מג

הוא מצד התקשרות עצמות ומהות נפשו בעצמות ומהות נפשו דאביו ולזאת לא תוכל להתלבש בבחי' טעם וגילוי אור. ולכן גם מה שאח"כ כשיגדיל בשנים וקוראו אבא מצד השכל וטעם שמבין איך שהוא אביו בתולדה כו', אין זה עיקר בקריאה זאת רק טפל כי העיקר הוא עצם טבע הבן שנמשך אחר אביו ואמו המולידים אותו וע"כ שוה אצלו קריאה זו בקטנות[ו] כמו בגדלות[ו] ממש להיות שקריאה זו בלשונו דווקא שהוא כח היותר אחרון שבכחות נפשו (שהוא בחי' נה"י דנה"י שבדיבור כו' וד"ל) הוא בא רק מצד ההכרה וההרגשה שמכיר ומרגיש מעצמו וטבעו (שהוא בחי' עצמות נפשו ממש שלמע' אפי' מבחי' התענוג העצמי שבנפש כנ"ל) שהוא אביו כו' ע"כ הוא נמשך אחריו דווקא בכל לב ובכל נפש כנ"ל, ולא לאחר זולתו שלא יקראנו אבא כו'. [כי] כל דבר נמשך לשרשו^קכה ו[ל]מקורו דוקא מצד עצם הדבר כמו שהוא ממש ולא מצד השכל וטעם כמו המשכת הניצוץ אחרי השלהבת שאין בזה טעם ושכל כלל רק מצד עצם טבעו על שממנו לוקח, ומה שישכיל ויבין בזה מצד הידיעה בשכל שהוא אביו המולידו אינו רק כמוסיף על עצם הדבר שבחי' זאת נמשך מצד הרצון באב להיטיב לבנו לזונו ולפרנסו, ומצד זה נמשך בחי' רצון בבן להיות נמשך אחריו ויכול להתבטל בחי' רצון זה כשלא ייטיב עמדו וכה"ג, אבל מה שהוא מצד העצם בלתי הרכבה לא בטעם ושכל ולא ברצון לא יבוטל לעולם כי כל עצם בלתי משתנה^קכו כלל^קכז כו' וד"ל. ונמצא שמה שהוא יודע ומכיר את אביו לקרותו אבא ונמשך אחריו אעפ"י שאינו רק בחי' קריאה בעלמא הרי בזה דווקא להיותו [ה]כח היותר אחרון מלובש כל בחי' עצמות השפע דאביו שיש בטבע התולדה שהולידו מכחו וראשית אונו^קכח (שזהו כח היותר ראשון הסיבה לבחי' התעוררות הנפש בעצמו בבחי' רצון להחיות שהוא בחי' עליות הרצון כנ"ל), והוא למעלה הרבה מן השכל ו[ה]טעם שמשכיל ומבין בזה עצמו אחר שיגדל כו', רק שבא בהתלבשות והעלם ביותר בקריאה והמשכה זו שנמשך אחריו וקוראו אבא בלשונו בלבד בלי טעם ושכל כלל רק שמלובש בזה בחי' ההכרה בלבד שהוא בחי' הקטנות דנה"י דנה"י שבחכ' כנ"ל, אבל בזה מלובש מעצם הדבר ממש כמ"ש שהיא כח עצם התולדה שמעצמו' אביו כו'.

והנה עיקר ההפרש בין שפע זאת דכח התולדה לכל מיני שפע, כמו שפע שכל מרב לתלמיד וכעשיר לעני וכה"ג שנק' שפע דעילה לעלול הוא בזה שכל שפע דעילה לעלול אינו בא מעצמות המשפיע למקבל רק גילוי אורו בלבד, וכל בחי' גילוי אור לא יוכל ל[י]משך [מ]משפיע [ל]מקבל כמ"ש רק ע"י צמצום עצמות אור המשפיע [עד שלא יומשך רק בחי' אחרונה שבו שהוא הארתו וזיוו, שאינו שייך לעצמו כלל ונק' בחי' זאת בחי' נה"י דמשפיע כו', וגם בחי' השפע דנה"י דמשפיע שהוא בחי' נה"י שבו נמשך ע"י צמצום הזיו] עד שלא יומשך רק הארה דהארה, וכן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org