מד

בהעלאה אין העלאת המקבל מגיע רק לחיצוני' שפע זו דמשפיע ולא לעצמות ומהות המשפיע כלל. וכן אפי' [השפע] שממשפיע^קכט למקבל שאינו חוץ ממנו כמו המשכת חיות הנפש בגוף^קל בעשר כחות דשכל ומדות שבמוח ולב, הנה המשכת השכל במוח הוא רק הארה דהארה מצומצמת מעצמות מקור השכל הנעלם כמ"ש קודם שבא לכלל גילוי שכל, וכן בחי' [ביטול] ההעלאה דחומר המוח המקבל את השכל שזהו בחי' ביטול דחומר המוח שנעשה ע"י יגיעת המוח לא יגיע רק לחיצוני' כח ומקור השכל כידוע^קלא שהוא בחי' הארתו וזיוו בלבד. משא"כ כח התולדה דאב המלובש בבן שבא מעצמות ופנימי' נפש האב שהוא מהותה ועצמותה שלמעלה מגילוי אורה, וכל עצם אינו מתחלק^קלב, ולכן אינו שייך בו צמצום כלל רק תפיסתו אפי' בפרט אחד בלבד היא תופסת כל העצמי' ולכן אעפ"י שהבן הוא פרט אחד בלבד מאביו (שיכול להוליד כמה בנים לאין שיעור כו') מ"מ נתפס בו [כל] עצמות ופנימי' דנפש אביו כמ"ש ולא [ב]בחי' צמצום רק בבחי' הלבשה בהעלם. וכ"ה בבחי' ההעלאה שהוא בחי' קריאת התינוק לאביו ואמו בשם אבא או אימא וכן ההמשכה שנמשך אחריהם בקריאה זאת בכל לב ונפש מגיע לעצמו' אביו ואמו, להיות [ש]בקריאה והמשכה זאת מלובש מעצמות נפש דאביו ואמו דווקא. ואעפ"י שאינו בא מצד השכל וטעם כלל ולא בהתפעלות הלב רק קריאה והכרה לבד, מ"מ היא הנותנת שמלובש בזה כל העצמות והמהות כי כל הגבוה יותר לא יוכל להתלבש רק ביותר נמוך^קלג שהוא בחי' הדומם שבדומם היותר אחרון כנ"ל בענין אותיות החקוקים שהמה בבחי' הגשם הדומם דווקא כו' וד"ל.

אך הנה לכאורה יש להבין כיון שכח המוליד הוא בא מעצמות ופנימי' הנפש דאב [ו]לכן לא תוכל להתלבש רק בבחי' היותר אחרונה שבו א"כ למה אנו רואים שכל כח ה[ה]ולדה הוא מן המוחין דווקא שהם בחי' ראש ומקור לכל אברי הגוף, וגם בתינוק הי' צריך להתלבש בחי' המהות רק בקריאה בלשונו בלבד שהוא בחי' הדיבור בחי' היותר אחרונה שבנפשו, אבל באמת מתלבש בבחי' הכרה שבמוח שהוא בחי' היותר אחרונה דמוחין ומשם בא לבחי' קריאה בפה כו'. אך הענין יובן בהקדם שכל בחי' השפעה ממהות למהות א"א להיות כ"א ע"י ממוצע שהוא בחי' החכ' והטעם לזה להיות שבחכ' נתפס שני הפכים דאין ויש כא', שמצד פנימיות [שבה] הוא בחי' אין להיותה נכללת בבחי' האין דכח המשכיל ממש ומצד חיצוני' שבה שהוא בחי' ברק המבריק^קלד תמצא מאין ליש דווקא, לזאת היא ממוצעת להמשיך מאין ליש,

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org