(סד) יפה

(סד) יפה.

רמ"א חולק על השו"ע. ולא כתב י"א, כדרכו ברוב המקומות שאינו מבואר בהדיא בשו"ע שלא כדבריו כותב דעתו בסתם, וגם כאן יש לדחוק ולפרש דברי השו"ע במ"ש סומכין על דבריו, היינו במסל"ת לבד, ומ"ש אם היה ישראל כו' הוא כמו או אם היה כו'. ומשום הכי עשה עצמו גם כן כאילו מפרש דברי השו"ע, שכתב ובחד מינייהו כו' (ש"ך¹).

והטעם דמסל"ת נאמן, אע"ג דאתחזק כאן איסורא, ובדאתחזק איסורא אינו נאמן הנכרי מסל"ת אפילו באיסור דרבנן, כמ"ש לקמן סימן קל"ז². מכל מקום הכא כיון דאיכא נמי טעמא דהנכרי אנקיותא קפיד³, וזהו נקיות להדיח אחר מליחה⁴, וסמכינן אהאי טעמא בצירוף מסיח לפי תומו⁵.

אבל אם אינו מסיח לפי תומו לא סמכינן לומר שבודאי הדיח משום נקיות (דשמא להקל טרחו עדיפא ליה) (תורת חטאת⁶, ש"ך⁷, מנחת יעקב⁸).

וכתב הט"ז⁹ והש"ך¹⁰ דאפילו יודע מנהג ישראל שייך מסיח לפי תומו, כגון שמסיח לפי תומו לפני אחרים שלא שאלוהו כלל על הדחה זו ואומר שהדיחו יפה¹¹.

וכל זה שהנכרי משמש בבית ישראל, אבל ישראל שנתן בשר בקדרה ושכח אם מלח או אם הדיח הבשר לאחר מליחה מותר, משום דהוי ספק דרבנן ולקולא, דדם שמלחו או שבישלו אינו אלא מדרבנן¹² (ט"ז¹³). והא דבעינן בנכרי שיהא מסיח לפי תומו היינו משום דמסתמא אמרינן שאינו רוצה להטריח את עצמו להדיח (פרי חדש¹⁴). ואע"ג דהתם איכא נמי טעמא דנכרי אנקיותא קפיד, מכל מקום גם כאן יש עוד סברא לומר שבודאי עשה הישראל כהרגלו ומנהגו למלוח בשר ולהדיח.

והש"ך בנקודת הכסף חולק עליו וסבירא ליה דלא אמרינן ספק דרבנן לקולא היכא דאתחזק איסורא¹⁵. ויש להחמיר כדבריו באיסור דם שיש לו עיקר בדאורייתא (מנחת יעקב בסולת למנחה¹⁶):

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org