לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים ח
207י"ב — י"ג תמוז
ב"ה, תחילת חודש תמוז, חודש הגאולה, ה'תשל"ד
ברוקלין, נ. י.
.ובעמדנו לפני ימי הגאולה יב־יג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר, ובלשונו:
לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי
תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה, כי כל
איש ישראל (מבלי התחשב במצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות) לבו
תמים עם ד' ותורתו,
ועל פי ההמשך במכתבו האמור — ברכה וחיזוק לב כאו"א „להוסיף אומץ בהרבצת תורה והחזקת היהדות",
הרי זה מזכיר ומעורר עוה"פ בהענין אודותו הי' הדיבור של חיבה ושל חובה מצוי במשך שבועות האחרונים — ענין חמשת המבצעים: מבצע תורה, מבצע תפלין, מבצע מזוזה, מבצע צדקה ומבצע ספרי קדש בכל בית. ולא208נצרכה אלא, כנ"ל, לתוספת התעוררות „וזריזות יתרה ביתר שאת ויתר עז כפולה ומכופלת למעלה מעלה" מבשאר ענינים,
שהרי בכל עניני תורה ומצותי' גדולה מעלת הזריזות, כנאמר ונשנה בדברי רז"ל לעולם יקדים אדם לדבר מצוה כו',
על אחת כמה וכמה בחמשת הענינים המוזכרים לעיל, אשר כלליים הם, כאו"א מהם מגנא ומצלא, בכאו"א מהם — כל יום ויום דיו שיפקיע את עצמו, שמזה מובן איך שצ"ל בכל יומא ויומא עביד עבידתי'.
וכמו שאחת מהוראות ימי הגאולה הבע"ל היא שכשיהודי מחליט בתוקף המתאים בעניני תורה ומצותי', הקב"ה עוזרו לקיים ההחלטה בפועל למרות כל המניעות ועיכובים, וכמו שראינו אשר בעל הגאולה התגבר על ההתנגדות של כו' ונצח ועד אשר, ונהפוך הוא, שע"י המאסר שנסתיים בגאולה נתוסף יום אשר „ראוי הוא" ומסוגל „לקובעו ליום התועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו".
מכל שכן בתקופתנו ובמקומות שאין התנגדות כלל וכלל, או — רק התנגדות הכי קטנה ובודאי ובודאי שאינה בערך כלל להתנגדות שהיתה לבעל הגאולה בימים ההם בזמן הזה,
כי לאחרי שפתח בעבודה האמורה, הרי על ידי פתיחה זו סלל דרך לכל209אחד ואחת לעשות מעין האמור, בחיזוק התורה והיהדות ובאופן דמוסיף והולך ומתוך התלהבות ואור וחיות,
כולל גם — ועיקר — להשפיע על הזולת ובהסביבה כולה שממנו יראו וכן יעשו רבים,
וגדול זכות והצלחת העוסק עם הרבים והצבור כמפורש בדברי חז"ל,
ועי"ז גם מרבים השלום, כלי מחזיק ברכתו של הקב"ה, כולל קיום היעוד: ונתתי שלום בארץ גו' ואולך אתכם קוממיות.
בזה ומבלבלים ובברכת חג הגאולה210ב"ה, חמשה עשר בתמוז, חדש הגאולה ה'תשל"ד, שנת הקהל —
ברוקלין, נ.י.
בלשון הרב — לכל מחבבי תורתנו הק',
שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל
יכונה
ה' עליהם יחיו
בבקשה נפשית להגביר חיל ולהוסיף בכל המבצעים, מתחיל במבצע מזוזה,
ולהתחיל בהוספה זו עוד לפני בין המצרים, וגם בשבת מפקחין על עסקי רבים ופוסקים צדקה — כפשוטה וברוחניות.
ויהי רצון שיהפכו ימים אלה לששון ולשמחה בקרוב ממש, בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, וישראל עושה חיל.
בכבוד ובברכת הצלחה בכהנ"ל
211. . בכלל — ובפרט בקשר להמצב באה"ק ת"ו צריכים כעת להשתדל בכל עוז לבטל את הגזירה האיומה ד"מיהו יהודי", וגם לחזק את כל המבצעים דלקמן; נוסף על העיקר שהמדובר בקיום מצוות כלליות של הקב"ה — הרי לכאו"א מהן — כמבואר בתוה"ק תורת חיים (הוראה בחיים) — סגולה מיוחדת בתור שמירה והגנה.
ואין הכוונה אשר בגלל הגזירה ד"מיהו יהודי" או בגלל החסרון במצוות דמבצעים אלו באו המאורעות כו' ל"ע ול"ע, כ"א שזהו עד"מ כפי שנהוג בצבא ענין עיקרי — שכשהולכים אנשי הצבא לחזית לובשים כובע של מתכת („העלמעט") בראשם להגן עליהם מחצי („בולעט'ס") האויבים; הנה באם בא אחד ולקח את הכובע מהאיש צבא (או לא הניח לו ללבוש הכובע) ולאחר זמן ואפילו זמן רב ירה האויב „בולעט" וכיוון בראשו של החיל ופצעו או כו' — פשוט שהסיבה לפציעתו או כו' של האיש צבא היא — יריית האויב, אבל באם האיש צבא הי' לו „העלמעט" על ראשו, לא הי' נפצע, לפי שהכובע הי' מגין עליו. ולכן: זה שהוא מונע מהאיש צבא לבישת הכובע מתכת, גם הוא נאשם בפציעתו או כו' של האיש צבא — על שמנע את הגנתו של האיש צבא.
וכן הוא בנדו"ד, שישנן סיבות להמאורעות שאירעו ובל' הרמב"םא ח"ו לומר שזהו מצד „מנהג העולם (או) נקרה נקרית" — ובודאי ובודאי שהמחבלים מושחתים ושונאי ישראל וכו' — וסופם כפרעה וחילו וכו', אלא שמכיון שכניסת המחבלים לערי אה"ק היתה ע"י חסרון בשלימות המחיצות דהגבולים ועשו בהן פרצות וכו', ועד"ז ברוחניות, הגזירה ד"מיהו יהודי" הורסת את המחיצות שבין ישראל לעמים [ועד שעפ"י החוק ד"מיהו יהודי", באם מחבלים אלו היו באים בגלוי דרך לוד (עם תעודה איזו שתהי') ודורשים שירשמו אותם כ"יהודים", עפ"י חוק אומלל ואיום זה היו ממלאים דרישתם זו], באם לא היתה גזירה זו, והיתה המחיצה חזקה (ברוחניות) בין ישראל לעמים, הרי מחיצה זו היתה מחזקת גם את המחיצה בגשמיות. ולכן, גם לגזירה הנ"ל יש חלק גדול בהמאורעות. וכמובן ממשל הנ"ל, שבזה שקרה להאיש צבא נאשם (נוסף על העיקר זה שירה החצים) גם זה שמנע את הגנתו של האיש צבא ע"י שלקח ממנו את הכובע מתכת.
ועד"ז הוא גם בנוגע להמבצעים של המצות דלקמןב, אשר ודאי שאין
1) הל' תעניות פ"א ה"ג.
2) להעיר מיחזקאל (כג, כד): צינה ומגן וקובע.212שייך לומר ח"* ו שהחסרון במבצעים אלו הוא שגרם להמאורעות, אלא שקיומם של מצות אלו — נוסף על העיקר שצריך לקיימם להיותם מצותיו של הקב"ה — הם גם שומרים ומגינים ומצילים את בנ"י מהאויבים שמסביבם. ואסור ח"ו וח"ו להקל ולזלזל במבצעים אלו, כי עי"ז מונעים ח"ו את הגנתם ושמירתם של בנ"י שליט"א (ואף שבודאי ישמור הקב"ה את בנ"י ולא ינום ולא יישן שומר ישראל — הרי הסדר בתכסיסי הגנה ומלחמה הוא שלובשים „כובע מתכת" — וע"פ תוה"ק זו פקו"נ) וכו'.
המבצעים הם:
מבצע תפילין, שעל תפילין (של ראש) דרשו רז"לג מש"נ „וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", והיינו שע"י קיום מצות תפילין נופל מורא ופחד על אומות העולם שיראו מבני ישראל.
מבצע תורה, שכל או"א מבני ישראל ילמוד תורה, ככל האפשרי, ועכ"פ רגעים אחדים בכל יום, ו"תורה כו' מגנא ומצלא"ד, ומכיון ש"אין שכחה לפני כסא כבודך", היינו שבהבחי' שלמעלה מהכסא אין שייך שכחהה, הרי אפילו זה ששכחן הוא — תורתו שלמד קיימת היא לפני כסה"כ. ומה טוב שישתדלו לפעול שכאו"א ידע דברי תורה גם בע"פ שיזכרם תמיד, שאז, דברי תורה אלו חקוקים תמיד בזכרונו, וכמבואר בלקו"ת ד"ה והדרת.
מבצע מזוזה, שמצות מזוזה שומרת היא לא רק על הבית (שבו נקבעה המזוזה), וכהר"ת של השם הנכתב על המזוזה: ש־ד־י — שומר דלתות ישראל *ה, אלא גם על האנשים היוצאים מהבית, שהמזוזה שומרת עליהם בצאתם מן הבית ובבואם, וכמבואר בזהרו בנוגע למצות מזוזה שעז"נ „הוי' ישמר צאתך ובואך (והשמירה היא) מעתה ועד עולם", היינו שהיא פועלת שהאדם יהי' נשמר ע"י הקב"ה בצאתו ובבואו עד עולם.
מבצע צדקה, לעורר על נתינת צדקה, וכן — כמו שדובר כבר כמה פעמים — השתדלות שבכל בית יהודי תהי' קופסא של צדקה שזה מזכיר213זכות המצוהז ומעורר לנתינת צדקה, שצדקה היא שמירה, וכמו שאמרו חז"לח: אמר הקב"ה נפשו של עני היתה מפרכסת לצאת מן הרעב ונתת לו פרנסה והחיית אותו, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באין לידי כו' אזכור אני להם את המצוה שעשית עם העני ומציל אני אותם כו'.
מבצע ספרים, להשתדל שבכל בית יהי' ספרי קודש (עכ"פ חומש, תהלים סידור תפלה וכו'), שגם זה מוסיף בשמירת הבית ואנשיו.
כל ענינים הנ"ל פועלים השמירה לא רק של יהודי זה שמקיים את המצות הנ"ל, אלא גם לכל ישראל בכל מקום שהם, גם אלו שעדיין לא קיימו את המצות [אף שבודאי קיום המצות של האחד אינו פוטר את השני, ומחוייבים להשתדל שגם השני יקיימם] — כי הרי כל ישראל ערבים זב"זט ובפרט שכל ישראל אחים הם ואב אחד לכולנהי, לכן קיום מצות הנ"ל של כל יחיד פועל שמירה עבור כל בני ישראל. ובמיוחד ע"פ פס"ד הרמב"םיא ש"צריך כל אדם שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו כו' וכן כל העולםיב חציו זכאי וחציו כו' עשה מצוה אחת הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה כו'".
