Shemini 2

א. פרשת שמיני קוראים בכמה שנים (וכקביעות שנה זו) בשבת שלפני ר"ח ניסן, ולשבת זו שייכות גלוי' (וקשורה בברכות וכו') לר"ח ניסן^א — שהרי בה קוראים פרשת החדש הזה לכם *^א.

וע"פ הידוע^ב אשר בכל המועדים „יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן" — הרי מובן, שישנה שייכות בין ר"ח ניסן (ופרשת החדש) לפרשת שמיני.

והנה השייכות הפשוטה שבין ר"ח ניסן (ופרשת החדש) לפרשת ויהי ביום השמיני היא — ש"יום השמיני" (למילואים) הי' בר"ח ניסן^ג. אמנם מכיון שהענין דר"ח ניסן לא נזכר בפירוש בהפרשה [ולשון הכתוב „ויהי ביום השמיני" יש לפרשו — שמיני*) בניסן^ד], ומה שנאמר בה בפירוש הוא רק „ויהי ביום השמיני" — לכן מסתבר לומר, שעיקר השייכות שבין פרשה זו לר"ח ניסן (ולפרשת החדש) היא מצד הענין דשמיני למילואים.

והיינו שהמעלה דיום השמיני למילואים על שבעת ימי המילואים שלפניו, היא דוגמת המעלה דר"ח ניסן על שאר ימים שלכאורה דומים לו.

ב. והנה בקביעות כזו, שפרשת החדש קוראים בש"פ שמיני — קריאת פרשת פרה (שהיא תמיד בשבת שלפני פרשת החדש) היא בשבת פרשת צו, בה מדובר^ה ע"ד שבעת ימי המילואים.

ומכיון שקריאת פרשת פרה באה בתור הקדמה לקריאת פרשת החדש (וכדאיתא בירושלמי^ו „ולמה פרה קודמת (להחדש) שהיא טהרתן של כל ישראל"), וכן שבעת ימי המילואים היו הקדמה והכנה ליום השמיני — לכן יש לומר, שהמעלה דפרשת החדש על פרשת פרה („טהרתן של כל ישראל"), היא דוגמת מעלת יום השמיני למילואים00) על ז' ימה"מ שלפניו.

ג. ויובן זה בהקדים מה שאמרו רז"ל^ז; „אותו יום (יום השמיני למילואים^ח) נטל עשר עטרות". וכתבו58התוספות^ט; „הא דלא חשיב ראשון להקמת המשכן, משום דאמרינן במדרש^י שכל ז' ימי המילואים הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו. אי נמי משום דעלי' דהקמת המשכן קאי, וה"ק אותו היום של הקמת המשכן נטל עשר עטרות אחרות".

והנה ב' תירוצים אלו שבתוספות, הפכיים הם; לפי התירוץ הראשון — ענין דראשון להקמת המשכן פחות הוא ממעלת עשר העטרות, ועד שאינו נמנה כלל ביניהם; ואילו לתירוץ השני — עיקר מעלתו של „אותו יום" הוא שבו הוקם המשכן ועד ש"אותו יום (של הקמת המשכן) נטל עשר עטרות (אחרות)".

ד. ויובן זה בהקדים השאלה: למה העמיד משה את המשכן בז' ימי המילואים, והרי הקב"ה צוה אותו „ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד"^יא, ובודאי לא עשה כן משה מדעת עצמו ח"ו?

והנה הרמב"ן^יא פירש, שהטעם שהקים משה את המשכן בז' ימה"מ, הוא „כי (הקב"ה) אמר לו מתחלה והקמות את המשכן כמשפטו אשר הראית בהר"^יב, היינו שצריך להקימו מיד לאחרי גמר מלאכת המשכן. אלא שלאחרי שאמר לו הקב"ה „ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים גו'"", והיינו ש"ביום החדש הראשון תהי' הקמתו לעמדה, הנה ידע כי בעת ימי המילואים יצטרך להקים ולהוריד כו'".

אמנם, פירוש הפשוט ד"ביום החדש הראשון גו' תקים את משכן גו'" הוא (לא שביום זה „תהי' הקמתו לעמדה", אלא) שכל עיקר הקמתו תהי' ביום זה. (ומזה שרש"י בפירושו עה"ת אינו מפרש שהכוונה ב"תקים" היא „תקים לעמדה" ולא „תקים" כפשוטו — מוכח דס"ל לרש"י, שהפירוש ד"תקים" הוא כפשוטו).

