הוספות - שיחות ומכתבים ה

195ש ל ח

. . . להערתו בזח"ג קס, ב דגם יהושע וכלב נטלו האשכול שהוא דלא כסוטה לד, א — כמה מדרשות חלוקות בענין זה. וחלוקות בעוד כמה פרטים: ראה ירושלמי סוטה שם, במדב"ר, מדרש תנחומא.

(ממכתב כ' סיון תשכ"א) ב"ה, יום ב' שלח, ה'תשל"א

ברוקלין, נ.י.

תלמידי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש

לחג הסיום, מאנטרעאל

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת הסיום, ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת.

ולקשר הענין עם פרשת היום, כנהוג, ובמיוחד שה"ה חלק הקריאה דיום הש"ק דמתברכאן מיני' כל שיתא יומין — כולל יום החגיגה:

אחת הנקודות דפרשה זו היא דיבת המרגלים — טפנו יהיו לבז,

טענה עיקרית כדמוכח גם מההדגשה במענת השי"ת: וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ גו'.

ולכאורה אינו מובן מה ראו המרגלים לתלות דיבתם בהדגשה על הטף דוקא (ולא „ילדנו", או כיו"ב), שהרי בטח הכוונה היתה לכל אלה שאינם בגדר ד"לנפול בחרב" (שלפני זה), היינו הצעירים מעשרים שנה.

196אמנם בפשטות יש לומר שכיון שילדים קטנים חביבים ביותר והאהבה אליהם היא בגלוי יותר, בקשו המרגלים לעורר הרחמנות עליהם נוכח הסכנה הצפוי' להם מצד עם עז אנשי מדות וכו'. אבל כיון שגם המענה וההבטחה של השי"ת היתה בהדגשה על הטף, כנ"ל, וטפכם גו' והבאתי אותם וידעו גו' — הרי מוכח כי הטף יש להם שייכות מיוחדת לביאת הארץ וידיעתה.

והענין הוא על פי מאמר רז"ל בשבחו של יוסף שכלכל לחם לפי הטף — כי תינוק מפרר יותר ממה שאוכל, ומן הצורך לתת להם ברבוי כיון שמפררים.

והנה ידוע שלחם ומזון הנפש של כאו"א מבנ"י — היא תורתנו תורת חיים. ובזה ישנו הבדל בין גדולים בדעת לטף וקטנים בדעת. כי הגדולים תורתם קבע כדת הניתנה לכאו"א בהל' ת"ת והלימוד מביא לידי מעשה — קיום המצות בהידור.

משא"כ הטף (בדעת התורה) — לבד זאת שחלק חשוב מהכוחות שלהם מושקע בענינים אחרים, הרי גם התורה והמצוות שלהם מעורבים לפעמים בפניות, הלימוד הוא בלי שימת לב ויגיעה הדרושה ולכן גם נתפרר ונשכח יותר ממה שנאכל ונקלט אצלם בפנימיות.

וזאת היתה גם כן כוונת המרגלים בהוציאם דיבה על הארץ, כיון שחששו שאם יכנסו לארץ ויתעסקו בחרישה וזריעה וכו' — תהי' עבודת הארץ ומלאכתם בכלל קבע ותורתם עראי ובמילא תהי' דעתם קטנה — טף — ויהיו לבז (ועושים מלאכת) עם הארץ.

ועל זה הי' המענה וטפכם אשר אמרתם לבז יהי' והבאתי אותם וידעו את הארץ. כי ה"טף" — כאו"א בתחלת לימודו (שעדיין קטן הוא בדעת) ובכלל אלה שחלק חשוב ביום עוסקים בענינים גשמיים, ואף על פי כן קובעים עתים בתורה ומקיימים מצות בהידור — יקר זה בעיני ה' יותר מעבודת דור המדבר, שהללו לא היו להם מניעות ועיכובים, מה שאין כן הנכנסים לארץ, גדלה מעלתם מצד מעלת הכפי' והבילבולים והנסיונות שמתגברים עליהם וממשיכים קדושת ואחדות ה' בארץ, ועל פי פירוש הידוע גוי אחד בארץ — שממשיכים אחדות הוי' אחד גם בעניני הארץ.