(משיחת ש"פ במדבר ה'תשל"ד)214כו' אנפייהו דישראל"ג) אַז די בקשה נפשית „להגביר חיל ולהוסיף בכל המבצעים" איז געווענדעט צו אַלע אידן, ביז צו די וואָס „בשם ישראל יכונה",
אַז כאָטש זיי זאָגן אַז דער „שם ישראל" איז באַ זיי בלויז אַ כינויד — איז אָבער אל תבט אל מראהו, וואָרום וויבאַלד אַז באַ זיי איז פאַראַן דער נפש וואָס איז אַ חלק אלקה ממעל ממשה, איז דאָך אַ זיכערע זאַך (וכפּסק הרמב"םו) אַז באמת (בפּנימיות) ווילן זיי טאָן אַלע ענינים פון תומ"צ, ס'איז מערניט וואָס „יצרם אנסם".
קומט אויס, אַז אין אמת'ן איז ניטאָ דער חילוק פון דתיים און לא דתיים — דער חילוק איז נאָר אַז באַ איינעם איז דער יצה"ר אַ גרעסערער איז דער אנסו מער, און באַ אַ צווייטן איז דער יצה"ר אַ קלענערער. אָבער מצד דעם מהות, דעם אמת פון יעדער אידן, וואָס די פּנימיות פון יעדער אידן איז דער נפש האלקית, איז ניטאָ קיין חילוק כלל, יעדער איד וויל מקיים זיין אַלץ וואָס דער אויבערשטער וויל,
און דעריבער ווענדעט מען זיך צו אַלעמען — איינגעשלאָסען די וואָס „בשם ישראל (נאָר) יכונה", און מיט ביידע ווענדונגען: זיי זאָלן מקיים זיין די פינף ענינים הנ"ל, און זיי זאָלן מעורר זיין אַנדערע אידן בכל מבצעים הו"ל
ב. אעפּ"י אַז יעדער איינער פון די פינף איז אַ ענין כללי, וואָס דעריבער איז נוסף וואָס יעדער מצוה איז „גוררת מצוה"ז איז די פינף ענינים הנ"ל בריינגען נאָך מער צו קיום כל המצות, וואָרום זיי זיינען מצות (וענינים) כלליים
— איז דאָ אַ מעלה מיוחדת אין מבצע מזוזה, וואָס דעריבער איז כדאי אָנהייבן פון מבצע מזוזה (ווי געשריבן במכתב הנ"ל) וואָרום [נוסף צו דעם וואָס מען האָט געזעהן במוחש אַז די התעוררות אויף מצות מזוזה איז נתקבל געוואָרן אַ סאַך שנעלער און מערער ווי די אַנדערע ענינים, איז] אויף מצות מזוזה שטייט, אַז זי איז מציל פון דעם יצה"רח. איז דאָך215פאַרשטאַנדיק, אַז מצות מזוזה בריינגט צו קיום כל המצות נאָך מער ווי די אַנדערע מצות כלליות, וואָרום בשעת מען איז מציל אַ אידן פון זיין יצה"ר, ווערט דאָך נתגלה זיין אמת'ער רצון לקיים כל המצות.
ג. ועפּ"י האמור לעיל (סעיף א') אַז די בקשה „להגביר חיל ולהוסיף בכל המבצעים" איז געווענדעט צו אַלע אידן, אפילו צו די וואָס זיינען בשם ישראל (בלויז) יכונה —
איז פאַרשטאַנדיק, אַז יעדער איד (ווי זיין מצב ברוחניות זאָל ניט זיין) וואָס איז אַ בעל השפעה מצד איזו סיבה שתהי', דאַרף מען באַ אים פּועל'ן בדרכי נועם, אַז ער זאָל אַרויסגיין מיט אַ רוף וכו' פאַר אַלע פינף מבצעים ובפרט פאַר מבצע מזוזה.
ועד"ז דאַרף זיין אויך די השתדלות, אַז בשעת ס'איז דאָ אַ אסיפה פון אַ אידישע חברה — כאָטש אַז די אסיפה איז גערופן געוואָרן צוליב אַן אַנדער ענין, און אויך די חברה איז גאָר וועגן אַן ענין פון דברי הרשות — דאַרף פון דער אסיפה אַרויסקומען אַ רוף בנוגע כל מבצעים הנ"ל ובפרט בנוגע מבצע מזוזה.
ד. אין דעם חיוב פון מצות מזוזה איז דאָ אַ חילוק צווישן חו"ל און ארץ ישראל. ווי ס'איז אָפּגעפּסק'נט דער דין אין שו"עט: „השוכר בית בחוץ לארץ . . פּטור ממזוזה שלשים יום, והשוכר בית בארץ ישראל חייב במזוזה מיד, משום ישוב ארץ ישראל".
פון דעם וואָס דער טעם אויף דעם וואָס א"י איז אויסגעטיילט בחיוב מזוזה איז „משום ישוב ארץ ישראל" — איז פאַרשטאַנדיק אַז דורך דעם וואָס מען איז קובע אַ מזוזה אויף אַ דלת פון אַ אידישע הויז אין ארץ ישראל האָט דאָס אין זיך אַ מעלה מיוחדת (נוסף על כל המעלות שבמצות מזוזה בכלל), אַז דאָס גיט אַ תוספות אין ישוב ארץ ישראל.
און וויבאַלד אַז דער אמיתית הענין פון „ישוב ארץ ישראל" איז אַז דער ישוב איז אין אַ אופן פון „וישבתם לבטח בארצכם"י אָן קיינע בלבולים וכו',
איז דאָך פאַרשטאַנדיק, אַז דאָס וואָס מען זאָגט אַז קביעת מזוזה בא"י העלפט אַרויס אין ישוב ארץ ישראל, איז דער פּירוש פון דעם — אַז דורך יעדער מזוזה וואָס מען קלאַפּט אָן אין ארץ ישראל, איז מען מוסיף אין דעם216„וישבתם לבטח בארצכם", וואָס די פּרטים אין דעם זיינען „ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד וגו' וחרב לא תעבור בארצכם"יא, אַז עס זאָל ניט זיין אפילו קיין „חרב של שלום"יב, עס זאָל ניט זיין דער חרב פון יו־ען, וואָרום אידן וועלן זיין די איינציקע בעלי־בתים איבער גאַנץ ארץ ישראל, און אין אַן אופן פון וישבתם לבטח.
ה. ועפּ"י האמור לעיל אַז די בקשה להוסיף בכל המבצעים איז געווענדעט צו אַלע אידן ובפרט צו די וואָס זיינען בעלי השפּעה — איז פאַרשטאַנדיק, אַז בנוגע צו מבצע מזוזה בארץ ישראל, דאַרף זיין די השתדלות, אַז דער ראש הממשלה (וואָס ער האָט דאָך די ממשלה אויף גאַנץ א"י) זאָל אַרויסגיין מיט אַ רוף פאַר מבצע מזוזה, און אַז דער שר האוצר זאָל געבן את כל האמצעים הדרושים לזה, אַז אויף יעדער טיר פון יעדער אידישע הויז אין א"י, זאָל זיין אָנגעקלאַפּט אַ כשר'ע מזוזה.
און דאָס איז אַ ענין וואָס מען דאַרף ניט אַרויסשטעלען אין דעם רבנים שוחטים וכו', אָדער שר פון דת (באַ אידן איז ניטאָ קיין „דתות" לשון רבים. ס'איז דאָ בלויז איין דת, און דאָס איז תורת אמת. אָבער דאָס רעדט מען נאָר בתור מאמר המוסגר. און וואָס מען איז אויסן צו זאָגן איז, אַז מען זאָל ניט אַרויסשטעלען קיינע אַנדערע ענינים. ועאכו"כ — ניט קיין ענינים פון מפלגות), נאָר מען זאָל זיך ווענדן גלייך צו דער ממשלה, און פּועל'ן באַ איר בדרכי נועם, אַז זי זאָל אַרויסקומען מיט אַ רוף (און געבן את כל האמצעים הדרושים לזה) פאַר מבצע מזוזה.
און וויבאַלד אַז רובם ככולם פון די וואָס זיצן איצטער אין ממשלה זיינען פון איין מפלגה — איז דאָך ניטאָ קיין חשש, אַז אימעצער זאָל אויסטייטשן אַז דאָס איז געקומען דורך אַ לחץ וכו', וואָרום וויבאַלד אַז זיי זיינען אַלע פון איין מפלגה, איז דאָך ניטאָ ווער עס זאָל לוחץ זיין.
איז בשעת אַז מען וועט מסביר זיין דעם גודל הענין פון מצות מזוזה, און ווי מצות מזוזה העלפט אַרויס אין ישוב ארץ ישראל — וועט מען דאָס זיכער פּועל'ן,
און דורך דעם וואָס מען וועט פּועל'ן אַז אויף יעדער אידישע טיר אין א"י וועט זיין אָנגעקלאַפּט אַ כשר'ע מזוזה, וועט זיין דער „וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ וגו'", און כל הברכות המנויות בפּרשה (בחקותי) ביז „ואולך אתכם קוממיות", ווי רש"י טייטשט אָפּ בקומה זקופה.
217ו. נאָך אַ ענין אין די מבצעים וואָס איז נוגע במיוחד צו ארץ ישראל —
שוין גערעדט (בההתועדות דש"פּ קרח), אַז אין „מבצע תורה" גייט אַריין אויך דער ענין פון מוסדות תורה. ובכלל זה — אויך מוסדות של חינוך לתורה, ביז אפילו גן ילדים, און אפילו אַ „גנון" (וואָס איז געמאַכט פאַר קינדער וואָס זיינען נאָך קלענער פאַר די קינדער וועלכע גייען אין אַ „גן ילדים") — איז דאָס אַלץ גייט אַריין אין דעם ענין פון „מבצע תורה".
און דעריבער איז פשיטא אַז ח"ו למעט במוסדות אלו, ואדרבה: דוקא איצטער דאַרף זיין אַ חיזוק ותוספות בכל מוסדות הנ"ל, און אויך אין בויען נייע מוסדות.
פּשיטא, אַז די אַלע וואָס האַלטן אינמיטן פון בויען מוסדות הנ"ל, און אויך די וואָס האָבן בלויז מחליט געווען צו בויען מוסדות אלו — דאַרפן ניט נתפּעל ווערן פון קיינע מניעות ועיכובים. וכידוע דער וואָרט פון רבי'ן בעל המאסר והגאולה, אַז בשעת אַ איד איז מחליט צו טאָן אַ גוטע זאַך, (און די החלטה איז באַ אים אַ החלטה תקיפה, ניט רעכנען זיך מיט מניעות ועיכובים) — איז די החלטה גופא פּועל'ט, אַז מלמעלה עפנט מען פאַר אים אַ צנור חדש, אַז ער זאָל קענען דורכפירן בפּועל זיין החלטה.
