חייא רבאו אמר מיומא לא אכווניתה כו'ז יומא חד בעית לכווני כו' מאן עייל לבי מלכא בראשאח אלקפטאט או ר"גי. ולכאורה הוא פלא איך אפשר שר"ח לא כוון מעולם בתפילתו וכאשר רצה לכוון למה נפל דוקא זאת המח' במחשבתו.
ולהבין כל הנ"ל ילה"ק ענין שאו מרום עיניכםיא וראו מי ברא אלה, כי הנה ענין ברא הוא ענין בריאה מאין לישיב דווקא, כי יש ב' בחי' בהשתלשלות הא' השתלשלות עו"עיג והב' בחי' בריאה מאין ליש דוקא. והנה ענין השתלשלות עו"ע יובן מבשרי אחזהיד שיש בחי'טו עצם הנפש גם יש בחי' עשר כחותטז שכל ומדות שנק' ג"כ בשם עצם הנפש בלק"איז אע"פ שהם בחי' גילויים מבחי' עצם הנפש מ"מ להיותם מיוחדים בעצמות הנפש לזאת נק' ג"כ בשם עצם, ויש בחי' ג' לבושים מחדו"מיח וכולם משתלשלים זמ"ז כדמיון השלשלת שראש התחתונה נעוץ בסוף העליונה וסוף העליונה נעוץ בראש התחתונה כן בהשתלשלותיט זאת הרוחני' מחיצוניו' שבעליון נעשה פנימי' לתחתוןכ וממילא פנימי' התחתון שהוא הביטול שלו לא יגיע רק לבחי' אחרונה שבעליון שהוא בחי' הארה שלו בלבד לא למהו"ע העליון לכן כחות הנפש המה נמשכים רק מבחי' [אור ו]זיו של אור עצמות הנפש שהוא בחי' אחרונה שבו, וכן עד"ז משכל למדות, וכן עד"ז ממדות למח' וממח' לדיבור ולכן יש להן התקשרות זב"ז ע"י המשכת חיצוני' העליון בתחתון וע"י ביטול התחתון בעליון כדמיון השלשלת בגשמי' כנ"ל כמו המח' עם הדיבור א"א לדבר בלתי המח'כא המלובש בו זולת כח המעשה שנבדל מבחי' הדיבור שיכול לעשות מצד המח' שלו שלא ע"י אמצעות הדיבור.
והנמשל מובן למעלה בבחי' ע"ס דאצי' שנמשכים ממקורם עצמות המאציל (שהוא בחי' הכתר כו') כדוגמת עשר כחות הנפש המשתלשלים