תכז

החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי וא"כ למה צריכי' ליתן להם חסד ואמת, וגם מהו ענין השבועה אשר נשבעת לאבותינו כו' הלא גם מצד עבודתם הגיעו לחסד ואמת.

ויובן בהקדם ענין מלכיות וזכרונות, הנה ענין עשרת י"ת הוא להחזיר פב"פ כידוע להיות כי בר"ה תחלת מעשיו של הקב"ה בעשרה מאמרות הי' בבחי' אב"א, פי' כי בהתגלות ראשית הצמצום מאור א"ס ב"ה להיות מקור לנאצלים דהיינו מ' דא"ס כידוע, הרי נסתלק מיד בחי' פנימי' מהות ועצמות אור א"ס ב"ה ולא האיר בההתגלות כ"א בחי' אחוריים דהיינו בחי' נה"י שבנה"י כו', מאחר שהי' צ"ל התגלות יש ודבר בחי' עשי' לגבי מהותו ועצמותו ית' אם הי' מאיר בה בחי' פנימי' הי' חוזר למקורו והי' כלא הי', וכמו"כ בכל בחי' מלכות אפי' במ' שבמ' שבעולם העשיי' המהווה כדור הארץ הלזו מאין ליש, הרי בהתגלות שמים והארץ וכל אשר בהם לא נראה לעין המקור השופע עליהם כי הוא בבחי' הסתלקו' שאם לא הי' המקור בהעלם לא הי' נמשך התהוות כדור הארץ וכו' וכמו שנראה בהתגלות כחות הנפש כמו אותיות השכל מכח מקור השכל השופע ומגלה את ההשכלה, שכאשר כבר נמשכה ההשכלה לא נראה מקור השכל כלל ואע"פ שבודאי כל פרטי המשכת גילוי השכל אינו אלא עפ"י מקורו הממשיכו תמיד, ולכן אנו רואים שיש מי שהוא בר שכל שמבין בעצמו השכל בטוב הדק היטב אבל להסבירו לזולתו אינו יכול והיינו מפני שאין לו שכל רחב כ"כ שיוכל להשפיל השכל לזולתו, ולכאו' נראה כי מי שמסביר השכל לזולתו זהו רק שיש לו אותיות יותר הרבה במה להלביש את השכל ולהסבירו, אמנם באמת תלוי זה באופן הבנת השכל בעצמו שמי שיכול להסביר לזולתו בטוב הנה הוא בעצמו מבין השכל באופן היותר נעלה שהרי ההשפעה לזולתו הוא רק חלק עשירי' ועוד פחות והיינו שחלק העשר אינו רק במספר זהו חלק עשירי אבל בכמות אינו חלק עשירי שהרי החכ' נחשב לבחי' א' והדבור נחשב ג"כ לבחי' א' אשר בכמות אינו בערך הדבור לגבי החכ' כלל, וא"כ מאחר שבהשפעת המשפיע למקבל מבין המקבל כל ההשכלה בטוב מוכרח שאצל המשפיע מאיר אור השכל עשר פעמים ככה ויותר הרבה כו', אמנם אם נחשוב מצד מעלת האותיות שיש לו ריבוי אותיות הנה ג"ז נודע כי שורש האותיות הם מבחי'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org