און די וואָס טענה'ן אַז איצטער איז עס זייער שווער מצד דערויף וואָס ס'איז דאָ אַ חק צו ממעט זיין בבנין — דאַרפן זיי וויסן, אַז זיי דאַרפן מסביר זיין, אַז דער חק הנ"ל איז ניט שייך צו מוסדות הנ"ל.
און די הסברה אין דעם איז אַ פּשוט'ע: כשם ווי בנוגע צו בנין מקלטים איז דאָך מובן לכל אַז אעפּ"י אַז ס'איז דאָ אַ חק למעט בבנינים האָט עס ניט קיין שייכות צו מקלטים, ואדרבה, דוקא איצט אין אַ זמן וואָס בריינגט אַזאַ חק דאַרפן זען אַז די בני' פון מקלטים זאָל זיין אין דער פולסטער מאָס,
עד"ז איז אויך בנוגע צו מוסדות תורה (כולל אויך מוסדות חינוך לתורה, קייטנות, גני ילדים, וכו'), וואָרום וויבאַלד אַז תורה מגינא ומצלא, זיינען דאָך די אַלע מוסדות אַן ענין פון מקלטים. ס'איז טאַקע אַ מקלט רוחני — אָבער דער מקלט רוחני איז מגין, אויף דעם גוף הגשמי אויך.
ואדרבה, ס'איז נאָך דאָ אַ מעלה אין די מקלטים רוחניים אויף די מקלטים גשמיים: אַ מקלט גשמי העלפט אַז בשעת דער שונא שיסט זאָל עס ניט אָנקומען אין דעם אָרט פון דעם מקלט; אָבער אַ מקלט רוחני העלפט אַז דער שונא זאָל גאָר מלכתחילה ניט שיסן: בשעת אַ איד לערנט תורה, איז218דער כח התורה ווירקט אויף דעם שונא, אַז ער זאָל ניט האָבן בכח צו טאָן ח"ו שלעכטס אַ אידן, ביז ער זאָל דאָס גאָר ניט וועלן — „ישוב מחשבתו הרעה".
ובכדי אַז דער ענין (ווי דער חק הנ"ל האָט ניט קיין שייכות צו בנין מוסדות) זאָל נאָך שנעלער נתקבל ווערן — קען מען עס מסביר זיין נאָך אין אַ פּשוט'רע הסברה: מען וויל אַז די לאַנד זאָל זיך פירן מיט אַ סדר ומשטר, און ניט קיין מצב פּרוע ח"ו ובפרט אין אַ שעת חירום וואָס האָט געבראַכט אַ חק מצמצם זיין בבני', ומובן, אַז דאָס איז תלוי בענין החינוך. ובמילא האָט דאָך ניט קיין אָרט צו ממעט זיין ח"ו אין דעם בנין פון מוסדות חינוך, וואָס דאָס בריינגט אויך צו מיעוט בהחינוך, ואדרבא — מ'דאַרף נאָך צוגעבן אין דעם און דורך דעם שולל זיין מעיקרא אַ מצב פּרוע ח"ו מען דאַרף טאָן כל ההשתדלות להוסיף בחינוך ובבנין מוסדות חינוך.
ויהי רצון אַז מען זאָל מוסיף זיין אין די השתדלות בכל מבצעים הנ"ל, ובפרט אין ארץ ישראל, און וויבאַלד אַז יעדער פון די פינף ענינים הנ"ל איז „מגנא ומצלא", וועט עס זיכער בריינגען צו „וישבתם לבטח בארצכם", ביז צו „ואולך אתכם קוממיות".
6
. . . ועפּ"י האמור לעיל בהמעלה דבני ישראל — איז מובן נאָך מער, אויף וויפל ס'איז אָפּגעפרעגט צו זאָגן אַ אינו יהודי אַז ער איז אַ יהודי. און דאָס גיט צו אַ תוספות הסברה אין דעם הכרח אַז מען זאָל צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה", אַז דוקא בשעת אימצער איז זיך מגייר כהלכה — דאַן דוקא ווערט ער אַ איד.
ואעפּ"י אַז דאָס איז אַ דבר המובן ופּשוט לכל — זיינען פאַראַן אָבער אַזוינע וואָס זוכן כל המיני המצאות ותחבולות, אַז מען זאָל ניט צושטעלן ח"ו דעם וואָרט „כהלכה", ביז אַז לאחרונה זיינען זיי געפאַלן אויף אַ גאָר ווילדער המצאה:
וואָס איז זייער הנהגה —
אַזוי ווי עס זיינען דאָ רבנים בעלי השפּעה, וואָס יעדערער פון זיי זאָגט בכל תוקף אַז מען מוז צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה", איז מען אַוועק צו איינעם פון זיי און דערציילט אַ שקר אַז אַ צווייטער רב האָט מסכים געווען219אַז מען דאַרף ניט צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה" (און ס'איז גענוג אַז עס זאָל שטיין „מדור דור", וכיו"ב), רעכנענדיק, אַז דורך דעם וואָס יעדער איינער פון זיי וועט הערן אַז דער צווייטער האָט שוין מסכים געווען, וועט אויך ער מסכים זיין.
ואעפּ"י אַז סוכ"ס וועט נתגלה ווערן קלונו ברבים, וואָרום מען וועט דאָך וויסן אַז ער האָט גענאַרט אַז דער צווייטער האָט מסכים געווען — פונדעסטוועגן, פּרובט מען זיך צו טאָן את הנ"ל, בכדי אַז דערוויילע עכ"פּ זאָל זיין אַ בלבול המוחות וכו'.
וואָס אין אמת'ן האָט גאָר קיין אָרט ניט אַז רבנים זאָלן מסכים זיין אַז עס זאָל שטיין „מדור דור" וכיו"ב. וואָרום זייער תביעה אַז מען זאָל צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה" איז געווען מיוסד אויך אויף דעם דין פון „ערקתא דמסאנא" (ראה רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ה"ב ובכ"מ שם). אפילו ווען עס וואָלט זיך גערעט ניט וועגן אַן ערנסטער זאַך נאָר וועגן אַן „ערקתא דמסאנא" וואָס איז אַ מנהג בעלמא — וויבאַלד אָבער, אַז די כוונה דערביי איז „להעביר על הדת", איז מען מחוייב זיך מוסר נפש זיין בפּועל אויף דעם. עד"ז הוא בנדו"ד: וויבאַלד אַז עס רעדט זיך צי מען זאָל אָננעמען דבר הוי' זו הלכה אָדער ח"ו ניט אָננעמען — איז קיין נפ"מ ניט וועגן וואָס פאַר אַ הלכה עס רעדט זיך, און אפילו ווען דאָס וואָלט זיך גערעדט וועגן אַזאַ ענין וואָס איז ניט פאַרבונדן מיט די ג' עבירות — איז מען מחוייב זיך צו מוסר נפש זיין בפּועל. ועאכו"כ — בענין הכי חמור כזה און וועלכער איז פאַרבונדען מיט די ג' עבירות.
איז דאָך מובן, אַז עס האָט ניט קיין אָרט אַז זיי זאָלן מסכים זיין אַז מען זאָל ניט שרייבן „כהלכה" נאָר מען זאָל שרייבן „מדור דור" — וואָרום (אפילו לדברי אלו הטועים אַז צוליב דעם אַז דער ענין הגיור זאָל זיין כדבעי איז מספּיק אויך אַן אַנדער נוסח, איז) וויבאַלד אַז מען וויל ניט צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה", איז דאָך די איינגעשפאַרטקייט אויף ניט אָננעמען דבר הוי' זו הלכה, איז דאָס דער דין פון „ערקתא דמסאנא".
ואעפּ"י אַז דאָס איז אַ דבר הפּשוט (כנ"ל) אַז רבנים קענען ניט בשום אופן מסכים זיין אַז עס זאָל ניט שטיין „כהלכה" — פונדעסטוועגן, פּרובט מען זיך בכל המיני אמתלאות אָפּנאַרען און זאָגן אַז עס איז דאָ אַ רב וואָס איז, ר"ל, מסכים על הנ"ל.
ויהי רצון, אַז די אַלע וועלכע ביז איצטער האָבן געטאָן כל המיני אמתלאות ותחבולות צו מהרס זיין די מחיצה שבין ישראל לעמים, זאָלן זיי תשובה טאָן,
220און אַז גאָר בקרוב ממש זאָל מען צושטעלן דעם וואָרט „כהלכה",
וכאמור לעיל, אַז דורך דעם חיזוק המחיצה שבין ישראל לעמים, וועט בטל ווערן די מחיצות צווישן איין אידן און אַ צווייטן,
און ווי עס שטייט אין פּרשת פּנחס (וואָס מען גייט לייענען צו מנחה) אַז דוקא צוליב דעם „בקנאו את קנאתי" איז „הנני נותן לו את בריתי שלום",
וואָס דאָס איז אויך אַ כלי המחזיק ברכה, וכמרז"ל לא מצא הקב"ה כלי המחזיק ברכה לישראל אלא השלום, וכמבואר בתניא (פרק לב) אַז „כולנו כאַחד" איז אַ כלי צו „ברכנו אבינו".
(משיחת ש"פ בלק, תשל"ד) ב"ה, ערב ראש חודש תמוז, חודש הגאולה, ה'תשל"ד
תלמידות המסיימות
בי"ס „בית רבקה", מאנטרעאל
ה' עליהן תחיינה
בנועם קבלתי הידיעה על דבר חג הסיום,
וכבר הודגש כמה פעמים שבעניני תורה ומצותי' לא שייך „סיום" ואפילו הפסק ח"ו, וענין ה"סיום" בזה הוא התחלה ועלי' לשלב נעלה יותר בכל עניני תורה ומצוות, ובלשון הידוע מעלין בקדש.
והנני שולח ברכתי לכל אחת ואחת מהן וכולן ביחד שתלכנה מחיל אל חיל בכל עניני התורה ומצוותי' שלמדו ונתחנכו בהם,
כולל במיוחד השתתפות באופן המתאים בחמשת המבצעים הידועים, מבצע תפלין, מבצע תורה, מבצע צדקה, מבצע מזוזה ומבצע בית (מלא) ספרי קודש, וכמבואר ענינם בעל פה ובכתב וגודל ערכם בפרט בעת הזאת.
