להבין שרש ענין פסח ומצהא כו', הנה ידוע בספרי הקבלה בשרש ענין המצה שהוא בחי' קטנות דאבאב, ויש להבין דאם הכוונה בפי' קטנות זו דאור אבא הוא בחי' נה"י שלו, הרי"ז כמו בחי' נה"י דאבא שמלובשים באימא שזה[ו] ענין המועדים שנק' מקרא קדשג וה"ז ג"כד ענין יו"ט דפסח בכל הז' ימים וא"כ מהו ענין המצה שהיא חובה בליל א' בלבדה. ועוד למה נק' המשכת נה"י דאבא בזו"נ (דוודאי הכוונה בפי' מצה שהוא קטנות דאבא על המשכתם בזו"נ שהמה האוכלים המצה דהיינו המשכת השפע דמצה בב' בחי' דזו"נ הנ"ל וכן למטה מטהו הוא המשכת השפע בנש"י אשר שרשם בזו"נ כמאמר בנים אתם לה' אלקיכםז כו' וד"ל) בשם קטנות הלא כל המשכות בחי' מוחין דגדלות אפי' בחי' גדלות שניח הוא רק מבחי' נה"י דאו"א כידוע, וא"כ למה נק' בשם קטנות כו'. ועוד דבוודאי יש יתרון במועד זה דפסח מכל המועדים במצות אכילת מצה שבו ולפי הנ"ל הוא בחי' גרעון ח"ו דביו"ט נמשך בחי' מוחין דגדלות בזו"נ ומצות אכילת מצה הוא רק בבחי' הקטנות בלבד. ועוד יש לתמוה דלפי המבואר בפע"ח בכונות דליל פסח בלילה זה מאיר כל המוחין בפ"אט בלי סדר והדרגה כלל ובזה יש יתרון לבחי' ליל א' של פסח [על שאר הימים] אפי' על בחי' השבת כמשי"ת, וא"כ למה עיקר המצוה בלילה זו היא אכילת מצה שרמוז בה בחי' הקטנות בלבד, ולמה לא גזרה חכמתו שבתו' ית' מצוה אחרת שיהי' רמוז בה בחי' מוחין דגדלות כו'.
אלא הענין הוא דבחי' קטנות זו היא למעלהי גם מנה"י שהרי אומרים הא לחמאיא עניא די כו', בחי' נקודה תחילהיב כו', כי בחי' מל' דאצי' כאשר נבנית ב[בחי'] פרצוף שלם בבי"ע אז נק' בחי' ה"א במילוי א' כי ג' קווי' הה"א הוא כנגד ג' עולמות דבי"עיג ורגל הקצר המפסיק מן הה"איד הוא כנגד עולם העשי' כמאמר אף עשיתיו