכמ"ש במ"א, כמ"כ ימינו אהבה עליונה דאצי' שמחבקת נשמת כל א' מישראל ענינה שאינו מרגישה בבחי' פנימי' בנפשו כמו שבר"ה עד אחר יו"כ נכנסי' חסדי' פנימי' פי' שנכנס הארת אהבה עליונה בנשמה לפי ערכה לבד, וזהו אמירת המלכיות שנמשך בחי' יראה עילאה בכל נפש לפי ערך קבלתה לבד, וכן חסדי' שאחר יו"כ במחילת העוונות נמשכי' בבחי' א"פ לבד, אבל סוכה פסלו בה דירת קבע דהיינו כפי שהוא דר כל השנה בבחי' פנימי לפי מזגו כו' והוא לשון קבע שקבוע בנפשו אבל סכך הסוכה לפי שהוא השרא' המקיף שאינו מרגיש צ"ל דוקא דירת עראי לפי שעה לבד לא בדרך קביעות וכן לא יקבל טומאה כי לא בא לכלל חו"ג

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org