ואף על פי שמצות תפלין וכיו"ב נשים פטורות מעשיתן בפועל, הרי גם במבצעים אלו יכולות, זאת אומרת מחויבות, לקחת חלק חשוב על ידי עזרתן בזה בכמה אופנים לגברים המחוייבים בהן בפועל, ועל אחת כמה וכמה במבצעי צדקה ומזוזה וספרי קודש שיש להן שייכות ישירה לבית, שבזה לא221רק שהנשים שוות לאנשים, אלא אדרבה יש להן אחריות יתרה בתור „עקרת הבית".
וידוע ומפורסם אשר נשי ובנות ישראל עוד מקדמת דנא לקחו חלק בראש בכל דבר טוב והיו לדוגמא ולמופת לאנשים בצדקתן וביושר לבבן והתמסרותן, ובזכותן הביאו גאולה ותשועה לכל עמנו בני ישראל מדור דור.
והשם יתברך יצליח כל אחת ואחת מהן וכולן יחד ללכת מחיל אל חיל בכל האמור, ובגלל זאת יברכן ה' במילוי משאלות לבבן לטובה בכל המצטרך להן בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות
בכל האמור.
ב"ה, יום שלישי שהוכפל בו כי טוב, פ' וישראל עושה חיל
ח' תמוז, ה'תשל"ה.
לכל בני ובנות ישראל
בכל מקום ומקום
ה' עליהם יחיו
בימים הסמוכים ליב־יג תמוז, ימי גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ממאסרו על עבודתו במס"נ בהרבצת התורה בכל המדינה שהי' בה אז רוב מנין ורוב בנין דאחב"י — כולל פעולות רבות ועצומות בנוגע לקיום מצותי', כידוע ומפורסם,
222גאולה ע"י ובאופן דפועל ישועות בקרב הארץ,
ונשען על דבריו במכתבו לחגיגת גאולה זו בפעם הראשונה (בשנת תפר"ח) אשר לא אותו „בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כ"א גם כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",
ומעורר (בהמשך מכתבו) „לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו" — ומצרף לו מאמרו ד"ה עשרה שיושבים ועוסקים בתורה שכינה שרוי' ביניהם,
הרי הזמ"ג ושליחותי' עבידנא לעורר ע"ד פעולות ביתר שאת ויתר עז בהרבצת התורה והוספה בזה, הלוך והוסיף ואור — בתורה אור, וגדול לימוד שמביא לידי מעשה — נר מצוה — בעצמו ובסביבתו הקרובה וגם הרחוקה, וזכות הרבים מסייעת. ואמחז"ל בזכותא דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא,
ומודגש בזה ענין ההוספה דוקא, מתאים להצווי דמעלין בקודש — שהרי כל הוספה בתורה וכן במצות — גוררת עוד הוספה וכמחז"ל מצוה גוררת מצוה, ובלשון כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו דיום הגאולה הראשון ד"ה הוי' לי בעוזרי (בסיומו) — הם (בירורי המצות) העוזרים האמתיים של האדם, כולל (כמובן) — במילוי תפקידו „לשמש את קונו" ע"י התומ"צ.
והנה בכל מצוה — הדברים הנ"ל אמורים, אבל ביותר הוא בנוגע למצות שיש ביניהן שייכות.
223ובזה זירוז מיוחד לכאו"א מבנ"י — שכולם חייבים בלימוד התורה — כולל נשים ובנות, שגם הן מברכות ברכות התורה ואומרות אשר קדשנו במצותיו וציוונו על דברי תורה (או — לעסוק בד"ת) — גם ע"ד הוספה בהמבצעים הידועים, שלכאו"א מהם שייכות מיוחדת לתורה, וכמדובר כבר כ"פ:
מבצע תורה: הרי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, אלא שכמה פעמים ככה — הצלחה רבה בלימוד התורה.
מבצע תפלין ומבצע מזוזה: — אשר בפרשיות שבהן נאמר והוכפל הציווי דת"ת „בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", וציווי התורה ה"ז נתינת כח.
מבצע צדקה — אשר על ידה נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה.
מבצע בית מלא ספרים (דתורה ותפלה — שלימוד התורה שאחרי התפלה, הוא נעלה ביותר, ובפרט שהתפלה ה"ה בהקדמת כובד ראש וכמש"נ: השתחוו לה' בהדרת קודש).
224מבצע נרות שבת קודש ויו"ט — ע"פ מחז"ל דנר מצוה מביא תורה אור.
* *
ויה"ר שכאו"א — בתוככי כאחב"י — שליט"א ילך מחיל אל חיל בלימוד התורה הנגלה והחסידות ובקיום מצותי', עדי יקויים היעוד דבפרשת שבת יום הגאולה: וישראל עושה חיל.
בכבוד ובברכה להצלחה רבה
בכל האמור225ב"ה, יום שלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' אני חלקך ונחלתך,
ב' דר"ח תמוז, חודש הגאולה, ה'תשל"ה
ברוקלין, נ. י.
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש
מאנטרעאל
ה' עליהם יחיו
במענה לההודעה ע"ד חג הסיום דכמה כתות — בקמי שבתא דחג הגאולה יב תמוז הבע"ל, גאולה ע"י ובאופן דפועל ישועות בקרב הארץ,
הנני שולח ברכתי לתלמידים המסיימים, בתוככי כל תלמידי ישיבות תומכי־תמימים בכל מקום שהם, שליט"א, שיהי' חג הסיום — חג התחלה טובה לתוספת התמדה ושקידה בלימוד התורה (הנגלה והחסידות), וההוספה ב (גדול) תלמוד שמביא לידי מעשה (קיום המצוות) תוסיף בהידור בקיום המצוות, הידור חדור אור וחיות חסידותיים,
וככל סיום בעניני תומ"צ — שהוא הכנה ועלי' למדריגא נעלית יותר, ובלשון חז"ל מעלין בקודש.
והרי כל הוספה בתומ"צ — גוררת עוד הוספה וכמחז"ל מצוה גוררת מצוה, ובלשון בעל הגאולה הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו דיום הגאולה226הראשון ד"ה הוי' לי בעוזרי (בסיומו) — הם (בירורי המצות) העוזרים האמתיים של האדם, כולל (כמובן) במילוי תפקידו „לשמש את קונו" ע"י התומ"צ.
והנה בכל מצוה ומצוה — הדברים הנ"ל אמורים, אבל ביתר שאת ויתר עז הוא בנוגע למצות שיש ביניהן שייכות.
ובזה זירוז מיוחד לתלמידי ישיבות, ובכלל ליושבי אוהל — שהתורה עיקר עסקם ורוב ימיהם בה — להוספה בהמבצעים הידועים, שלכאו"א מהם שייכות מיוחדת לתורה, וכמדובר כבר כ"פ:
מבצע תורה: הרי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה, אלא שכמה פעמים ככה — הצלחה רבה בלימוד התורה.
מבצע תפלין ומבצע מזוזה — אשר בפרשיות שבהן נאמר והוכפל הציווי דת"ת „בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", וציווי התורה ה"ז נתינת כח.
מבצע צדקה — אשר על ידה נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה,
מבצע בית מלא ספרים (דתורה ותפלה — שלימוד התורה שאחרי התפלה הוא נעלה ביותר, ובפרט שהתפלה ה"ה בהקדמת כובד ראש וכש"נ השתחוו לה' בהדרת קודש).
227מבצע נרות שבת קודש ויו"ט — ע"פ מחז"ל דנר מצוה מביא תורה אור.
ויה"ר שילכו מחיל אל חיל בלימוד התורה הנגלה והחסידות ובקיום מצותי', עדי יקויים היעוד דבפרשת־שבת יום הגאולה: וישראל עושה חיל.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות
בכל האמור
228בסיבת המאסר — עסקנות במסנ"פ בהפצת היהדות והתומ"צ בכל מקום, מבלי התחשב במניעות ועיכובים וכו' ובהפצה הכי גדולה רחבה ועמוקה,
אשר הנקודה בכ"ז ה"ה ענין החינוך, חינוך כפשוטו: יסוד מוסדות חינוך כשרים ועטה"ק לבנים ולבנות, וחינוך הגדולים בשנים, אבל קטנים ביהדות ותומ"צ,
וחינוך דכאו"א לעבודת השם ולהפצת התומ"צ ועד כדי מסנ"פ — ע"י היותו והראותו דוגמא חי' לכ"ז ודרישתו נפשית שממנו יראו וכן יעשו,
והתבוננות בתוכן הגאולה — שהייתה, כדברי בעל הגאולה, לא רק גאולתו כ"א גם גאולת „כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה וגם את אשר בשם ישראל יכונה",
התבוננות בכ"ז באופן שתביא לידי מעשה — הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד — להשלימות בזה, כראוי לבנ"י, אשר חלק הוי' עמו,
כולל ללכת בכ"ז מחיל אל חיל — לחנך את עצמו בזה ולהוסיף בפועל בקודש,
ומיוסד על הכלל גדול בתורה מצות ואהבת לרעך כמוך — להוסיף בהשפעה וחינוך דהזולת בכ"ז,
ובאופן שיהי' כאו"א טופח ע"מ להטפיח.
ומיוסד על מחז"ל בנוגע לגאולה היינו חירות דאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בת"ת — להשתדל במיוחד בכל השייך לת"ת ולהצלחה רבה בזה,
כמדובר זה כמה פעמים בארוכה ובפרטיות ע"ד
229מבצע חינוך — שכללות התורה ה"ז הוראה וחינוך, ובהר סיני היו בנ"י כתינוק בביה"ס — ואיך שהוא מבצע כללי — גדול וכולל מבצעים הכלליים גם הם — ואשר שייכות מיוחדת להם לת"ת:
מבצע תורה: שהרי מדתו של הקב"ה מדה כנגד מדה (אלא שכמה פעמים ככה) — הצלחה רבה בלימוד התורה.
מבצע תפלין ומבצע מזוזה — אשר בפרשיות שבהן נאמר והוכפל הציווי דת"ת „בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", וציווי התורה ה"ז גם נתינת כח.
מבצע צדקה — אשר על ידה נעשה מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה,
מבצע בית מלא ספרים (דתורה ותפלה — שלימוד התורה שאחרי התפלה הוא נעלה יותר),
מבצע נרות שבת קודש ויו"ט — ע"פ מחז"ל דנר מצוה מביא תורה אור.
מבצע כשרות האכו"ש — מזון הגוף ושייך הוא ודוגמתו התורה, מזון הנפש, ונאמר ותורתך בתוך מעי.
ומבצע טהרת המשפחה — וכנרמז גם במחז"ל דמתן תורה הי' עי"ז דבנינו עורבים אותנו.