197והנה ידועה כוונת רבותינו נשיאינו — מייסדי ישיבות תו"ת — שהיא להעמיד תלמידים לא רק לומדי תורה ביראת שמים ומקיימי מצוה בהידור, אלא שיהיו גם כן נרות להאיר ומדליקי נרות — נר מצוה ותורה אור בנר הוי' נשמת אדם —

בכל הטף וקטנים (לעת עתה) בדעת ולהדליק באופן עד שתהא שלהבת עולה מאלי'.

ויהי רצון אשר כל אחד ואחד מהמסיימים, בתוככי כל תלמידי תומכיתמימים בכל מקום שהם, ימלאו תפקידם האמור במילואו,

ואחרי הבטחת הבנים בישר להם שיכנסו לארץ ויקריבו נסכים עולה וזבח ומנחה,

כן תהי' לנו ע"י מעשינו ועבודתנו בסוף זמן הגלות —

בגאולה האמתית והשלימה ובנין בית הבחירה על ידי משיח צדקנו בעגלא דידן, וכמש"נ: למנצח לדוד להזכיר אלקים להצילני ה' לעזרתי חושה.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות

בכל האמור

198וכל'הזה אמר הבעש"ט ז"ל אפי' מלאך מיכאל הגדול שבמלאכים הי' נותן כל עבודתו והשגתו באלקות אפי' רק עבור מצות ציצית אחת מד' ציציות שיש לכל א' מישראל.

ויש להעיר ממנחות (כח, א) ד' ציציות . . שארבעתן מצוה אחת ר' ישמעאל אומר ארבעתן ד' מצות. — ומה שתפס לדוגמא מצות ציצית דוקא י"ל א) משום דבפועל מצינו מלאך מחמיר ומקפיד במצות ציצית דוקא, אף דלמדין מזה לשאר עשה ג"כ. (מנחות מא, א). אבל זה גופא טעמא בעי. ב) מעניני וטעמי מצות ציצית שתכלת דומה כו' לרקיע כו' לכסא הכבוד, וא"כ יש מקום לומר שמלאכים שהם ברקיע ולפני כסה"כ (ראה במדב"ר פ"ב, י שמיכאל סובב לכסא) אין זקוקים כלל להזכרה דציצית. ואדרבה הם הרי רואים בתמידיות את העיקר ולא את הדומה לדומה. ולכן אומר דאפילו בזה הרי עבודה למטה בדומה לדומה באין ערוך לההשגה למעלה בכה"כ עצמו. — ובזה מובן ג"כ שדוקא בציצית הקפיד מלאך, דכל מי שיתמיד בעבודה פרטית ותגדל פשיטותה אצלו, וכמו זכירת הרקיע במלאך, תגדל אצלו התמי' בהעדרה, ואפילו אצל אחר, מפני רגילותו בה. ג) ד' ציציות הם כנגד ד' חיות המרכבה, והמתעטף בציצית „כאילו אתקין כורסי' לקוב"ה" (ת"ז סוף תי' יו"ד באריכות). והנה מלאך מיכאל הוא, בתמידיות, אחד מחיות המרכבה (זח"ג רי"ז, א' ועוד). ואומר שאעפי"כ הי' נותן כל עבודתו כו'. — ובזה מדויק ג"כ מה שאמר אחת מד' ציציות, כי ענינו אינו אלא אחת מחיות המרכבה. ד) שמעלת המצות למטה מבאר בפנים* שהיא מה שזהו למעלה מהשתל'. ואומר שאפילו ציצית שענינה המשכה בדרך דילוג צמצום ושערות, בכ"ז הי'^* נותן כל עבודתו כו', כי דוקא עי"ז נמשך מלמעלה מהשתלשלות. וכמבואר בארוכה בדא"ח בדרושי ציצית ומחלוקת קרח.

