Letter 8787

ב"ה, י"ז אדר, תשכ"ד

ברוקלין.

מר משה איסר שי' הכהן

שלום וברכה!

נעם לי לקבל מכתבו מאור ליום ד', בו כותב אודות מצב רוחו והשקפתו בנוגע לחסידות, תורתה ועניני' וכו'.

ותקותי חזקה אשר ע"י הכירו תורה זו בפנימיות יותר ובעומק, יתקרב לה ולמסקנות שלה, וביחוד שסוף סוף פנימיות התורה שנתגלתה בתורת החסידות, הרי היא נשמה ופנימיות של תורתנו הק' תורת הנגלה, ובסגנון הזהר הק' - נשמתא דאורייתא.

ולהזכירו במכתבו, שבדורות הקודמים היו שהתנגדו לתורה זו וכו', הרי ביארו טעמם ונמוקם באריכות, שחששו שעל ידי הליכה בתורה זו יתרחקו ח"ו מקיום מצות מעשיות וכיו"ב, ואם בתקופה ההיא היו חילוקי דיעות, היש איזה מקום לחשש כזה, הרי לאחרי עבור כמאתים שנה, מעת נתגלתה תורת החסידות, הכל מודים ועונים על השאלה, מהו סימן של חסיד, שמאריך הוא בתפלה יותר מזה שאינו חסיד, מניח שני זוגות תפילין ולא זוג אחד, זקנו מגודל וכו', ז.א. שבאה המציאות והוכיחה, שלא רק שאין כל יסוד לחשש האמור, אלא אדרבה, כשפוגעים בשוק איש שזקנו מגודל בעל פיאות, לבושו ארוך, אוכל שמורה בחג הפסח, מניח תפילין דרבנו תם גם כן, קרוב לאמר שנתגדל על ברכי תורת החסידות.

פשוט שאין בהאמור כוונה ח"ו לפגוע במי שהוא מנוחי נפש שחששו בתקופה ההיא להנ"ל, כיון שאז הי' בסמיכות זמן לכתות הידועות שפרצו גדר וכו' ובעת חירום הרי חוששים גם לספק ספיקא רחוק מאד, מה שאין כן לאחרי תקופת נסיון גדולה כל כך, ובעיקר לאחרי המציאות שרואים גם בעיני בשר.

ולהזכירו במכתבו אודות מנהג אבות וכו', הרי כל חסידים הראשונים היו בני אבות שלא היו חסידים, וק"ל.

ויהי רצון שמתאים להוראות ימי הפורים דאזלינן מנייהו, אשר ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר וגו' ומשלוח מנות וגו' כן תהי' לנו, היינו קירוב הלבבות, שנקודתו אהבת ישראל המכוונת על ידי אהבת התורה ואהבת השם, שכל זה מיסודי תורת החסידות ועניני'.

בכבוד ובברכה.

ובסגנון הזהר: ח"ג קנב, א.

שבדורות הקודמים: ראה גם לעיל חכ"ב אגרת ח'תרנב. חי"ד אגרת ה'לד. חי"א אגרת ג'תשכב.