*
ויה"ר אשר תקויים בכל או"א הבטחת הוי' בפרשתנו „אני חלקך ונחלתך"230וכפירוש ופסק דין הרמב"ם אשר „כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' הוי' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים231וללויים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי",
ועינינו תחזינה בקרוב ממש בגאולת כלל ישראל האמתית והשלימה, בקיום היעוד: תרוממנה קרנות צדיק — משיח צדקנו, עליו נאמר וירם קרן משיחו.
232ומברך „את כל אחינו חובבי תורה ולומדי' ומגידי שיעורים ברבים ד' עליהם יחיו, כי יפתח ה' את אוצרו הטוב, וישפיע להם בתוך כלל אחינו בני ישראל יחיו, שפעת חיים וברכה מרובה עד בלי די, ויחזק לבבם להוסיף אומץ בהרבצת תורה והחזקת היהדות, ונזכה כולנו לראות בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוה מתוך הרחבה ופרנסה טובה".
ויקיים השי"ת ברכות צדיק נשיא דורנו במילואן.
6
ברוקלין, נ. י.
אגודת נשי ובנות חב"ד
סניף: . . .
ד' עליהן תחיינה
אין צוזאַמענהאַנג מיט די אָנקומענדע טעג י"ב י"ג תמוז, די באַפרייאונגס טעג פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וועלכע דערמאָנען און בעדייטען אויך דעם נצחון פון מסירות נפש פאַר תורה און מצות — קעגען די אַלע כחות וועלכע האָבן געקעמפט געגען דעם.
בין איך זיכער אַז דער געדיינקען פון דעם — מאַכט שטאַרקער באַ יעדער אידען, מאַן אָדער פרוי, די צוגעבונדנקייט צו תורה און מצות, אויף צו פירען זיך אין איינקלאַנג מיט דעם אין זיין טאָג טעגליכען לעבען, און אויך שטאַרקט דאָס דעם בטחון אין דעם בורא עולם וועלכער פירט אָן מיט דער גאַנצער וועלט בכל עת ובכל שעה, אַז ער וועט געבען זיין ברכה אַז דער שטייגער לעבען זאָל זיין מיט הצלחה, און די שוועריגקייטען וועלכע מען טרעפט אַן אַמאָל זאָלען ניט אָפּשרעקען, זאָלן פון צייט צו צייט ווייניגער ווערען, ביז צום גאַנצען פאַרשווינדען.
איך רעכען אַז איר וועט געפינען אַ פּאַסענדע צייט, אין די טעג פון י"ב י"ג תמוז אָדער אין נאָהענטע טעג צו זיי, אויף צוזאַמענטרעפען זיך,233שטאַרקען איינע די אַנדערע אין דאָס אויבען דערמאָנטע און מיט צונעמען די אָפּפרישונג און וואַרימקייט אויף די קומענדע וואָכען און חדשים.
און בפרט, נעמענדיק אין אַכט, אַז עס הויבט זיך אָן די צייט ווען די קינדער זיינען ווייניגער פאַרנומען מיט לערנען, און ווי דער מנהג העולם, נעמט מען זיך אַ פאַר וואָכען אויף אָפּצורוהען זיך אָדער ווייניגסטענס פאַרקלענערען די אַרבעט, וואָס דורך דעם ווערט געשטאַרקט דער גוף,
איז דאָך זעלבסט פאַרשטענדליך אַז גלייכצייטיג דאַרף אויך ווערען צוגעגרייט אַ פּאַסענדע פּראָגראַם צו שטאַרקען אויך די נשמה.
וואָרום דער גוף און די נשמה באַ אַ אידען — וועלכע זיינען גוי אחד בארץ — זיינען איין זאַך. און ווען איז אַ איד באמת גליקלעך, ווען די נשמה פירט אָן מיט דעם גוף, אַז דער גוף פירט זיך אויף לויט די אָנווייזונגען פון דער נשמה,
לויט דעם באַוואוסטען וואָרט פון רבנו הזקן „אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסען פון אלקות (געטליכקייט)",
און גייענדיג אין דעם וועג, איז מען דענסטמאָל געזונט אויך קערפּערליך, און מען איז רוהיג און גליקלאך זייענדיג דורכגענומען מיטן שטאַרקען בטחון אין השם יתברך אַז ער היט יעדערען פון אונז בתוך כלל ישראל, און פירט אַזוי אַז עס זאָל זיין גוט סיי בגשמיות און סיי ברוחניות.
איך האָף אַז ביי דער אויבענדערמאָנטער אסיפה אייערער וועט איר זיך אויך צוזאַמענריידען ווי צו אויסשטעלען די אַרבעט פון אייער סניף אויף די קומענדע חדשים, אום אויסניצען ווי בעסער די געלעגנהייטן וואָס עס זיינען דאָ אין די זומער חדשים, און די מער פרייע צייט.
בברכה צו אַ געזונטען פרייליכען זומער
צו יעדער איינע מיט די בני בית שיחיו
און צו בשורות טובות בכל הנ"ל
234. . אין ענטפער אויף דיין בריוו, אין וועלכען דו שרייבסט אַז ליידער האָסטו זיך ניט געקענט באַטייליגן אין דער התוועדות פון ימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז.
יעדער ענין איז בהשגחה פּרטית ווי עס איז באַוואוסט פון תורת הבעש"ט אין תורת החסידות בכלל און דאָרטן ווערט אויך ערקלערט בארוכה ווי פון יעדער זאַך קען מען ארויסלערנען און ניצן דאָס צוא עבודת השם, און אין דעם פאַל איז אַזוי, אַז בכלל וואָס אַ צווייטער קען שטערען אַ אידן צו נעמען אַנטייל אין אַ התוועדות, אַז, אפי' ווען דער צווייטער זאָגט אַז דאָס וויל ער שטערען, איז ע"פּ רוב נעמט זיך דאָס פון דעם, וואָס דער וועלן אַנטייל נעמען איז ניט גענוג שטאַרק אָדער ניט בטהרתו ד.ה. אַז אין דעם וועלן איז אַריינגעמישט אויך זייטיקע זאַכן, און דאָס גיט אַן אָרט אַז אַ צווייטער זאָל ניט נאָר וועלן ניט לאַזן דעם אַנטייל און אויך אויספירן דאָס אין דער ערגסטער נקודה.
און בהנוגע צום צווייטען ענין איז דאָס ע"ד ווי עס ווערט ערקלערט אין מערערע ערטער אין חסידות, אַז דער הסתר אויף אַ רצון דקדושה דאַרף אַרויסרופן אַ שטאַרקן צמאון צו וועלן דעם ענין דקדושה, ביז דער צמאון ווערט אַזוי שטאַרק אַז עס ווירקט אויף די אַנדערע וועלכע ביז היינט האָבן גישטערט צו דעם אַז אויך זיי זאָלן אַנערקענען די וויכטיקייט און הייליקייט פון דער זאַך, אַזוי אויך אין דעם ענין, דער ניט קאָנען משתתף זיין זיך אין דער התוועדות, וואָס דער תכלית אירער איז צו פאַרטיפן זיך מער אין אהבת התורה אהבת השם ואהבת ישראל, דאַרף פאַרגרעסערן דיא התמדה ושקידה אין תורה און בהידור בקיום המצוות, און דער הסתר איז תכליתו אַרויסרופען אָט די תשוקה צו אָנהויבן גלייך אין די אַלע ענינים ווי געזאָגט וואָס דענסטמאָל וועט סכ"ס זיך בייטן די באַציהונג פון די צדדים וועלכע שטערן צו דעם גיזאָגטן ווילן, און די הכנה צו דעם איז כפּשוטה לערנען מער און מקיים זיין מצוות מער בהידור והשי"ת יצלחו.
אין דעם שרייבן דיינעם וועגן דעם מעגליכקייט צו לערנען אין ליובאוויטשער ישיבה אין ניו יארק האָסטו גידאַרפט בעטן פון דער . . . אַז זיי זאָלן זיך פאַרשטענדיקן מיט דער הנהלת . . הישיבה דאָ צו אויסגעפינען אויב דאָס איז אַ פּאַסענדע הצעה.
געוויס היסטו אָפ צו זאָגן יעדער טאָג נאָכן דאַווענען דעם שיעור תהילים ווי דער תהילים איז צוטיילט אויף די טעג פון חדש.
6
235. . . לפלא גדול מ"ש שלא יכול להשתתף בהתועדות דחג הגאולה מצד וכו' — שאם זה שאין לו כל מניעות צריך להשתתף בהתועדויות כאלו, עאכו"כ זה שיש איזה מניעה, שהרי ההשתתפות בכחה היא לבטל המניעות ולהמשיך ברכות השי"ת בכל המצטרך. וק"ל.
א. נתבאר בהמאמר (ד"ה הוי' לי בעוזרי) — שיסודו הוא בלקו"ת ובמאמר י"ב תמוז תרפ"ז (קונ' יד) — אשר גם על אויבי דוד, שהם אויבי הוי' כמ"ש הלא משנאיך הוי' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, נאמר יתמו חטאים ולא חוטאים.
וזהו שראינו באופן הנהגת הנשיאים וכ"ק מו"ח אדמו"ר ביחוד, אשר הנהגתם היתה לקרב את כל ישראל, גם אלו שהם בהסוג המדובר בתניא ספל"ב, להשתדל להחזירם למוטב בכדי שיהי' יתמו חטאים ולא חוטאים.
ב. בתקופה האחרונה היו ענינים כאלו אשר הסכימו עליהם מפני שעת הסכנה והדחק, אף שמלפנים שללו אותם.
אמנם צריך לזכור אשר הנהגה זו ומעין זו היא רק בדרך הוראת שעה בלבד אבל לא בתור סדר קבוע.
ויובן זה עד"מ מענין הרפואה בגשמיות:
בבית החולים, או גם בבית הבראה, יש סדר מיוחד של אכילה שתי' ושינה ונתינת סממני רפואה, אשר מרפא ומחזק את בריאותם של החולים, אך מובן בפשיטות אשר סדר זה אינו מתאים כלל לאנשים בריאים, ואדרבא את הבריאים יכול להביא אותם לידי חולי, ועד גם לידי סכנה ר"ל, אף אשר אותו הסדר טוב ומועיל עבור החולים, וכידוע גם בכמה סממני רפואה, אשר סם־המות הם, אלא שבכמות קטנה ביותר ולחולי מסוים — מועילים הם.
לאיש בריא בהחלט, הביאור והאזהרה אשר לא יתנהג כסדר הנהוג בבית החולים או בבית הבראה — אך למותר הוא.
הכרח הביאור והאזהרה הוא למי שאינו בריא לגמרי, או למי שהי' חולה והורגל בסדרים אלו — שאז הרי אפשר שיתנהג כן גם אחרי שהבריא, — לאיש הזה צריך לבאר הסכנה הכרוכה בזה.
