הוספות - שיחות ומכתבים ט

254—

ב ק

. . . במש"כ איך אפשרי נבואה באומה"ע, במכש"כ מהשראת השכינה שצ"ל בטל במציאות כו' — עדיפא מינא הול"ל, איך נצטוו בז' מצות — ל' צוותא — והרי בזה כאו"א מאומה"ע נצטווה, ול"ד יחידי סגולה.

והביאור — אשר בשעת ההיא בטל הוא. וביתר שאת בנבואה, וכמוש"נ נופל גו'. ועיין רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ז ובתו"א תולדות יט, ג.

(ממכתב ט' תמוז תשי"ז)

. . . ובמה דשאילנא קדמיכון: ברמב"ם הל' איס"ב (פי"ב ה"ד): לעיני עשרה מישראל או יתר, שלכאורה ב' תיבות אלו יתר הן —

י"ל שזהו מתאים להסיום: ודבר זה הל"מ הוא (בעשרה. ומוסיף) ראי' לדבר זה מעשה פנחס בזמרי (שהי' לעיני כו' כל עדת בנ"י — יתר). וההוספה ברמב"ם (וכן בע"ז לו, ב — וכמעשה שהי') מוכרחת, כיון שהיא המקור להלכה שלאח"ז: ואין הקנאי רשאי כו'. וכמפורש שם — כזמרי.

ועוד י"ל — ועפ"ז יומתק: הלל"מ למה לי והרי יש מעשה רב — מעשה שהי'. יתרה מזו — ע"פ מש"כ בהקדמת פיה"מ דהלל"מ „אין לו רמז במקרא ואינו נקשר בו ואי אפשר להוציאו בדרך מרדכי הסברא" — וכאן, לכאורה, פרשה שלימה בתורה היא,

וע"פ הנ"ל „עשרה מישראל או (ולא „דוקא") יתר כו' ודבר זה הל"מ הוא ראי' לדבר זה (אבל לא אותו הדבר) מעשה פנחס בזמרי",

וידועים הבי' דלולא הל"מ אפ"ל — דבמעשה שהי' אין בזה הוראה (לדורות), דוקא כשיש הסתה דרבים, דוקא כשלעיני כל ישראל או עכ"פ דרבים יתר ועוד. ויל"ע בבי' הרב פערלא לסהמ"צ דהרס"ג ח"ג (כג ואילך), מרגליות הים לסנה' שם. אנציקלופדיא תלמודית מע' בועל ארמית. וש"נ . . .

(ממכתב שלהי מנ"א, תשל"ז)