Addenda - sichos and letters 10

178ת ז ר י ע

. . להערתו איך אפ"ל תלד אשה בכל יום כיון שאיסור טומאתה לא ישתנה (אגה"ק סכ"ו) — הרי באַוואָרענט שם על אתר והוסיף „מביאה אחת" (תהי' אח"כ הלידה כמה ימים). ועיין עוד פי' בלקוטי הש"ס להאריז"ל והצ"צ במילואים לתהלים (כ, יו"ד) — ודלא כחדא"ג מהרש"א (שבת ל, ב).

(המכתב ר"ח כסלו, ה'תשכ"ה)

. . . השי"ת ימלא ימי הריונה כשורה ובנקל ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה כשורה ובנקל.

ידועה הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, שעד שתכנס לחודש החמישי להריונה לא תפרסם עד"ז . . .

(ממכתב כ"ז מ"ח תשכ"ב)

. . . בטח יודע הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר ש"עד שתכנס לחודש החמישי לא תפרסם עד"ז". וכמובן הדיוק בהנוגע לפרסום, משא"כ באמירה לקרובים ביותר ולא דרך פרסום . . .

(ממכתב ז' ניסן תשכ"א)

. . . ובשאלתו במנהג משפחת זוגתו שתליט"א, שלאחרי הכניסה לחדש התשיעי, טובלת במקוה טהרה, אף שלא שמעתי בתוככי חסידי חב"ד ע"ד מנהג האמור, הנה לאידך גיסא, כיון שמשפחת זוגתו נוהגת בזה, מובן שאין למנעה מלעשות האמור, כמובן ברשיון הרופא . . .

(ממכתב יב' מ"ח תשי"ט)

. . . מכתב הפ"נ שלו . . . נתקבל, ויקרא בעת רצון על ציון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אלא שיכתוב גם שם זוג' תי' — בצירוף שם האם דשניהם.

וכיון שלפעמים העכוב בברכת ה' לזרעא חייא וקימא בא מחסרון דיוק וזהירות בקיום חוקי ודיני טהרת המשפחה (נדה, הפסק טהרה, טבילה במקוה כשרה וכו') וכיון שחסרון ידיעה מביא לחסרון בקיום עליהם לברר אצל רב מורה הוראה כל הפרטים בזה ועל מנת לשמור עליהם מכאן ולהבא ככל הדרוש.

מהנכון לבדוק התפלין וכן המזוזות בדירתם שתהיינה כולן כשירות כדין.

(ממכתב ער"ח סיון תשל"ד)

179. . . במענה על מכתבו, בו מודיע בקשת . . להתברך בבנים זכרים חו"ק.

הנה מהנכון שיוסיף הנ"ל אומץ באהבת ישראל, אהבת התורה ואהבת השי"ת, וכידוע בספרי הקבלה והחסידות, אשר הולדת אהבה ברוחניות ה"ה סגולה להולדת בן בגשמיות, ובמילא מובן אשר קיום וחיזוק האהבה ברוחניות, והוא ע"י התבוננות בגדולתו ית' כלשון הרמב"ם הל' יסוה"ת רפ"ב, ה"ז ממשיך חיים ארוכים לאורך ימים ושנים טובות לבנים זכרים בגשמיות. ולכן, בלי נדר, עד אחר שתלד זוגתו תחי' בן זכר, יתן בכל יום מימות החול קודם תפלת שחרית פרנק או שנים לצדקה. ומהנכון שתהי' צדקה הקשורה באכילה ושתי' של תלמידים עניים. וכשיולד לו בן זכר יתן לו שם ע"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע יסו"ע, שהוא יוסף יצחק, והשי"ת יזכה את כת"ר לבשר בשו"ט בכל הנ"ל . . .

(ממכתב אדר"ח כסלו תשי"ג)

. . . ומה ששואל באשה שלפ"ד הרופאים סכנה לה שתתעבר, אם מותרת האשה לעשות תחבולות בזה;

הנה רבותינו נשיאינו ז"ל המה המקילים, והתירו באופנים ידועים בשעת תשמיש או לאח"ז. ראה שו"ת צ"צ אהע"ז סי' פ"ט שמתיר, ויש ג"כ גוף כי"ק מבנו מהרי"נ להתיר. (שוב מצאתי גם כן שאלות ותשובות הרש"ם ח"א סי' נח שדעתו ג"כ להתיר) ודלא כרבני וכו' המחמירים בזה (הובא בשדי חמד אסיפת דינים מערכת אישות ס"ק א' ובפאת השדה שם). ואנו אין לנו אלא הוראת רבותינו נשיאינו, ושמעתי ג"כ בשם כ"ק מו"ח אדמו"ר שבאיזה אופנים התיר. ויפנה אל רב מזקני אנ"ש בעל הוראה היודע איך נוהגים בזה. וכמובן כל תחבולות הנ"ל המה במה שהאשה עושה ולא בהבעל.

