כט

האה' בבחי' שינה כעין גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא^ה מצ"ע האה' וההתקשרו' לה' שהוא ענין תוקף האמונה הפשוטה ואעפ"כ עושה היפוך רצונו מצד שהאה' מסותרת בלתי מתפשטת בשכלו ומדותי', וצריך לעורר מדת האהבה המסותרת ע"י התבוננות בשמע ישראל^ו ה' אלקינו ה' אחד, שה' אחד הוא בחי' אתה הוא לאחר שנבה"ע, ובחי' ה' אלקינו הוא בחי' אתה הוא קודם שנבה"ע^ז, המה שוין ביחודם בלתי שינוי כלל, נמצא שהוא לבדו ממש לאחר שנבה"ע כמו קודם שנבה"ע בלתי שינוי כלל וכמ"ש אני ה' לא שניתי^ח. וכשיתבונן בכל הנ"ל אזי תתעורר אהבה מסותרת מהעלם אל הגילוי באהבה עזה כרשפי אש להשתפך אל חיק אביה כו' עד שיתבטלו כל התאוות וכל הלגרמי' שהם בבחי' נפרד מאלקות, אך לא כל העיתים מסוגלות לזה שתתעורר מדת האהבה ע"י התבוננות הנ"ל רק בזמן ק"ש ותפלה כנ"ל, אבל כל היום ומכ"ש בלילה הוא זמן ההסתר לגמרי עד שאינו מאיר גילוי אור האהבה רק בבחי' אמונה פשוטה שהוא נקודת יהדותו בלבד אבל לא בבחי' גילוי במוח ולב, ואלו נשמות נק' בחי' יעקב ומדת לילה ונק' בעלי תפלה. אבל יש נשמו' שנק' בעלי תורה אותם שהם מדת יום אצלם האהבה בגילוי בתמידות מצד שנתגלה אצלם שורש נשמתם כמ"ש מתקשראן באורייתא ואורייתא וקוב"ה כולא חד^ט, ולכן נק' תורה אור^י שהיא מאירה את ההעלם דקוב"ה שהוא סדכ"ס^יא [מפני שהוא סתום ונעלם אפי' מעלמין סתימין שלמעלה מיוד שנברא בי' עוה"ב^יב והם נק' נפלאותיך כו'], ושם אין החושך דלילה מסתיר כלל ונק' בחי' ישראל זהו תוכן הדברים בקיצור.

והנה בזמן יצי"מ א' קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרי' כו' שהאיר מבחי' עצמי' אוא"ס שהוא בחי' מל' דא"ס עצמו שלפני הצמצום דקמי' כחשיכה כאורה^יד [כמבואר במ"א באריכות ע"פ הנ"ל^יג ], ולשם אין אתעדל"ת מגיע רק שמאיר מצ"ע, ובחי' זאת נק' דילוג, ולזה האיר מבחי' עצמו' אוא"ס בכללו' נש"י גם במדריגת הנמוכי' הנק' מדת לילה בהשוואה עם אותם הנק' מדת יום, ולהיות כן עיקר השינוי הי' במדריגת הנק' מדת לילה [אך אעפי"כ ג"כ הי' שינוי במדריגת הנק' מדת יום שהאיר שלא לפ"ע אתעדל"ת שלהם כיון שהגילוי הי' מצ"ע כו']. וזהו כללו' הקושיא ואח"כ ביאר בפרט ד' שינוי', הא' שבכל הלילו' אין אנו מטבילי' כו' פי' ע"ד טיבול גשמי שעי"ז נאכל המאכל בטוב טעם יותר, כך

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org