236גם להרופאים — שרואים מעלת סדרי בית החולים וטיב פעולת סממני הרפואה אשר עי"ז הצילו כמה וכמה נפשות — צריך להזהיר, אשר עליהם לזכור שהנהגה זו טובה היא רק עבור חולים אבל לא עבור הבריאים ואדרבא כו'.
וכשם שחובת הרופאים היא לתת סממני הרפואה להחולים, כך חובתם היא לבאר להם, שכשיבריאו ממחלתם יתרחקו לגמרי מהנהגה זו, ודוקא אז הם רופאים אמיתים הממלאים את חובתם כלפי החולים, לא רק בהוה כ"א גם בעתיד.
וכמו"כ הרופאים בעצמם מכיון שעוסקים הם בטיפולי החולים בנתינת הסממני רפואות וכן בסידור עניני האכילה ושתי' וכו', וגם אפילו בשעות הפנויות שלהם הרי יודעים הם שבעבור זמן מה שוב יצטרכו לעסוק בענינים הנ"ל, ובאשר כן הרי אפשרי הדבר שמצד הרגילות בזה וועלן זיי זיך איינרעדן שהנהגות אלו שייכות אליהם גם כן וגם הם צריכים להתנהג בסדרים וענינים כאלו.
לזה צריך להיות הזהירות עבור הרופאים עצמם שידעו שכל הענינים הנ"ל הם רק עבור אלו שמצב בריאותם דורש שיתנהגו בסדרים מיוחדים וכו' וניתן להם להרופאים הרשות והיכולת לסייע לאלו הנצרכים לזה, אבל הרופא בעצמו באם הוא מהבריאים צריך הוא להתנהג בהנוגע לעצמו כאחד הבריאים.
ככל הדברים האלה הוא גם בדרכי הרפואה הרוחנית:
מבלי הבט אשר בזמן האחרון הונהגו כמה ענינים אשר מצילים הם כמה וכמה נפשות מישראל, מ"מ צריך לזכור כי זהו רק הוראת שעה, בשביל להציל את החולים ברוחניות, אבל ח"ו להשתמש בדרכים אלו להבריאים ברוחניות.
והחובה על המורים והמדריכים להסביר לתלמידיהם, אשר דרכים והנהגות אלו הם רק הוראת שעה, לפי שהתלמידים אינם מוכנים לקבל לע"ע את הטוב האמיתי, אבל המטרה הפנימית היא, אשר התלמידים יהיו בריאים במלא מובן המלה, ואל ישתמשו בדרכים אלו.
וכאשר המדריכים מבארים זאת לתלמידיהם, אז דוקא ממלאים הם את חובתם כלפי תלמידיהם בהוה וגם בעתיד.
237. . . ובאשר שמתקרבים אנו לימי חג הגאולה יב' ויג' תמוז, גאולת רבינו נשיאינו ראש ישראל, והרי גופא בתר רישא אזיל, הנה יהי רצון שיגאל כאו"א מאתנו בתכ"י גאולה מכל הענינים המבלבלים, ובנצחון גלוי עליהם כמו שהי' בימים ההם בזמן הזה לפני ל"א שנה, ומתוך הרחבת הדעת יגבירו חיילים בכל אותם הענינים עליהם מסר נפשו בעל השמחה, ולכל לראש — בהעמדת תלמידים יראי ה' ולומדים תורתו תמימה (הנגלה והפנימית) ומקיימי מצות ה' בהידור.
. . . וכיון שנמצאים אנו ערב ימי הגאולה יב־יג תמוז גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע, אשר היתה בזה גאולת הרבים בעת ההיא ולפנים ולדורות הבאים לאחרי זה, וכמובן מפרטי הענינים של פרשת המאסר והגאולה.
הנה יבוא זה בפועל בפעולות באותם השטחים עליהם מסר נפשו, הם עניני הפצת היהדות בכלל והפצת המעינות ביחוד, שכל השייכים ויודעים עד"ז מחוייבים בזה,
וכיון שלהצלחת העבודה זקוקים למנוחה שמחה וטוב לבב, הנה השי"ת רועה ישראל יאר פניו ויגאל אותו מכל ענינים המבלבלים, וימלא את כל הנ"ל מתוך הרחבה אמתית הן בגשמיות והן ברוחניות.
. . . במש"כ בדרמ"צ ע"ד הבעש"ט (הובא בתוס' פרטים בקונטרס ומעין סמי"ט) — דלמה לא המשיך בשנה הב' והג' — הנה כמה ענינים שאין מתחדשים בכל שנה ושנה משרשם הראשון. וכמו מספר שני האדם (ראה יבמות ספ"ד). וראה עט"ר איך שכל שנה הוא פרט הנמשך מהכלל דאלף שנה.
238. . . בעמדי עדיין תחת רושם ההתועדות דיום הגאולה, ארשה לעצמי לסיים בפתגם שהשמיע כ"ק אדמו"ר בבואו לארצות הברית בנוגע לגאולתו והוא, אשר הצלתו אז, ובאופן נסיי, היא לא הצלה פרטית כי אם הצלת כל עניני התורה שנלחם עליהם, שהרי זו היתה סיבת המאסר; והמסקנא בארצות הברית צריכה להיות חינוך תורני בלי פשרות, עכ"ל. ויש לבאר השייכות שכיון שהעבודה היתה במסירות נפש, היפך החשבון עפ"י דרך הטבע, שזהו דורש ענין המס"נ, עבודת עצם הנפש שאיננו מתחלק ובשוה עומד ובתוקף בכל חלקי הנשמה והגוף, מצד זה נשללת עצם מציאות פשרה, האפשרית רק במקום שיש שם עיקר וטפל ומוותרים על הטפל מפני העיקר, אבל כשמגיעים להעצם שבכל פרט, הרי משתוה הטפל דטפל עם העיקר דעיקר; או, בהנוגע למעלת בני ישראל, הנה כלשון רבינו הזקן כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בהוי' אחד; בדוגמא זו בהנוגע לתורה ומצותי', כשישנה גזרה על עצם מציאות מצוה — גם על ערקתא דמסאנא מוסרים נפשם; ובדוגמא זו גם בנוגע לארץ ישראל מצד העצם שלה, זה שהיא ארץ אשר עיני הוי' אלקיך בה — אין חילוק, בזמן, בין מראשית השנה ועד אחרית שנה, ועל דרך זה במקום, מאבן שתי' שבקדה"ק ועד לעפר בקצה הגבול, וכמו שנאמר כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו, כסיפור חכמינו ז"ל במס' כתובות, בסופה.
. . . מאשר הנני קבלת מכתבו מח"י תמוז, בו כותב ר"פ מההתועדות דימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וגאולתנו אנו, שהיתה גם גאולת הרבים והצלת התורה,
ויהי רצון שתכה"י יבשר טוב בהנ"ל, וכן בעניניו הפרטים, ובנקודה התיכונה הפצת המעינות חוצה, שעי"ז מקרבים קיום היעוד (שמבין מצרים אלו נזכה בעגלא דידן) לנחלה בלי מצרים.
239. . . לקראת ימי הסגולה יב־יג תמוז הממשמשים ובאים, יהי רצון שהימים האלו הנזכרים ונעשים יעוררו בכל אחד מאתנו, בתוככי כלל ישראל, פנימיות ותוקף הרצון לנצל במדה הכי מלאה כל האפשרויות והכוחות שניתנו מלמעלה, כדוגמת בעל הגאולה, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל.
התעוררות זו עצמה — מגלה כוחות ואפשרויות נוספים.
ואם אפילו יש קשיים, ומהם מציאותיים, הרי גם בזה לימוד ימים אלו — שאין להתפעל מפני כל קושי ועיכוב. צא ולמד שאם איש אחד, אף כי מורם מעם, התיצב מלוא קומתו נגד ממשלה רודנית ועויינת, נצח בכל השטחים עליהם לחם, ועד לאופן אשר בכמה פרטים לא רק בעל כרחם ענו אמן, אלא גם סייעו בידו, על אחת כמה וכמה אנו שזכינו לפעול בתנאים נוחים שלא בערך, ובפרט שהדרך כבר סלולה לפנינו, כי כאשר גדולי ישראל פותחים השביל והצנור, הרי על ידי זה ביכולת רבים לעשות כמותם ולהצליח.
ובעמדנו ערב חודש הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, רצוני להדגיש בזה דבר בעתו בקישור עם מאסרו ושחרורו של כ"ק מו"ח אדמו"ר, והוא עסקנותו בשטח החינוך, שעסק בזה משך נ"ה שנה מימי חייו. בן שמונה עשר שנה הי' כשאביו מינהו למנהל פועל של ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש, אבל כבר מקודם לכן עסק בחינוך. ובכל ארצות נדודיו מיד בבואו התמסר לעבודת החינוך בראש וראשונה לכל שאר מפעליו. וכן הי' בארצות הברית שגם פה היתה ראשית עבודתו להקים רשת של מוסדות חינוך, התחל מפעולות בעד ילדים שאפילו א"ב לא ידעו ועד שלב לימוד תורה לעומקה של הלכה, הן בתורת הנגלה והן בתורת הנסתר, תורת החסידות פנימיות התורה, וזו היתה עבודתו כל ימיו ועלי' מסר נפשו בפועל ממש בימי היבסקצי', אבל זכות פעולות אלו היא שעמדה לו לצאת לחירות וביד רמה.
בודאי שאין כוונתי לספר פרשת יום הגאולה לשם כל המרבה לספר, אלא כמו שפירש בעל השמחה בעצמו ענין פרשת היום, הנה מאורעות הימים ההם צריכים להיות נר לרגלי כל אחד ואחד מאתנו להאיר לנו הדרך בניצול כל האפשריות ובכל השלבים בחינוך בני ובנות ישראל ברוח התורה240והמסורה וערכי עמנו הנצחיים. ואם יש ענינים המונעים ומעכבים, מוכרח להתגבר עליהם אפילו אם נזקקים למדת מסירות נפש, ובפרט שאצלנו ב"ה אין זקוקים למסירות נפש אלא מסירות הרצון, וסוף סוף האמת מנצחת.
כדרך כל בני ישראל שחיבה יתרה נודעת להם בתור עם קשה עורף, הנני חוזר עוה"פ לנקודה שדברנו בהפגשנו ואשר חזרתי עלי' במכתבי, ועכשו עוד הפעם. יסלח לי כ' אם מוכרחני להביע הסתייגותי מעמדתו שטקס הפרוטוקול מגדיר את מסגרת פעילותו וכל השאר לא שייך אליו וכו'. ולא כך קבלנו מבית רבינו ככתוב לעיל בענין הלימוד מפרשת הגאולה די"ב־י"ג תמוז. ואם תמצא לומר עמדתו של כ' לא הולמת את המושג המקי של חכמינו ז"ל שכדרכם בקדש הביעו בסגנון קצר — „חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם", שיסודו של חיוב זה הוא בתפקידו של כל אחד מישראל להוציא לפועל את האחדות שבכל העולם והנקודה המשותפת שבשטחים הכי שונים בעולם — זאת אומרת שכל עניני העולם יש להם שייכות לכל יהודי ויכול הוא להיות שם מושל ושליט כאדם העושה בתוך שלו.
