קמג

רעות, כי המדות הם מדות האדם וכשמקשר מחדו"מ במחדו"מ דתומ"צ הגם כי מחדו"מ הם רק לבושים מ"מ הרי הם מחדו"מ של הקב"ה, וגם ניתן הכח להיות מוח שליט על הלב לכן מתבטלי' המדות רעות עי"ז להיות בבחי' אתכפי' ביטול היש כו', וז"ע חפזון דישראל שהוא בחי' הבריחה מהרע כו', והיינו מפני כי הרע עדיין בתקפו ולכן הי' צ"ל כי ברח העם, וז"ע המשל שהדליק הנר בלילה שלילה הוא בחי' החשך והוא עדיין כמו שהי' רק שהדליק הנר להאיר את בחי' החשך וכבה, כי עבירה מכבה מצוה היינו בחי' הנר מצוה מכבה עבירה, ולכן ישראל אחר יצ"מ היו במדרגות פעם כך ופעם כך (ר"ל פעם חטאו והיו במדרגה שפלה וכשעשו תשובה נתעלו) ואין עבירה מכבה תורה כי תורה היא בחי' תורה אור כו'.

והנה כ"ז הוא מפני שהגאולה הי' ע"י בו"ד, כי גוף האדם הוא הוה ונפסד ואפי' מרע"ה*, ולכן שורש המשכתו הוא מאתר דמשתני, אבל לעתיד תהי' הגאולה ע"י הקב"ה ולכן לא יהי' שינוים כי יהי' מבחי' אני הוי' לא שניתי, וז"ש לע"ל והי' אור הלבנה כאור החמה, שהלילה בעצמה כיום תאיר בחי' שמש הוי' כו', ויהי' ע"ד בחי' אתהפכא ולכן לא בחפזון תצאו שלא יהי' צריך לברוח מהרע שכללות העולם יזדכך ויהי' אור הלבנה כאור החמה וממילא יזדכך האדם ג"כ וכמ"ש והסירותי את לב האבן מבשרכם, ואת רוה"ט אעביר מן הארץ שלא יהי' רע כלל, ולכן לא בחפזון תצאו כ"א בשובה ונחת תושעון שהוא בחי' ישוב הדעת, אבל יצ"מ מאחר שהוא רק ביטול היש שהרע עדיין בתקפו הי' צ"ל כי ברח העם בחי' חפזון, ולכן ביצ"מ כתיב וחמושים עלו בנ"י שעלו בכלי זיין חרב וקשת דתפלה, אבל לע"ל כתיב וכתתו חרבותם לאתים שלא יצטרכו לזה כלל מטעם הנ"ל וד"ל.

וענין חפזון דשכינה כי הנה כתי' קול דודי כו' מדלג מקפץ שהוא בחי' חפזון אך זהו ההמשכה מלמעלמ"ט, ולכן אינו ראי' כ"א רק זכר לדבר, ואמנם עד"ז הי' גם בבחי' השכינה בחי' מלכות כל עולמי' השוכן אתם בתוך טומאתם בגלות, שהיתה בבחי' חפזון מלמטלמ"ע לצאת מהגלות לקבל האור והזיו מבחי' דודי הנמשך בחפזון מלמעלמ"ט, והרי הוא כמשל מי שיושב בבית האסורים בחשך שכאשר מביאים לו נר הנה הוא מחפז ומתאוה להנר כו'.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org