צא

שזהו ענין ויחל משה חלו מרירותן של ישראל שהצדיקים מהפכין מדה"ד למדה"ר, וזהו לולי משה בחירו כו', כי הנה ארז"ל כ"מ שנא' לולי אינו אלא זכות אבות שנא' לולי אלקי אבי אברהם, ולכן אמר משה זכור לעבדיך לאברהם ליצחק וליעקב בזכות אבות כו', והנה לולי ביו"ד ולולא באל"ף הם פי' אחד, וענין לולא באל"ף הוא לו לא, לו בוא"ו ולא באל"ף, והנה מצינו בהרבה מקומות שלו בוא"ו הוא אחד עם לא באל"ף, כמ"ש כי אל דעות הוי' ולא נתכנו עלילות, כתי' באל"ף וקרי בוא"ו, וכמ"ש הוא עשנו ולא אנחנו, כתי' באל"ף וקרי בוא"ו, בכל צרתם לא צר כתי' באל"ף וקרי בוא"ו. והענין כי וא"ו הוא בחי' המשכה כמ"ש במ"א בענין קדש וא"ו שהוא המשכה מבחי' קדוש כו', וזהו ענין מדת חג"ת אברהם יצחק ויעקב שהעולם מתנהג ע"פ המדות מרירות ומתיקות כנ"ל, והנה לא באלף פירושו אשר להתם אינו נוגע כלל כו', ואעפ"כ ע"י לו בוא"ו מגיע לבחי' האל"ף כמ"ש בזהר להתם מטי עקתא דישראל שאע"פ שאינו נוגע כלל עכ"ז ע"י התעוררות רח"ר מגיע לבחי' אל"ף אשר לית שמאלא שמשם יומשך למלאות כל הפגמים כו' כמ"ש באורך במ"א בד"ה והפכתי אבלם לששון בסוף הדרוש.

ומעתה יובן המד"ר מה שהמן רצה לאבד את ישראל ואמר לו הקב"ה אני אמרתי להשמידם ולא יכולתי ואתה אמרת כו', הנה כתי' ואלה המלכים אשר מלכו לפני מלוך מלך לבנ"י, שז' מלכים קדמאין דתהו קדמו לבחי' התיקון, וזהו ענין ראשית גוים עמלק שעמלק הוא ראשית הז' מלכין קדמאין כו', ולכן רצה המן שבא מעמלק שיכרע לו מרדכי באמרו שגם זקינו יעקב כרע והשתחוה לעשו זקינו, והיינו לפי ששרש עשו הוא מעולם התהו שקדם לתיקון בחי' יעקב כו', אך מרדכי השיב לו זקיני לא השתחוה לזקניך גם אני לא אשתחוה לך כי בנימין לא נולד עדיין בעת שכרע יעקב לעשו כמ"ש במד"ר באורך וכמ"ש ביפ"ת ע"ש, ובאמת אם הי' נולד בנימין לא הי' צריך יעקב להשתחוות לעשו כו'. והענין הוא דהנה טענת המן הי' מפני ששרשו מעולם התהו שקדמה לתיקון, אכן באמת הנה תהו ותיקון שניהם הם רק הארה, שעולם התהו הוא ג"כ רק הארה בעלמא כו', ולכן לגבי בנימין שהוא

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org