עח

מי שהוא שמח וטוב לב ניכר ג"כ תיכף, ונמצא כי באדם אחד עצמו ע"י התגברות כח אחד על זולתו משתנה זיו הפנים, וכ"ש באדם אחר ע"י שהרכבת הכחות שבנפשו מורכבי' בשינוי מזולתו משתנה זיו הפנים וכמארז"ל בספ"ד דסנהדרין ולהגיד גדולתו של הקב"ה שהרי אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומי' זל"ז, וממה"מ הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדה"ר ואין אחד מהם דומה לחבירו, והיינו מפני שינוי התכללות הכחות זמ"ז לכן גם בחיצוני' הכלים של האורות משתנים ג"כ זמ"ז עד שאין אחד מהם דומה לחבירו.

ולכן עיקר ההכרת פנים הוא בפרצוף פנים עם החוטם דוקא, להיות כי מהחוטם ולמטה הוא כלי הגוף שמשתנים לפי ערך הארת הכחות פנימי' דחב"ד חג"ת נה"י, משא"כ בהפדחת* אינו ניכר כ"כ היכר האדם זמ"ז להיות כי הפדחת הוא הכלי לאור הרצון שהוא בחי' מקיף בחי' רעדכ"ר שמתגלה במצחא, ובבחי' המקיף לא יש התחלקות כמו באו"פ לכן גם בפדחת הוא הכלי לאור הרצון ג"כ לא יש בו שינוים כ"כ מזל"ז, וזהו במדבר אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שזהו למעלה מבחי' אדם כי בחי' אדם הוא רק מחכ' ולמטה שהכלי לזה הוא העיניים וכנ"ל, אבל מצחא שם הוא התגלות הרצון בחי' רעדכ"ר שהוא מבחי' המקיף שבנפש שלמעלה* מהתחלקות כו'.

אך הנה לפ"ז צ"ל לפי התירוץ הראשון שמדאורייתא יכולים להעיד על פרצוף פנים גם בלא החוטם, שלכאו' אינו מובן מאחר שלמעלה מן החוטם הוא הכלי לבחי' המקיף שאין בו התחלקות ואיך יעידו ע"ז להכיר שזהו בעל האשה הזאת האיך יוכר זה, אך הענין הוא דמה שנת"ל שבחי' מצחא נק' אשר לא ישב אדם שם היינו דוקא במצחא דא"א שהוא בחי' הכלי לרעדכ"ר שהוא בחי' רצון העליון שלמעלה מן החכ' דאצי' שרצון זה הוא בחי' מקיף ממש לכל העולמות והוא בחי' א"ס ממש, וכמבואר במ"א ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה שהתהוות העולמות הוא ע"י רצונו ית' שרצה שיהיו עולמות, וזה הרצון

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org