ולפי"ז, הציווי „ביום החדש הראשון גו' תקים את משכן גו'" אינו (ציווי נוסף על הציווי „והקמות את המשכן גו'", כפירוש הרמב"ן) אלא גילוי מילתא ופירוש דהציווי ד"והקמות") — שזמן קיומו של ציווי זה הוא „ביום החדש הראשון באחד לחדש".

ומה שהעמיד משה את המשכן לפני ר"ח ניסן, לא נצטווה על זה בפירוש, אלא שלמד כן מציווים אחרים;

מזה שנצטווה לחנך את אהרן ובניו בעבודתם (והחינוך בעבודה צריך להיות במקום בו תיעשה העבודה בקביעות) ועוד ועיקר — מפורש נצטווה שכל ז' ימי המילואים יהיו „אל פתח אהל מועד גו'"^יח — הרי שצריך להקים את המשכן.

59ה. והנה מה שנת"ל שהטעם שהעמיד משה את המשכן לפני ר"ח ניסן לא הי' מצד הציווי „והקמות את המשכן גו'" (כפירוש הרמב"ן), מוכרח הוא גם לפירוש רש"י על הש"ם;

אחת העטרות שנטל אותו יום היא — „ראשון לשכון שכינה"^ז. ומפרש רש"י: „שכינה שרתה שם כדכתיב^יד ושכנתי בתוכם, מכלל דעד השתא לא שרתה"^טו. והנה ממש"כ רש"י „שרתה שם" — (ולא אז) — משמע ש(עיקר) כוונתו לשלול המזבחות וכיו"ב שקודם המשכן. ולכאורה אינו מובן; ממש"נ „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" משמע שהשראת השכינה („ושכנתי בתוכם") תלוי' אך ורק בעשיית והקמת המשכן („ועשו לי מקדש"), ומכיון שגם בז' ימי המילואים קיימו הציווי „ועשו לי מקדש" (שהרי משה העמיד אז את המשכן), מהו ההכרח מהכתוב „ושכנתי בתוכם" דיום השמיני הוא ראשון לשכון „דעד השתא לא שרתה"?

ומזה מוכרח, שס"ל לרש"י שזה שמשה העמיד את המשכן^טז לפני ר"ח ניסן לא הי' בזה ענין של „והקמות את המשכן" שבא בהמשך להציווי „ועשו לי מקדש" — אלא רק קיום פרט ותנאי במילוי ציוויים אחרים (כנ"ל סוף סעיף ד'). (וע"ד ויבן מזבח תחת ההר^יז). ואין בהקמה זו קיומו של „ועשו לי מקדש". ולכן פי' רש"י „דעד השתא לא שרתה"^יח, כי דוקא לאחרי „ועשו לי מקדש" (היינו הקמת המשכן מצד ענינו הוא) אז יהי' „ושכנתי בתוכם"^יט.

ו. ועפ"ז יש לומר, שב' התירוצים של התוספות מחולקים הם בפלוגתת רש"י ורמב"ן; התירוץ הראשון של התוס' אזיל בשיטת הרמב"ן שגם הקמת המשכן בז' ימה"מ הי' מצד ציווי „והקמות את המשכן" — ולפי"ז הרי יום השמיני אינו „ראשון להקמת המשכן", כי המשכן כבר הוקם בז' ימי המילואים; ותירוץ השני של התוס' אזיל בשיטת רש"י שהקמת המשכן בז' ימה"מ הי' פרט בחינוך אהרן ובניו וכו' ויום השמיני למילואים הוא „ראשון להקמת המשכן".

ז. עוד י"ל בההפרש שבין שני התירוצים שבתוס' — בהקדים ביאור תוכן החילוק שבין הקמת המשכן בז' ימה"מ להקמתו ביום השמיני — שבכ"א מהם מעלה לגבי חבירו;

המעלה שבהקמת המשכן שביום השמיני למילואים היא — מעלה של „איכות", כי הקמתו היתה: (א) באופן של קביעות (משא"כ בז' ימה"מ הי'60מעמידו ומפרקו). (ב) באופן שהי' מוכן ל"ושכנתי בתוכם" (משא"כ המשכן שהעמיד בז' ימה"מ לא שרתה בו שכינה, כנ"ל); והמעלה דהקמת המשכן שבז' ימה"מ היא — מעלה של „כמות". בז' ימה"מ הקימו את המשכן שבע פעמים (שהרי הקימוהו בכל יום ויום) ויתרה מזו להדיעות שבכל יום מז' ימה"מ הקימוהו ב' או ג' פעמים^כ, היינו שכל יום דז' ימה"מ בפ"ע — הי' מרובה בכמות יותר מיום הח'.