(מרשימת מנ־א, ה'תש"ח199דר"ת כל המרכבה גמר"א, והנה איתא בת"ז (ת"י) דכל הלובש ציצית כאילו אתקין כורסייא, ולכן אומר דאף שציצית הוא רק כאלו כו' בכ"ז הי' נותן עבודת המרכבה עצמה בעד זה, ולכן אמר בדיוק ציצה א' דכל זה ורק זה שייך למיכאל כמובן, ובהערותי בנדפסבאה גם ע"ד הנגלה.

(ממכתב י' אלול תש"ח)200השיעור הרצוי וכו'. — וכבר פסקו, בלאה"כ, אשר הלובש ט"ג — בעת ברכתו עליו יכוון לפטור את הט"ק וע"ז סומך אפילו ביש בו שיעור. ומזה מובן, אשר בכל אלו שאין בט"ק שלהם שיעור ודאי ועדיין אין לובשים ט"ג — ישמעו מהמברך על ט"ג. ומבוארים הדברים באחרונים לשו"ע או"ח ס"ח, טז, יז. ואכמ"ל . . .

(ממכתב ט' שבט תשי"ח

מש"כ שמועה בשמי ע"ד קולות בט"ק לשינה — אין בזכרוני אשר מעולם אמרתי בזה.

(ממכתב ב' תמוז, תשי"ט)

6

זיינער צייט האָב איך ערהאַלטען אייער בריף, אין נאָמען פון די מתפּללים פון ביהכ"נ נוסח אר"י אנשי ליובאוויטש, מיט דעם בייגעלייגטען טשעק לטובת די קינדער יתומים אין ארצנו הקדושה ת"ו, און בייגעלייגט איז דאָ מיין בריף צו דער שול, וועלכער איר וועט זיכער איבערגעבען צו די מתפללים שיחיו באופן המתאים.

בנוגע אייער פראַגע*, אין נאָמען פון די מתפללים שיחיו, וואָס אַ טייל מתפללים זאָגען אַז מען זאָל אָנטאָן אַ טלית צו דאַוונען ביים עמוד, צו קבלת שבת און אויך שבת פאַרנאַכט צו מנחה, און אַ טייל מתפללים זאָגען, אַז אין אַ נוסח אר"י שול, דאַרפמען ניט אָנטאָן קיין טלית, דאַוונענדיג ביים עמוד צו די אויבענדערמאָנטע תפלות, און פרעגט מיין מיינונג אין דעם:

ענטפער:

דער מנהג פון ליובאוויטש — ווי איך האָב געהערט פון מיין שווער כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, און זיינערצייט איז דאָס אויך געדרוקט געוואָרען אין דעם „היום יום" י"ט כסלו ה'תש"ג: אין השליח צבור מתעטף בטלית, למנחה או למעריב, לא בשבת ויום טוב ולא בראש השנה,

201פון דער צווייטער זייט כדאי. און אויב מען קאָן ד אויך אייער שול זאָל זיך פ אין טלית דאַווענט מען נאַ לעת, און אויב עס איז אַ ח שלום דאַרפמען נאָכגעבען נאָר בנוגע דעם דאַוונען וואָס דענסטמאָל זיינען פר בדבר^*

און השם יתברך זאָל מנהג ישראל תורה הוא, הגשמיים. ט אָבער, פאַרפירען אַ מחלוקת צוליב דעם איז ניט דאָס אויספירן גלאַטיג אָן מחלוקת, איז כדאי אַז פירן ווי עס פירען זיך אַלע אנשי ליובאוויטש, אַז אָר אין דער פריה און יום כפּור אַ גאַנצען מעת חשש פון אַ מחלוקת, איז גדול השלום, וואָס צוליב באַשטימטע זאַכען. אָבער, על כל פּנים, נאָכגעבען שבת צו מנחה, אָבער ניט בנוגע צו קבלת שבת, ראַן אייניגע וועלכע האַלטען, אַז עס איז אַ סכנה העלפען צו אָפהיטען די מנהגי ישראל, וואָרום און דאָס בריינגט אויך הצלחה אין די ענינים

(ממכתב כ"ד כסלו, תשי"ב) תשובה או"ח סי"ח. זע אויך פרמ"ג שם. שו"ת שם משמעון