פא

שמסתלקי' המוחין, ולכן מבואר באד"ר שם ובאדר"ז דרצ"ג דממצחא דז"א מתערי' כ"ד בתי דינין כו' דכיון שהרצון מאיר בבחי' הסכם לבד בלי התלבשות המוחין ע"כ אינו יכול לסבול כלל ההפך והמנגד לרצונו, משא"כ כשהרצון מאיר בבחי' מוחי' דז"א שהוא כמשל הרצון שע"פ השכל אז הוא בחי' חסדים כי החכמה הוא מקור החסדים כמ"ש אבינו אב הרחמן וכנראה בחוש שהגדול יוכל לסבול גם אם עושים נגד רצונו מפני שדעתו רחבה למצוא אמתלא וזכות לעוברי רצונו, משא"כ הקטן מלא כעס וקפידא אם עושים נגד רצונו מפני מיעוט שכלו כו'.

אמנם בחי' מצחא דא"א עם היותו ג"כ בחי' רצון שבלי טעם, אך הענין שהוא למעלה מהשכל והטעם, כי ידוע שהרצון העליון הוא למעלה מהחכ' כו' ונק' רעוא דכל רעוין ולפיכך הוא מקור החסדים יותר הרבה גם מבחכ' ומוחין דז"א כדכתי' ארך אפים ורב חסד כו', וה"ז ההיפך ממצחא דז"א שהוא הרצון שלמטה מהשכל אבל מצחא דא"א הוא הרצון שלמעלה מהשכל, ואמנם במנחה דשבת אנו אומרים ואני תפלתי לך עת רצון כי אז מתגלה מצחא דא"א במצחא דז"א היינו גילוי הרצון שלמעלה מהחכ' ברצון התחתון שלמטה מהחכ' ואז נמתקי' הדינין דמצחא דז"א ומתנהרין אפוהי דז"א ומשתכחי' כל בתי דינין כנז' באד"ר שם והיינו משום שהרי הרצה"ע ב"ה שהוא מקור החסדי' מאיר בו ממש במצחא ובחי' רצון דז"א, וזהו הי' ענין נשיאת הציץ לחבר אסתכלותא דא"א בז"א וזהו שהי' הציץ מרצה* כמ"ש לרצון כו'.

ועפי"ז אפשר לפרש דזהו הטעם ע"פ הסוד למה שפסקו רז"ל דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וכדפי' רבינו ז"ל משום דמצחא הוא בחי' אשר לא ישב אדם שם כו' אלא שהקשינו לעיל דהא היינו דוקא במצחא דא"א ולא במצחא דז"א, אבל עפמ"ש בענין הארת מצחא דא"א במצחא דז"א אתי שפיר שהרי אז יש גילוי הארה במצחא דז"א ג"כ מבחי' הרצון שלמעלה מהחכמה שהוא למעלה מבחי' אדם כנ"ל ולפיכך אין מעידין עליו כו'. והשתא אתי שפיר הא דאיכא מ"ד דמדאורייתא מעידין על פדחת לחוד אלא דמדרבנן אחמירו, והיינו משום שהרי הארת מצחא דא"א במצחא דז"א הוא רק לעתים מיוחדים וכנ"ל דבמנחה דשבת אתגלי רצון דא"א בז"א, ואפשר ס"ל דגם בשעת הגלוי לא דמי ממש למצחא דא"א ולפיכך ס"ל שזהו רק חומרא דרבנן. ולההוא לישנא דס"ל דמדאורייתא אין מעידין, ס"ל ודאי דבשעת גלוי מצחא דא"א במצחא דז"א אז בודאי יש גילוי הרצון שלמעלה מהחכ' גילוי גמור ממש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org