(ממכתב ד' מנ"א, תשי"א)

. . . והנה בטח פונים אליו בשאלה איך להתנהג כשמאיזה טעם האשה יראה להתעבר, ואף שכמה משו"ת מחמירים בזה, אבל בכמה מקרים — עיי"ש, לא כן הוא דעת כ"ק אדמו"ר הצ"צ בשו"ת אבן העזר סימן פ"ט שמיקל ואפי' בהנחת מוך וכיו"ב קודם התשמיש, אם יש הוראה מרופא בזה. ומאחר שעיקר הענין בזה הוא בהנוגע להשמר מעון הידוע, הנה אם הנשאל מורה לפרישות, הרי ברובא דרובא ובעוה"ר בדורנו זה אפשר עוד יותר — מביא לשז"ל ר"ל, היינו היפך הכוונה של המחמירים בזה. ואף שלולא הי' היתר בדבר — הרי אין ברירה, אבל בהיות שו"ת הנ"ל לנגד עינינו, לפע"ד אין להחמיר שהרופא יאמר דוקא בפה מלא — שזהו סכנה ממש וכו'. ובפרט שבדורנו180חלוש זה הנה הפרישות עושה רושם על הניערווין ועל הבריאות בכלל, הן של הבעל והן של האשה. ואם יסבירו להרופא אשר לא כמצרים העברים ואפילו אלו הנכשלים בהוצאת שז"ל הנה לאח"ז מתחרטים ובאים למרירות ועוד יותר לעצבות וכו' וכו' ואין ידוע התוצאות הסופיות מזה, בטח יאמר דעתו בדיבורים חמורים יותר. ולכן י"ל שהמיקל בהוראה בזה למרות חומר הענין מצ"ע וכמבואר בנגלה ובחסידות, הרי לא לבד שלא הפסיד להשואל כיון שבלא"ה הי' ע"פ רוב השואל עובר אלא שבאופן אחר הגרוע יותר (גם מצד שאין בזה מעצור והגבלה מאדם שני, משא"כ בהנחת מוך שאין הדבר תלוי רק בו, וכמה ימים בלתי טהורים בינתים וכו') אלא שעוד מועיל בבריאות בגשמיות וגם בבריאות ברוחניות, ולדכותי' בודאי יספיק הנ"ל . . .

(ממכתב כ' תמוז תשט"ו)

. . . אפשר שתפנה אליו מרת . . תחי' בשאלה, שמצב בריאותה אינו כדבעי וישנם מעוררים חשש בהנוגע אם הבריאות מרשה לה להתעבר, (כתבתי לה — שאם הרופא יאמר כהנ"ל, תפנה אליו בשאלה איך להתנהג).

ובודאי ידוע לו פסק דין כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בזה (עו"ת אבן העזר סימן פט') המקיל בזה. וכבר אמרתי בזה להמחמירים כו' — שנוסף על הנ"ל, אשר באתרא דרב הלכה כרב ואנו בכל מקום באתר דנשיאינו הק' אנן, הנה קרוב לודאי, שאלו שהחמירו בדורות שלפנינו שבמילא אמרו להתנהג בפרישות — מפני החשש הידוע, הנה בידעם המצב בדורנו דור יתום זה, קרוב לאמר שמפני חשש זה עצמו, אדרבה, היו פוסקים בפירוש שלא להתנהג בפרישות. וכיון שצריך הסכם שני הצדדים בזה — היו אוחזים בפרט בהיתר הצמח צדק. וד"ל . . .

(ממכתב יד' טבת, תשט"ז)

. . . נתקבל המברק שלו מבקש מענה על שאלתו, וכנראה הכוונה להשאלה אם מותר לקחת הזרע לאח"ת לבחינה, בכדי לדעת אופני הטפול המועיל ללידת זחו"ק.