ואם בכל השטחים כך, על אחת כמה וכמה בשטח החינוך, ובפרט בתקופתנו זו, שאפילו במקום ספק וס"ס וכו"כ ספקות, חייב יהודי לעשות כל האפשר לו ובכל מקום שידו מגעת, וה' יגמור בעדו.
(ממכתב ערב ראש חודש תמוז, תשכ"ד)241ב"ה, ערב ימי הגאולה י"ב־"ג תמוז, תשכ"ד
ברוקלין, נ.י.
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש
לחג הסיום, מאנטרעאל
ה' עליהם יחיו
דער חג הסיום — וואָס קומט פאַר באַלד אויף מאָרגען נאָך די ימי הגאולה פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא ישראל, דער מייסד פון ישיבת תומכיתמימים ליובאוויטש אין מאנטרעאל — וועט זיכער שטיין אונטער דעם איינדרוק פון די דאָזיגע באַדייטונגספולע טעג.
די מסירות נפש פון כ"ק מו"ח אדמו"ר פאַר מוסדות התורה און פאַר תלמידי הישיבות און פאַר אַלע ענינים פון תורה און מצוות, וואָס האָט געבראַכט צו זיין לעבנס־געפערלעכן אַרעסט, האָט אויך געבראַכט זיין נסים'דיגע באַפרייאונג. און דאָס דאַרף אונז שטענדיג דינען אַלס דערמאַנונג — וואָס דאַרף אַראָפּקומען אין מעשים בפּועל — אַז מסירת נפש פאַר תורה און מצוות, ניט נאָר פאַר זיך נאָר אויך פאַר אַ צווייטן אידן, מוז זיגן אפילו קעגן די שטאַרקסטע שטערונגען; קל־וחומר ווען די שטערונגען זיינען גאָר קליינע, אָדער ניט מער ווי איינגעבילדעטע.
און כאָטש קיינער קען זיך ניט פאַרגלייכן, אין כוחות און מסירות נפש, צום בעל הגאולה, דאַרף מען אָבער אויך ניט פאַרגעסן, אַז אַלס רועה נאמן און נשיא פון אונזער דור האָט דער בעל הגאולה אָנגעצונדן אין יעדן איינעם פון אונז אַ גליענדן פונק פון מסירת נפש און צוגאָב־כוחות צו קענען נאָכגיין אין דעם וועג וואָס ער האָט פאַר אונז אויסגעטראָטן.
איך האָף אַז יעדער איינער פון די תלמידים מסיימים — וואָס דער „סיום" איז ניט מער ווי אַ צוגרייטונג צו דער התחלה פון אַ העכערע מדרגה — וועט פאָרזעצן דעם לימוד התורה, נגלה און חסידות, און קיום המצוות, מיט אַ פאַרגרעסערטע מאָס מסירת נפש — מסירת הרצון — און מיט אַ שטייגענדער התמדה ושקידה והידור, און וועט אויך אויסניצן די פולסטע השפעה אויף אַנדערע אין דער זעלבער ריכטונג.
והשם יתברך יצליחם בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בברכה להצלחה מופלגה ולבשורות טובות
242. . . ובבואנו מימי הגאולה יב־יג תמוז, אשר כביאור בעל הגאולה במכתבו לחגיגת י"ב תמוז הראשונה, הוא „יום חג גאולת ישראל העוסקים בהרבצת תורה", הרבצה דוקא — בתלמידים רבים (וכההמשך במכתבו „תורה דרבים"). ובל' הרמב"ם „להורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים",
עסק בהרבצת תורה ע"י שבעצמם מלמדים ולומדים תורה ברבים או ע"י שתומכים בממונם ובטרחתם במוסדות ושיעורי תורה דרבים או מייסדים חדשים או בכל אופנים האמורים גם יחד,
יהי רצון שיעשה בזה כאו"א ככל הדרוש ותקוים במילואה ברכת בעל הגאולה (במכתבו האמור), כי ישפיע ה' להם, בתוך כלל אחב"י יחיו, שפעת חיים וברכה מרובה עד בלי די.
מובן שגם להתלמידים שליט"א שהוסיפו שעות על שעות כו' — כהנ"ל מופנה ומדובר.
(ממכתב כ"ג תמוז, ה'תשכ"ד)243ב"ה, ערב ראש חודש תמוז, חודש הגאולה, ה'תשכ"ט
ברוקלין, נ. י.
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש
לחג הסיום, מאנטרעאל
ה' עליהם יחיו
בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום שתתקיים ביום ד' אור ליום ג' תמוז, בשעה טובה ומוצלחת.
ובטח ידוע לכם כי זה היום הוא התחלת השחרור והגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע ממאסרו כשנתפס בעד פעילותו במסירת נפש ממש להפצת לימוד התורה וקיום המצוות באותה ארץ גזירה, ובחסדי השי"ת יצא לחירות בנצחון גמור והיו תוצאותיו עד היום הזה.
ולקראת ימי סגולה אלה, ימי הגאולה הבע"ל, הנזכרים ונעשים מדי שנה בשנה —
וידוע פירוש האריז"ל על „והימים האלה נזכרים ונעשים", שלתקופת השנה מתחדשים כל עניני קדושה וסגולה דאותם הימים אם רק נזכרים ונעשים כדבעי —
אביע ברכתי לכל התלמידים המסיימים שיחיו, שמתוך הרחבה ומתוך שמחה וטוב לבב תזכו למדה מרובה של פנימיות מסירת נפש, שהיא מסירת הרצון, כמבואר בכמה מקומות בדברי אלקים חיים, ותקויים בכם ברכתו של בעל הגאולה,
דער אויבערשטער „זאָל ברענגען אַ פרישע קראַפט אין דעם אייביגען חיזוק היהדות, און עס וועט מקויים ווערן אַז יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ולכל בני ישראל יהי' אור ברוחניות ובגשמיות",
וכל אחד ואחד מהמסיימים בתוככי כל תלמידי הישיבה שיחיו, ימלא תפקידו כתקות בעל הגאולה, מייסד הישיבה, מילוי תפקידו במילואו, הלוך244ומוסיף באור תורה ונר מצוה בהידור וחיות חסידותיים, לתפארת ההורים והרמי"ם והמנהלים והמחנכים שיחיו.
וברוחניות גם יחד
.ובעמדנו לפני ימי הסגולה יב־יג תמוז הבע"ל.
יה"ר שזכות בעל הגאולה והשמחה — הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורינו — תעמוד לכאו"א בתוך כאחב"י שליט"א. להמשיך ברכות ה' בכל המצטרך בגו"ר כולל, כמובן, הצלחה רבה בהפצת היהדות והתומ"צ בכלל וע"י מוסדות כ"ק מו"ח אדמו"ר במיוחד ומתוך מנוחה וט"ל.
ובפרט שהשנה ארבעין שנין לגאולתו שאז קאי אינש אדעתי' דרבי' — סוף דעתו ותבונתו וחכמת משנתו (רש"י ע"ז ה, ב. תבוא כט, ו),
וראה ד"ה באתי לגני (השי"ת פט"ז) דמזה הוכחה דכל משך המ' שנה „ה"ה בבחי' קירוב אליו". עיי"ש.
בודאי ילמדו בימים הנ"ל ושלפניהם ושלאחריהם — מאמרי תמוז, תרפ"ז שנת הגאולה.
בקשר עם חג גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר בי"ב־"ג תמוז,
אשר בשעתה היתה נקודת מפנה בחיי יהדות מדינות בריה"מ, וכנראה במוחש במשך השנים שעברו מאז, נוסף על המפנה בחייו הוא, כיון שסוף השחרור הי' העתקתו ממדינה ההיא ועמידתו בהגה חיי היהדות בכל התפוצות,
245הוצאנו לאור קובץ מאמרי חסידות אשר אמרם בזמן ההוא בעת המאסר (אמירה לעצמו וכתיבה) בגלותו ובימי הגאולה, בהם משתקפת השקפתו של בעל השמחה והגאולה על פרשת המאסר החופש הגלות והגאולה בצורה אופיינית לדברי תורה ובפרט תורת החסידות.
והרי מיוחדת שנה זו, היא שנת הארבעים לתקופה האמורה. והודיעונו חכמינו ז"ל אשר בארבעין שנין קאים אינש על דעתי' דרבי', מיוסד על הכתוב אשר בארבעים שנה נתן הוי' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע האותות והמופתים הגדולים ההם.
ויהי רצון אשר בקרוב נזכה לראות גם שחרור וגאולת כל יהדות בריה"מ, שחרור בטוב בחסד וברחמים, ובל' הכתוב: בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו עד כי לא תשאר פרסה.
ולאחרי שראינו אותות ומופתים גדולים בימים ההם וגם בימים אלו באה"ק ת"ו, הרי מכאן ולהבא יהיו אותות ומופתים רק לצורך מתוך הרווחה והרחבה ובסגנון רבנו הזקן באגה"ק הידועה שלו, לא בשביל להתיש כח הסט"א כי יופרד הרע מהטוב ויתפרדו כל פועלי און, כי אם להמשיך אורות עליונים יותר כולי, ללכת מחיל אל חיל מטוב לטוב יותר כו' (אגה"ק סוף סי' כו').
(ממכתב ט' תמוז ה'תשכ"ז) ב"ה, ר"ח מנ"א ה'תשכ"ז
ברוקלין, נ. י.
חניכי קיטנת־ישיבת חב"ד בלוד
ובראשם המדריכים
ה' עליהם יחיו
בנועם קבלתי פ"ש מהם בסיום החודש בו הייתה גאולת נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר פרשת המאסר והגאולה בודאי ידועה לכולכם.
246והרי כוונת ימי הזכרון בחיי עמנו עם בני ישראל היא — שיהיו הימים נזכרים ונעשים, זאת אומרת שיביאו התעוררות למעשים ברוח הימים ההם בזמן הזה, ובנידון דידן — מתאים לתקוות בעל הגאולה שהקדיש כל ימיו וכוחותיו לחינוך בני ובנות ישראל על טהרת הקדש. ובודאי שמעתם מגודל המסירות נפש שלו יום יום שלא נרתע מפני איומים ויסורים וכו' וסוף סוף נצח.
