(יג) שנית. לפי שעל ידי מליחה הראשונה פירש מקצת הדם ולא היה כח במלח להפליט כל הדם מאחר שלא הודח הבשר (ולא נתרכך), ואותו דם עצמו שפירש חוזר ונבלע בבשר, דלא שריק כיון דלא נמלח כהוגן, ולכך ידיחנו (שיתרכך הבשר) וימלחנו שנית ויהא כח במלח להוציא כל דמו ואגב דפליט דם דידיה יפלוט גם מה שבלע (רא"ש1 ). והיינו לפי מה שכתבנו בשם הר"ן דטעם ההדחה כדי שיתרכך הבשר. וכן לדעת המרדכי דלעיל דהטעם משום שלא יתמלא המלח מדם שעל פניו מהני מליחה שנית (ומשום הכי כתב השו"ע לעיל ס"א כדעת המרדכי, באם חתך כל נתח לשנים2 ). וכן לדעת משמרת הבית3 :
1 1) חולין פ"ח סי' מו (והוסיף מהרי"ל ביאור לדבריו במוסגרים, דהיינו מטעם דס"ל כטעם הר"ן בהדחה, שיתרכך הבשר. וכדלעיל ס"ק א, שמכאן מוכח שהרא"ש ס"ל כהר"ן).2 ובכת"י ו; ז (הוסיף סיום לשון הרא"ש): ולפי מ"ש בס' התרומה [סי' סט] דבשר שנמלח שנתנהו על בשר שלא נמלח שיש לו תקנה במליחה ויפלוט דם שבלע עם דמו (וית' לקמן סי' ע ס"ו [וס"ק מה-ו]), כל שכן הכא דשרי, כיון דפולט דם שקבל מעלמא כל שכן דמו, וכן מסתבר, עכ"ל בפרק כל הבשר סי' מו. וכה"ג יש לומר נמי לדעת המרדכי ומשמרת הבית דלעיל (ומשום הכי נמי סתם השו"ע בס"א באם חתך כל נתח לשנים כהמרדכי) .3 ובכת"י ו הוסיף עוד: והא דא[מרינן] לקמן בסי' זה סי"ח בבשר נמלח בכלי שאינו מנוקב ושהה שיעור כבישה, דמה שבתוך הציר לא מהני לי' צלייה (וכל שכן מליחה), והוא מטעם שכתב הרא"ש בפרק גיד הנשה (סי' י"ג [והובא לקמן ס"ק קח]) (עיי"ש בשם ר"ת [תוס' פסחים עד, א ד"ה כבולעו. וכן פסק ברמ"א לקמן סי"ח] דאפילו בלא שהה שיעור מליחה נמי אסור) דלא אמרינן כבולעו כך פולטו אלא היכא דנפלט מיד בשעת הבליעה [כמו בהא דצלי מולייתא שבפסחים עד, א. טוש"ע רס"י עז], אבל דבר שנאסר כבר מחמת דם שבא עליו ממקום אחר תו לא שרינן ליה עכ"ל [וא"כ איך מביא כאן הרא"ש מדברי ס' התרומה דאמרינן כבולעו כך פולטו]). ותירץ בתורת יקותיאל [סי' ע ס"ק ד ד"ה אך לכאורה] דבס' התרומה לא התיר אלא בשר תפל לגמרי [משא"כ כשנמלח והוא בתוך שיעור מליחה, וכדלעיל בשם ר"ת]. אבל לא משמע הכי ברא"ש דלעיל [שהתיר כאן אף שבלעה אחרי המליחה בלא הדחה]. 4 אלא צריך לומר [שכאן יפלוט הדם שבלע אגב דם דידיה שלא נגמרה פליטתו, ומכל מקום אין אומרים כן לקמן שם], דהיינו משום דבשר שנפל לציר ושהה שיעור כבישה הרי הדם שבתוך הבשר מה שבתוך הציר שנכבש בו כאילו נתבשל בתוכו (דמהאי טעמא אין לו כח לפלוט דם כלל. עי' ברא"ש פכ"ה [סוף] סי' לז), וחשיב כאילו אין לו דם של עצמו כלל, ולפיכך לא מהני לי' מליחה שיפלוט הדם שבלע כיון שאין לו דם דידיה. אבל צלייה הוה מהני לי', דהא בצלייה אמרינן כבולעו כך פולטו אפילו אין לו דם של עצמו, לכן כתב הרא"ש דלא אמרינן כבולעו כך פולטו כו' [רק כשנפלט מיד בשעת הבליעה, כמו במולייתא שברס"י עז, משא"כ כשנפל לציר אסור אפילו לצלי, כדלקמן סי' ע ס"ק נ].5 2) כדלעיל ס"ק ב.6 3) שלפי ג' דעות אלו, דלעיל ס"ק א, יועיל מה שידיחנו וימלחנו שנית.The Lubavitch Library · chabadlibrary.org