והנה בכלל אין מעניני לפסוק שאלות ובפרט בכגון דא. ויצאתי מגדרי בזה, מפני ההוראה שישנה מכ"ק מו"ח אדמו"ר, ששאלו אחד ע"ד בחינת הזרע בכלל ע"פ דרישת הרופא כהנ"ל, וענהו, צוליב האָבען קינדער דאַרפמען זיך מוסר נפש זיין. שאיך שלא ילמדו פירוש הדברים, בכ"ז מובן שהפסק הוא — להבחן. ובענינים כאלו — אם מחמירים, ה"ז נעשה לא בענין של רשות אלא בשל חובה, ז.א. שאלו המחמירים על עצמם — בלי יסוד חזק למדי —181בכגון דא שלא ליתן הזרע לבחינה, עליהם להביא ראי'. אף שמפני הפרוצים שבדור צ"ע אם יש לפרסם הוראה זו בחצוצרות וקול תרועה.

והנה באופן לקיחת הזרע כמה סוגים: א) מהבעל. ב) מהאשה ע"י שתשים מוך באותו מקום קודם הביאה, ואח"כ יביאו המוך להרופא. ג) שלא תשים מוך, אלא שלאח"ת יקחו אח"כ הזרע מן הרחם. וע"פ המובא בשו"ת צ"צ לשו"ע אבה"ע ספ"ט, מובן שהאופן השלישי כדאי יותר ע"פ דין מהאופן הא' ואפילו מאופן הב' (שישנו קס"ד דהוא כמטיל על העצים וכו'. נוסף על הענין שכמה רופאים אין דעתם נוחה כשלוקחים הזרע מן המוך) שלכן נשלח לו מברק, הסכם על הסברא שבשאלתו שבמכתבו — לקחת לבחינה מהרחם לאחרי התשמיש כדרכו.

והנה ידוע, אשר ישנם אחרונים שמחמירים בכלל בהאמור, וגם בהשאלה שבשו"ת הצ"צ שם. אבל (נוסף על הענין שבכללות בימינו אלה שפחתה מדת היראת שמים, חומרא בכגון דא, שמטרתה להוסיף טהרה ולמנוע מאיסור הוצאת ז"ל, עלולה לגרום לענינים היפך כוונה זו, כי רבו הפרוצים ר"ל, שלכן אפילו המחמירים בדורות הכי אחרונים החלו להקל בזה, ובכ"א) אנו אין לנו אלא דבר אדמו"ר הצמח צדק אשר מימיו אנו שותים ולאורו אנו הולכים.

ועוד להעיר, אשר יש נוטים, שבאם נדרש להתיר בכגון דא — להלביש על האבר שק של גומי וכיו"ב, והנוטים לזה הם דוקא מראשי ההוראה וכו'. אבל לפע"ד ולאחרי מחכת"ר, אין נראית לי סברא זו כלל, כיון שאין זה דרך תשמיש, ונהניתי כשמצאתי סברא זו בשו"ת*.

בברכה אשר בורא עולם ומנהיגו יברכו ואת זוגתו תחי' במילוי משאלות לבבם לזחו"ק בקרוב ממש, ובאופן הכי טוב, ויגדלום להיות חסידים יראי שמים ולומדים . . .

(ממכתב כ"ט ניסן תשי"ז)182לברר אצל רב מורה הוראה עד"ז, כיון שיש מקום לומר שיש אפשריות לזריקה במקום הסמוך (ע"פ רוב עושים זה בגב וחוט השדרה) שפעולתה רק נטילת הרגשת כאב למשך זמן, אבל אינה הרדמה, והאדם שולט בכל חושיו ז.א. מחוייב בכל המצוות, ומובן — החילוקים שבין שני האופנים.

(ממכתב כ"ג מנ"א תשי"ז)

. . . נהניתי מה שהודיעני שקרא לבתו תחי' שם ביום ה', ועל פי מה שסיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ שפעם בהוולד אחת מבנותיו של כ"ק אדמו"ר האמצעי, קראו אדה"ז ואמר לו שאף שיש טעם הנותן מקום לומר לחכות בקריאת השם עד קריאת התורה דש"ק, בכ"ז מפני טעמים ידועים אין לעשות כן, ויקרא שם לבתו ביום הקריאה הקרוב ליום הלידה.

ומזה שסיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ ענין זה בנוגע לאיש פרטי כאן, הרי זה הוכחה שזוהי הוראה כללית לכל . . .

(ממכתב כ"ו מרחשון, ה'תשי"א)