ה' לי לא איראא מה יעשה לי אדםב ה' לי בעוזריג ואני אראה בשונאי. הנה ה' לי הוא גילוי המשכת אלקות בנפש כמו קרבת אלקים לי טובד. והענין הוא הנה כתיב ועל הכסא דמות כמראה אדםה כו' מל' דאצי' כמש"הו באצי', ובאצי' ישנו ד' פרצופים עד המל'ז כמבואר בכתבי האריז"ל, כ"ה במל' ד' פרצופים נה"י חג"ת חב"ד וכתר מל', נה"י בעשי' בחי' עיבור תלת גו תלתח קטנות המדות, כמו העובר בבטן אמו ראשו בין ברכיוט, חג"ת ביצי' גדלות המדות והמוחין כלולים בהם כמו התינוק היונק משדי אמו שמתגדל מדותיו ומתגלה בהם השכל קצת מוחין למדות להנהיג את המדות, חב"ד בבריאה מוחין בעצם כמו גדלות המוחין באדם להשכיל השכלות המציאותי או הנהגות המדות והמדות נגררים אחר השכל, כתר מל' מקור לע"ס שבמל', ובאדם נק' כח המשכיל שממנו נמשך חו"ב ומדות, ועד"ז בעבודה נה"י אמונה בכח המעשה בפועל בניצוח והודאה והסכם, חג"ת להתפעל בלב עפ"י התבוננות בסובב וממלא מוחין שבמדות, חב"ד מוחין בעצם לאסתכלא ביקרי' דמלכאיא והמדות כלולים במוח, מדות שבשכל, כתר רצוןיב דבכל נפשךיג, וד' מדרי' אלו נחלקים למי"םיד כ"א כלול מיו"ד, כי גם עובר במעי אמו ראשו בין ברכיו ציור אדם. וזהו ה' לי אם מאיר שם הוי' בכל המי"ם בחי' אז לא אירא מה יעשה לי אדם, ואין לו תקוה להכשילי שאין לו מקום אחיזה באדם דקדושה, וכ"ז פנימיות שנמשך בציור אדם כי גם הרצון קרקפתאטו בציור אדם, ולכן אינו כ"א שאינו ירא מן ההיפוך אך כשה' לי בעוזרי והם מי"ם בחי' שבתורה מוחין ומדות אז אראה בשונאי, כי הנה ידוע הקושיא איך שייך עוזרים לה' (והל"ל בעזרי), אך הוא תו"מ עוזריםיז ומקיפים להנשמה כן ההפרש בין יום ראשון של יו"ט לשני.