ועפ"ז יש לומר שהחילוק שבין ב' התירוצים שבתוספות תלוי בהדעות^כא; אם ריבוי הכמות עדיף, או גודל האיכות עדיף; לתירוץ הראשון ריבוי הכמות עדיף, ולכן „לא חשיב ראשון להקמת המשכן" — כי אדרבה, הקמת המשכן שבז' ימה"מ עדיף מהקמתו שביום השמיני; ולתירוץ השני גודל האיכות מכריע את הכמות — ולפי"ז הקמת המשכן שביום הח' למילואים היא נעלית יותר מההקמה שבז' ימה"מ (ועד, שמעלה זו היא מעלתו העיקרית של אותו יום, כנ"ל).

ח. עפ"י הנ"ל יומתק מ"ש התוס' בתירוצם הראשון „שכל ז' ימה"מ הי' משה מעמיד המשכן ומפרקו"

— דלכאורה; בכדי לבאר הטעם ד"הא דלא חשיב ראשון להקמת המשכן" נוגע רק זה שכל ז' ימה"מ הי' „מעמיד המשכן", אבל מה שייך לכאן „ומפרקו"? ובפרט ש"ומפרקו" גורע, לכאורה, את מעלת הקמת המשכן שבז' ימה"מ —

הכוונה בזה, להדגיש דמכיון שהי' „מפרקו", הרי היתה הקמת המשכן בכל יום ויום של ז' ימה"מ, וממילא היתה הקמתו עכ"פ210) שבע פעמים — ריבוי הכמות.

ט. ע"פ כל הנ"ל תובן השייכות שבין שבעת ימי המילואים (שבפרשת צו) ויום השמיני למילואים (שבפרשתנו) לפרשת פרה ופרשת החדש.

דהנה איתא בירושלמי^ח; „בדין הוא שתקדים החודש לפרה, שבאחד בניסן הוקם המשכן ובשני נשרפה הפרה, ולמה פרה קודמת, שהיא טהרתן של כל ישראל". ולכאורה אינו מובן: מכיון שענינה של פרשת החדש באה דוקא לאחרי ההקדמה דפרשת פרה — איך היתה הקמת המשכן באחד בניסן [ענינו של פרשת החדש] לפני שריפת הפרה? ואף שצ"ל הזיית דם הפרה נוכח פני אהל מועד^כב — הרי כל עבודות ז' ימה"מ — היו ג"כ פתח אוה"מ גו'.

והגם שזה מה ש"החדש" צריכה לפרה הוא [לא מחמת ענין הקמת המשכן, שב"החדש", אלא] בגלל ענין קרבן הפסח שבו^כג — מ"מ, הרי כל61הקושיא „בדין הוא שתקדים" הוא רק מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן כו'", מוכח שהקמת המשכן שבאחד בניסן הוא ג"כ הענין דפרשת החדש, וגם ע"ז בא התירוץ „שהיא טהרתן" כו' — ולפ"ז הדרא קושיא לדוכתא: למה לא הוקדמה שריפת הפרה להקמת המשכן?

ויובן זה בהקדים ההפרש בין פסח (עיקר פ' החדש) לפרה, בעבודת האדם: פסח שאז כל בנ"י ע"ד שהי' בפעם הא' — גר שנתגייר כקטן שנולד דמי — הוא ע"ד עבודת הצדיקים, ופרה דחטאת קריא רחמנא ומכפרת על העגל *^כג — היא עבודת התשובה^כד. וזהו מה דאיתא במדרש^כה „בזה נאמר זאת חקת הפסח ובזה נאמר זאת חקת התורה ואי אתה יודע איזו חוקה גדולה מזו" — לפי שיש מעלה בעבודת הצדיקים שאינה בעבודת התשובה, ויש מעלה בעבודת התשובה שאינה בעבודת הצדיקים^כו.

המעלה שבעבודת הצדיקים היא — בכלל בענין המשכת האור שמלמעלה, והמעלה שבעבודת התשובה היא — בעבודה שמצד המטה (ומה שמסיים במדרש „ומי גדולה הפרה, שאוכלי פסח צריכים לה" — הוא „כי גם הצדיקים צריכים לעשות תשובה"^כז).

