ער

מענין האחדות, ובכל עשיותיו ועניניו דבוק בו ית' בדביקות נפלא מפני היותו רואה המלך בעיניו, ולכן אמרו הסתכל דוקא בבחי' ראי' ואז אי אתה בא לידי עבירה. וזה הי' בעת וזמן קבלת התורה דכתי' וכל העם רואין את הקולות רואין את הנשמע, פי' שבחי' ההתבוננות מה שהיא בבחי' שמיעה הי' אצלם בבחי' ראי' והתגלות, נמצא חכמה הוא בחי' ראי' ובינה הוא בחי' שמיעה ונודע כי אבא מקננא באצי' ובינה בבריאה, לכן הנשמות דבריאה אין בהם בחי' ראי' רק שמיעה והבנה, וע"כ נק' זרע בהמה, משא"כ נשמות דאצי' שם גילוי בחי' חכמה וראי' הם הנק' זרע אדם.

וזהו שורש ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש לפ' שני' דק"ש שארז"ל בפ"ו דברכות שפ' ראשונה היא בחי' עושין רצונו של מקום שע"ז נא' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ופ' שני' דק"ש היא בחי' אין עושין רצונו של מקום, והיינו מפני כי לא נאמר בה בכל מאדך, והיינו כי מאד הוא אותיות אדם זהו הנשמות שנק' זרע אדם בחי' ההשגה באלקות כאילו רואה ממש, וזהו הנק' עושי' רצוש"מ שע"י הראי' הוא בחי' ההתקשרות לאלקות כאילו רואה עי"ז בא להיות ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בג"ע העליון ולא בעוה"ב שכ"ז הוא עמך בטל וטפל לך כ"א יחפוץ לדבקה בו ית' וע"י בחי' רצוא ותשוקה זו ממשיך להיות נמשך בחי' רצון אותיות צנור הוא בחי' המשכה מאוא"ס ב"ה בעל הרצון להיות רצון כו' משא"כ פ' והא"ש הגם דכתיב בה והא"ש תשמעו הנה שמיעה היא בחי' בינה הבנה בעלמא ולא בבחי' התקשרות ע"י הדעת כאלו רואה כו', ולכן לא נא' בה בכל מאדך בחי' אדם כ"א בחי' זרע בהמה כו' נשמות דבריאה כו'.

והנה בחי' הממוצעת המחבר ומזווג חכמה עם בינה הוא הדעת כי דעת הוא ל' התקשרות שמחבר מל' והאדם ידע, אדם הוא בחי' חכ' כנודע שאדה"ר הי' בחי' חכמה, ולקשר בחי' החכ' עם חוה אם כל חי בחי' בינה זהו ע"י הדעת, ובעבודה הוא שיהי' מקושר לה' בעומק נקודת פנימיות הלב במחשבת הבינה שמתבונן, משא"כ בינה לבדה הוא היות הענין במח' לבד ואפי' עומק המח' כו' מ"מ אינו נוגע לעצמותו דהיינו ללבו כלל, אבל כשיהי' בבחי' רעו"ד התלהבות לבבו ודביקותו בהענין שמחשב עד שיהי' כולו בהענין

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org