(יד) אוסרין. ז"ל הגהות שערי דורא1 , ואי לא חללי' בי' טבחא אפילו דיעבד אסור ואין הבשר יוצא מידי דמו אפילו דיעבד אפילו מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה באחרונה ודלא כהר"ם2 שהתיר בדיעבד עכ"ל. והוא דעת הסמ"ק3 דסבירא ליה שהמלח מבליע דם בעין שעליו ושוב אינו יוצא על ידי מליחה שניה, כמו שאינו יוצא על ידי מליחה הראשונה, שהרי במליחה הראשונה נמי יצא כל דמה לסברא זו (דסבירא ליה שאין צריך לרכך הבשר כדלעיל), ואפילו הכי דם בעין הוא מבליע ואינו מפליט, ומה לי מולח פעם אחת או ב' פעמים (ואדרבה מליחה שניה גרעה ממליחה הראשונה לפי שבמליחה השניה אין לו עוד דם של עצמו שיפלוט אגב זה גם מה שבלע).
4 דאין תקנה לאותו בשר אפילו לצלי5 , שאף שהצלייה מוציא דם יותר מהמליחה שהרי לצלי לא בעי הדחה בתחלה כדלקמן סי' ע"ו6 , לפי שהצליה אינו מבליע דם בעין שעליו לתוכו אלא מוציאו לחוץ, מכל מקום כאן כיון שנבלע על ידי המלח שוב אינו יוצא לא על ידי מליחה ולא על ידי צלייה7 :
1 1) ראה הגהה שבפנים השערי דורא סוס"י ה.2 2) שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' תתקצב. וראה לקמן ס"ק יח.3 3) כדלעיל ס"ק א, שמחלק בין דם פליטה לבין דם בעין.4 4) כלל ד ס"ג. וכ"ה בט"ז ס"ק ז, בשם רש"ל (מכונות סי' ה ס"ק ז) ותורת חטאת (כלל ה ס"א).5 5) בכת"י ו: כמו דם בעין שנפל על הצלי שיתבאר לקמן בסוס"י ע' [ברמ"א, ולקמן שם ס"ק סא] (דלא אמרינן בי' דשריק כמ"ש הרא"ש [חולין פ"ח סי' מח]) .6 6) סעיף א.7 7) בכת"י ו: ודעת התוס' [חולין לג, א ד"ה מולחו] והגהות אשרי פ' השוחט [כ"ה בשמו בהגהות שערי דורא דלקמן, ובדפוסים שלנו חסר] שאפילו נמלח בלא הדחה ראשונה ראשונה שרי לצלי. ומכל מקום יראה לנהוג בו איסור (תורת חטאת [כלל ה ס"א], מהרא"י [בהגהות שערי דורא סי' ה ס"ק ז]). 8 ובכת"י ד: עיי' בתורת חטאת כלל ה' [ס"א] מ"ש בלשון הסמ"ק [סי' רה ע' רד] דאין תקנה כו' [משמע אף לצלי אסור]. ולכאורה הא סיים [בהגהה שבשערי דורא סוס"י ה] כדאמר שמואל כו' [קיג, א], ושמואל לקדירה מיירי, דקאמר שמולחו כו', וצליי' לא דמי למליחה בהדחה ראשונה [כדלקמן סי' עו ס"ב]. אך יש לומר דלא אצטריך לאיתויי משמואל אלא לענין דיעבד, וממילא כיון דהטעם משום המלח אם כן בצליי' נמי, וסתמו כפירושו דלענין דיעבד מייתי לי', דאי לענין הא דאין לו תקנה לא מוכח מידי משמואל, דהא שמואל נמי תקנתא קאמר. אלא דהסמ"ק [אוצ"ל: דהשערי דורא] קאי אמהר"ם [דלעיל ס"ק יד] שמתירו בדיעבד בלא הדחה ומליחה שנית, מדמדמי לכבדא כו' דמשריק שריק כו', ולא סבירא ליה כטעם הרא"ש [דלעיל ס"ק יג] דלא שריק משום שלא נמלח כהוגן כו', דלא סבירא ליה הטעם שיתרכך כלל, ואם כן נמלח כהוגן הוא, וטעם ההדחה סבירא כהרא"ה [בבדק הבית בית ג ש"ג עג, א ד"ה גרסינן. הובא בב"י ריש הסימן], או כהרשב"א במשמרת הבית [דלעיל ס"ק א]. 9 ולפי זה בהדחה מועטת מודה מהר"ם דלא כהרא"ש, גם לטעם הרשב"א והרא"ה מהני הדחה מועטת, ואין צריך מליחה שנית, ולפיכך פסק הרמ"א כוותייהו, כיון דהרשב"א והרא"ה וסמ"ק הכי סבירא להו, ומהר"ם נמי דמודה להו בהא [כדלקמן ס"ק יח]. 