תח

נקנסה מיתה על כל באי עולם, ולע"ל כשיהי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ יהי' בלע המות לנצח ויחיו כל המתים, אמנם הנה מנין שאינו דומה מה שלא יהי' מיתה או כשנקנסה מיתה שיחיו המתים, שבחי' תחה"מ מוכרח להיות ממקום גבוה יותר, ובעבודה מאן דנפיל מדרגי' אקרי מת, ואינו דומה שלא יפול מדרגי' או כשכבר נפל שיתעלה, וזהו ההפרש בין אור זה"י לבחי' הטל, וזהו כענין ההפרש בין שיורי טלא דבדולחא לבחי' טלא דנטיף מעתיקא, ששיורי טלא מטהר טומאת מת כמ"ש באגה"ק בד"ה למה נסמכה, אבל אינו מחי' המת, וטלא דנטיף מעתיקא מזה יהי' תחה"מ לע"ל, וכל המשתמש בבחי' אור הגנוז דתורה טל תורה מחייהו בבחי' פנימי', ובחי' זו הוא בחי' מתנה, ומ"מ גם המתנה אין נותנים כ"א למי שראוי, דאי לאו דעביד לי' נייחא לא הי' נותנים לו, וזהו מי שיגע בתורה עד שבא לבחי' אור הגנוז דתורה טל תורה מחייהו היינו שנותנים לו המתנה, וע"ד מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וע"ד סעודה שלישית דשבת, וע"ד תפלת ערבית רשות לחד פירושא בזהר, וע"ד עבודת מתנה וכהנה רבות, רק שבחי' זו דתורה גבהה מעלתה ע"ד שכל בחי' שמלמעלה למטה גבוה מבחי' שמלמטה למעלה, וכנודע מענין ההפרש בין ג"ע לתחה"מ כמ"ש בחינוך ובד"ה ואתחנן שלא נדפס.

ועפ"ז יובן ענין התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, הגם דכתיב מורשה לשון ירושה עכ"ז צריך להיות התקן עצמך, וכמו שפרש"י והרע"ב שלא תאמר הואיל ואבא חכם ואבי אבא חכם כו' תורה מחזרת על אכסניא שלה שכך דרז"ל בפ"ו דב"מ דפ"ה מפסוק לא ימושו מפיך כו' ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם (בישעי' סי' נ"ט) וקמ"ל ר"י דהנ"מ כשמתקן עצמו לכך דמתקיימא בי' יותר מבזולתו, ואי לאו הכי לא (תוי"ט) וע' במדרש שהביא שהגם שהתורה ירושה אבל אינה היא לך, כ"א לכל ישראל ואפשר שתתקיים באחר, ולכן צריך להיות התקן כו', וע' מזה בד"ה ויתן אל משה (דך"ח). והענין הוא דהנה מעיקרא כי עביד אינש אדעתי' דנפשי' קעביד, פי' לתקן נפשו, ע' מזה בלק"ת בד"ה האזינו ובסי' בדרושי החתונה, והיינו כי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org