שמזה מובן שכשנמצאים במקום שיכולים ללכת בעקבותיו ולהמשיך בפעולותיו מבלי עיכובים ומניעות, ואדרבה, ובפרט כשנמצאים בארצנו הקדושה, עד כמה צריך לעשות בזה בשמחה ובטוב לבב. ובטחוני שכל אחד ואחד מכם ישתדל לעשות כן, הן בהנוגע לעצמו והן בהנוגע להשפעה טובה על החברים. והשם יתברך ישלח ברכתו להצליח דרככם וימלא משאלות לבבכם לטובה.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות
ב"ה, ג' תמוז, חודש הגאולה, ה'תשל"ה
ברוקלין, נ. י.
תלמידות המסיימות „בית רבקה",
ה' עליהן תחיינה
בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום —
שכמדובר כמה פעמים אינו אלא סיום של שלב והכנה לעלי' לשלב נעלה יותר —
ובפרט שהימים בסמיכות לחג הגאולה והשמחה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, מייסד מוסדות בית רבקה בכל פינות העולם. וידוע כמה פעל וטרח לטובת נשי ובנות ישראל בכלל, אשר מפעולותיו הכי חשובות ומיוחדות בשטח זה היא התייסדות „בית רבקה" בכמה מדינות בעולם, שהשקיע במוסדות אלו של חינוך בנות ישראל על טהרת הקודש מדה יתרה של מרץ וזמן והשתדלות ועקב אחרי התפתחותן בהתענינות נפשית.
247ואם דברי צדיקים קיימים לעד, על אחת כמה וכמה כשהדברים באים ביחד עם פעולות, ופעולות נמרצות וכבירות כנ"ל.
ויהי רצון שתלכנה מחיל אל חיל בדרך שהתווה המייסד דבית רבקה, ובפרט בענין דובר בו באריכות בתקופה האחרונה, הדלקת נר שבת קודש ושל יום־טוב, אשר כל אחת ואחת תהדר בקיום מצוה יקרה זו שהיא סמל כל המצוות, ככתוב „כי נר מצוה ותורה אור", אשר פירוש הפשוט של „נר מצוה" בפסוק זה הרי מופנה לכל המצוות כולן, שכל אחת מהן היא נר ואור, והתורה שבעל פה מבארת בזה הנקודה שמצוה פרטית דנר שבת (וחנוכה) מביאה ומוסיפה אור וחיות בקיום כל המצוות (ומובן שצריך לקיים כל אחת מהמצוות ואי אפשר לצאת ידי חובתן, ח"ו, בקיום מצוה פרטית זו).
ברכתי שלוחה לכל אחת ואחת מהן להצלחה מרובה בלימודן ובהנהגתן ולהיות דוגמא חי' ומזהירה ומופת לרבים.
בברכה להצלחה ולבשורות טובות
בכל האמור
. . . מוסג"פ הקונטרס* לחג הגאולה, מכתב ממחנה ישראל ומכתב מועד המעמד. ובטח ישתדל ביותר לזכות בשלשתם את הרבים באופן היותר מתאים.
וע"ד הצחות י"ל שהנ"ל הם בג' קווין: קונטרס — תורה, מכתב ממחנ"י — ע"ד העלאה והתקשרות. והמכ' מועה"מ — גמ"ח עם עצמו וכב"ב שי'.
ויה"ר שב"ב יקוים מה דמסיים במאמר המוסג"פ, שע"י הג' קווין תהי' פדית הנפש, ותומ"י מעלה אני, יעלה אותנו הקב"ה להגאולה הכללית בביאת מ"צ.
(ממכתב ו תמוז, תש"ט)248ב"ה, מוצאי ש"ק מברכים חודש תמוז, ה'תשל"ז
ברוקלין, נ.י.
אל התלמידים ואל התלמידות
ה' עליהם יחיו
בעמדנו בימים אלו לפני חודש תמוז, חודש הגאולה של כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר בו נגאל ממאסרו וכו' עקב פעולותיו להחזקת והפצת היהדות, התורה ומצותי', במדינה ההיא, במסירות נפש בפועל ממש, במשך שבע שנים רצופות —
והיא שעמדה לו להצליח בזה באופן לא ישוער ויצא בשלום להמשיך ולהוסיף ולהרחיב עבודתו הקדושה עוד רבות בשנים עד יומו האחרון בעלמא דין,
באתי כמזכיר אשר שומה על כל אחד ואחת מאתנו להתבונן בפרשת מאסרו וגאולתו לכל פרטי' — ובמיוחד ששנה זו היא שנת היובל לגאולתו — בכדי ללמוד מהם הוראות הנוגעות לכל בני ובנות ישראל באשר הם שם, הלכה למעשה בפועל.
כמה וכמה הוראות בהאמור, כמדובר כמה פעמים. ובהנוגע לתלמידים ותלמידות בפרט — הנקודה העקרית להתבונן בה, היא המסירות־נפש של בעל הגאולה למען חינוך ילדי ישראל הקטנים והצעירים ובני הנוער, שטרח ועמל לייסד ולהחזיק בשבילם מוסדות חינוך, חדרים וישיבות, שעבודה זו בפרט עוררה אפו וחמתו של המשטר העויין והיתה מהסיבות העקריות למאסרו.
והנקודה הבולטת בזה היא, כי התמסר למען חינוך הילדים והנוער בידעו שעל ידי כך מעמיד חייו בסכנה ויחד עם זה כל עבודתו להחזקת בתי כנסיות, מקוואות וכל שאר הענינים החיוניים של היהודים המבוגרים, שגם אלו תלויים היו בו,
הרי זה מראה בעליל עד כמה החשיב ענין החינוך של הילדים והנוער, הן בשבילם הם והן בשביל כל עמנו שעתידו תלוי בהם, וכמאמר חכמינו ז"ל „אם אין גדיים אין תיישים".
ומכאן הוראה, המובנת אפילו בהתבוננות קלה, לכל אחד ואחת מהתלמידים והתלמידות בכל מקום, שאם חינוכם בתורה ובמצותי' קודם לכל249דבר, ועד כדי מסירות נפש ממש, הרי מובן איך צריכה להיות תשוקתם ושקידתם והתמדתם בלימוד התורה וקיום מצותי' מצדם הם, ובפרט שאין כל מניעות מחוץ, ואדרבה, ואין הדבר תלוי אלא ברצונם.
ויהי רצון שהתבוננות האמורה תעורר בכל אחד ואחת מהם תוספת התמדה ושקידה ורצון עז ללכת מחיל אל חיל בלימודם, לימוד המביא לידי מעשה, קיום המצוות בהידור. וזכות בעל הגאולה תגן עליהם להצליחם בזה ולהיות דוגמא חי' ומזהירה לכל רואיהם, שמהם יראו וכן יעשו הקטנים עם הגדולים, וברוכים יהיו בכל המצטרך להם.
בברכה להצלחה רבה בכל האמור
ולבשורות טובות
ב"ה, מוצש"ק פ' אני חלקך ונחלתך,
ג' תמוז, ה'תשל"ז.
ברוקלין, נ. י.
תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש
לחג הסיום, מאנטרעאל
ה' עליהם יחיו
במענה לההודעה ע"ד חג הסיום דכמה כתות — ביום החמישי שבעה בתמוז, הוא חודש הגאולה,
יה"ר שיהא אצל התלמידים המסיימים, בתוככי כל תלמידי ישיבות250תומכי־תמימים בכל מקום שהם, שליט"א, חג הסיום — חג התחלה טובה לתוספת התמדה ושקידה בלימוד התורה (הנגלה והחסידות) — בהקדמת עבודת התפלה,
וההוספה ב(גדול) תלמוד שמביא לידי מעשה (קיום המצוות) תוסיף בהידור בקיום המצוות,
וכציווי תוה"ק להעלות בקודש,
אשר תמיד צריך כאו"א, ובפרט תלמידים ות"ח, ללכת מחיל אל חיל — לחנך את עצמו בזה ולהוסיף בפועל בקודש,
ומיוסד על הכלל גדול בתורה מצות ואהבת לרעך כמוך — להוסיף — כמובן בזמנים ואופנים שתרשה הנהלת הישיבה — בהשפעה וחינוך הזולת, שיוסיף גם הוא בתורה תפלה ומצות,
וכאו"א מהעושים והמעשים — יעשו בכ"ז ובכל המבצעים הידועים כדבעי לי' למיעבד,
וכמדובר בזה כמה פעמים בארוכה.
ובפרט אשר השנה — נשלם יובל שנים מעת המאסר והגאולה דכ"ק מו"ח אדמו"ר,
251אשר כדבריו במכתבו לחגיגת י"ב־י"ג תמוז הראשונה בשנת תפר"ח — לא אותו „בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה"
והיום — ג' תמוז — הוא יום צאתו מבית האסורים, בו הכריז אשר „נאָר אונזערע גופים זיינען איבערגעגעבען אין גלות ושעבוד מלכיות, אָבער אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַרטריבען און אין שעבוד מלכיות ניט איבערגעגעבען"
הרי בטח יעשו בכל הנ"ל ויוסיפו ביתר שאת וביתר עז הלוך והוסיף ואור.
וכל זה גם יחיש ויקדים קיום היעוד: ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון — בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
בברכה להצלחה בכל האמור
מצו"ב גם העתק המכתב ממוצש"ק מברכים חודש תמוז.252נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לקראת חג
הגאולה י"ב־י"ג תמוז תשל"ז, שנת החמישים להמאסר והגאולה
לכל המשתתפים בההתועדות דחג הגאולה ולכל אחבנ"י — שליט"א
שלום רב וברכה !
חג הגאולה שמח והתועדויות פעילות, וביתר שאת כמתאים לשנת היובל דהגאולה, אשר כדברי בעל הגאולה לא אותו בלבד גאל הקב"ה, כי אם גם כו' כמבואר במכתבו.
ופעילות בפרט במעשה שהוא העיקר — בתורה ומצותי'.
מתחיל בהמבצעים דאהבת ישראל חינוך תורה תפלין מזוזה צדקה בית מלא ספרים נש"ק כשרות טהרת המשפחה,
ובאופן דשמחו צדיקים, ועמך כולם צדיקים, בהשם
ומגאולה להגאולה דויהי בשלם סוכו בביאת משיח צדקנו.
לחיים, לחיים ולברכה
מקום החתימה
ברוקלין, נ. י.
ל"גן ישראל"
ה' עליהם יחיו
תהא פתיחת „גן ישראל" וכל משך שהותם בו בהצלחה בכל, ובפרט253שימי גאולה אלה הם סיום וחיתום שנת היובל לגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר גם גאולת כולנו היא, ומעוררת ונותנת כח להוספה בתורה ובמצוות ולהוספה בברכות השם בעניני הגוף והנפש גם יחד, ולמהר קיום היעוד שבפרשתנו: וקם שבט מישראל, זה מלך המשיח, וישראל עושה חיל, ובישראל גדול שמו (דהשם).