10 גם לא סתרי אהדדי מה שפסק בהפסד מרובה לסמוך אמהר"ם והרא"ש [כדלקמן ס"ק יז], כיון דלהרא"ה ומהר"ם מותר, אע"ג דסבירא להו דהדחה לא הוי רק להעביר הדם, ולהרשב"א נמי אין צריך אלא ללחלח הבשר לכתחלה, אבל בדיעבד ודאי מהני, כדמשמע בגמ' גבי דחללי בי טבחי. ובפרט כמ"ש הט"ז [ס"ק ב] והפרי [מגדים, משבצות זהב ס"ק ב] שזהו כוונת רמ"א במה שכתב ואם הדיחו הטבח כו' [דאפילו נתייבש מהדחת הטבח אין צריך להדיחו שנית]. 11 והא דמצריך להדיח ולמלוח שנית [כדלקמן ס"ק יז], אינו אלא לחומרא לכתחלה, כמו דמחמיר לכתחלה לשרות הבשר חצי שעה, לצאת גם לדעת הרא"ש והר"ן (ובדיעבד אם נתבשל כך אפשר דסבירא ליה דמותר. והיינו דלא פירש בהג"ה ובתורת חטאת. ובפרט לדעת המנחת יעקב [כלל ה ס"ק ג, וכלל טו ס"ק א] דהג"ה מיירי אחר הבישול [ובזה ודאי מיירי שלא הדיחו ומלחו שנית]. אלא דאי אפשר לומר בתורת חטאת כמנחת יעקב, דמשמע מיני' דבהדחה מועטת או בדאיכא ס' [נגד הדם שעליה] שוין [דשניהם מותרין לדעת הסמ"ק שלא נאסר אלא מחמת הדם שעליה], והתם [בתורת חטאת כלל ה ס"ג] פליג על איסור והיתר הארוך [כלל ד ס"ו, שמצריך ס' בשאר החתיכות נגד כל החתיכה הזו], ומאי קושי' דילמא מיירי כשלא נתבשל, אלא על כרחך דשוין הם). 12 ובהדחה מועטת, כיון דהסמ"ק נמי הכי סבירא ליה, שביק דעת הרא"ש והר"ן ואזיל בתר סמ"ק ומר"י טרושין [שבשערי דורא סוס"י ה, דסבירא לי כסמ"ק] דבתראי נינהו כמ"ש מהרא"י [בהגהות שערי דורא שם ס"ק ז]. 13 והנה לכאורה צ"ע טעם האוסרין מדשמואל, הא שמואל קאמר [אין הבשר יוצא] מידי דמו כו', ועל כרחך צריך לומר שמואל לענין גוף מליחה מיירי, והדחה מילתא אחריתי היא, ואם כן מאי ראי' מייתי שבלא הדחה אפילו דיעבד אסור. וצריך לומר דדם בעין שעליו נמי דמו מיקרי, ואם כן דקו רבנן הכי, דבלא הדחה קמייתא אינו יוצא מידי דם בעין שעליו, אפילו על ידי מליחה והדחה אחר כך, והיינו על כרחך שהמלח מבליע ואינו מפליט, ואם כן [אסור] אפילו ידיחנו ויחזור וימלחנו. 14 והנה לפי גרסת גמרא שלנו איתמר רב הונא אמר מולח כו' ולא פליגי כו', ואם כן לא קאי אדשמואל כלל. ואפשר לומר דלהכי אדשמואל לא קאמר הכי כמהר"[ם , דשמואל מיירי במליחה אף בדיעבד, ורב הונא מיירי בהדחה לכתחלה]. ועוד לפי הפוסקים דבמליחה כדי קליפה, על כרחך לא דמי דם בעין [שנאסר רק כדי קליפה] למידי דמו דשמואל [שנאסר כולו]. ועוד דמהר"ם סבירא ליה דבכל חתיכה יש ס' כנגדה, על כן אין להוכיח מהנ"ל [משמואל אין להוכיח דלא כמהר"ם]. ואפשר שזהו טעם רמ"א דסמיך אהרא"ש ולא מטעמי', דבלאו הכי מהר"ם סבירא ליה דשריק וגם יש ס' [כדלקמן סוף ס"ק יח]. אלא דאמהר"[ם] לחודי' לא מצי סמיך [כדלקמן בשוה"ג לס"ק יז], כיון דסמ"ק פליג בהדיא, והוה ליה ספיקא לחומרא, אבל בצירוף דעת הרא"ש הכריע דלא כסמ"ק, דאם תמצי לומר דלא שריק הרי פולט, כיון שאין כאן אלא ספק .The Lubavitch Library · chabadlibrary.org