ועפ"ז יובן מה שהקמת המשכן באחד בניסן (מענינה של פרשת החדש, כנ"ל) היתה לפני שריפת הפרה — כי;

א) מובן שבזמן ובקביעות — עבודת הצדיקים קודמת לעבודת התשובה (הבאה רק באם „נפש כי תחטא גו'"), ב) המעלה שישנה בעבודה שמצד המטה, עבודת התשובה [שמצד מעלה זו צריכים להקדים (קדימה במעלה) פרשת פרה לפרשת החדש], היא מצד גודל ההמשכה שעי"ז מלמעלה^כח, ולכן הקמת המשכן היתה לפני שריפת הפרה, כי גם המעלה שבשריפת הפרה (עבודה שמצד המטה) היא לאחרי ומצד ההמשכה שמלמעלה („ושכנתי בתוכם") שבהקמת המשכן.

וזהו מה שאמרו „בדין הוא שתקדים החדש לפרה", היינו שגם עכשיו ראוי להקדים החדש לפרה — כי המעלה דפרה (עבודה שמצד המטה) באה היא ע"י הקמת המשכן שנעשה ושכנתי בתוכם, ע"י האתעדל"ע ד"החדש הזה לכם ראש חדשים גו'". אלא שהקדמה זו היא רק „בדין" (אבל בפועל קור־62אים פ' החודש אחרי פרשת פרה) — כי ע"י פרשת החדש והקמת המשכן אז, כבר ישנה המשכת ענין זה בעולם, ולכן אפשר שתבא פ' פרה בלא הקדמת קריאת פ' החדש. משא"כ לפני הקמת המשכן, כאשר לא נמשכה עדיין המשכה זו בעולם (באופן ד"ושכנתי בתוכם" — בפנימיות), לא הי' אפשר להיות שריפת הפרה בלא הקדמת הקמת המשכן.

יו"ד. עפ"ז נמצא שההפרש שבין פרשת פרה לפרשת החדש היא דוגמת ההפרש שבין שבעת ימי המילואים ליום השמיני — והצד השוה הוא בשתים;

א) נתבאר לעיל (סעיף ז') שהמעלה שבהקמת המשכן שבז' ימי המילואים היא מעלה של כמות, והמעלה שבהקמת המשכן שביום השמיני היא מעלה של איכות;

ועד"ז הוא גם בנוגע לפרשת פרה ופרשת החדש: המעלה דפרשת פרה (תשובה) היא בענין העבודה שמצד המטה — זיכוך המטה (הכלים), שמעלת המטה (הכלים) היא דוגמת^כט מעלת ריבוי הכמות; והמעלה דפרשת החדש (עבודת הצדיקים) היא בענין ההמשכה שמלמעלה — המשכת אור, שמעלת ה"אורות" היא דוגמת^כ מעלת גודל האיכות.

ב) לדעת רש"י שהקמת המשכן בז' ימה"מ נלמד מהציווי דחינוך אהרן ובניו ונכלל בחינוך זה, משא"כ הקמתו ביום השמיני שאז הי' ושכנתי בתוכם.

ואף שגם לשיטת רש"י יש מעלה לכאורה בהקמת המשכן שבז' ימה"מ על הקמתו שביום השמיני, שהרי בז' ימי המילואים הקימו אותו (עכ"פ) שבע פעמים

ועוד י"ל: מכיון שההקמה שבז' ימה"מ (לשיטת רש"י) לא היתה בציווי מפורש, כ"א שמשה למד זה מכללא, הרי יש גם „חביבות" בהקמה זו (וע"ד כיון דאתיא מדרשא חביבא לי'^ל),

מ"מ — הרי מובן בפשטות, שאין לדמות כלל הקמה זו לההקמה דיום השמיני, מכיון שהמשכן שהוקם בז' ימה"מ אינו ענין המשכן.

ועד"ז הוא גם בנוגע לפ' פרה ופ' החדש;

המעלה שבפ' פרה (זיכוך המטה) על פ' החדש (המשכת האור) היא דוקא לאחרי שהיתה כבר ההמשכה מלמעלה ע"י הקמת המשכן, כי חשיבותו ומעלתו של זיכוך ועבודת המטה אינה אלא כשהיא לאחרי (ומצד)63ההמשכה שמלמעלה כנ"ל סעיף ט', די משא"כ קודם ההמשכה שמלמעלה, ועהנה שריפת הפרה (שענינו זיכוך

ועבודת המטה) כשלעצמו (— למרות

המעלה שבזיכוך המטה, והחביבות ש־

מצד ה"חידוש"^לא) אין בו כדי להקרימו להקמת המשכן (פרשת החדש), עיקר המעלה הוא בפרשת החדש.