Addenda - sichos and letters 11

183מ צ ו ר ע

. . . בטח נודע לו אשר תיכף אחר חג הגאולה כתבו לי באריכות גדולה עד"ז בביטוים דוקרים כו' וכו' ובמילא איני מבין מה שבא להוסיף במכתבו זה וידוע מרז"ל אשר לשון הרע שייך לשלשה היינו להמדבר למי שמדברים עליו ואפילו להשומע. וידוע ג"כ בפוסקים יד הל' דעות פ"ז ה"ב ובכ"מ אשר מוציא שם רע זהו דוקא אם שקר הדבר לגמרי משא"כ לה"ר — במילא אפי' אם נניח שצדקו כל הדברים שבמכתבו ואין בהם אף קורטוב של גוזמא ואפי' לא של נגיעה קלה בכבוד הכותב הנה אחרי כ"ז תמיהני, מהו מטרת הכתיבה ובשלמא אני אין לי ברירה כי מוכרח אנכי לקרוא את המכתבים המתקבלים כן גם הרה"ח . . גם לו לא היתה הברירה בכתיבת המכ' בזה. אבל כת"ר כיון שבעל בחירה חפשית הוא וכידוע בלקו"ת פ' אמור (לח' ע"ב) ומבואר ג"כ בקונטרס כ"ק מו"ח אדמו"ר הנדפס לח"י אלול הבע"ל. שאיש הישראלי מצד זה שהוא קשר בעצמות ומהות א"ס ב"ה הרי הוא בעל בחירה חפשית. ובמילא אתפלא על כת"ר כי לו הלא ניתנה הברירה אם לכתוב או למנוע מזה ובחר דוקא בכתיבה ובאריכות — מבלי שאראה בזה כל תועלת לבד ההיזק הנ"ל של לה"ר ובטח יודיעני כוונתו בכתבו הוא, לאחר שכבר כתבו אחרים קודם לו כל הפרטים.

. . ויה"ר באשר קרב קץ גלותנו שבא כמרז"ל (יומא ט' ע"ב) ע"י עון דשנאת חנם. הנה תמורת זה יתן השי"ת בלב כאו"א מאתנו הענין דאהבת חנם. היינו שלפי דעתו דעת נה"ב שלו הרי זה אהבת חנם. כיון שאין מחויב לרעהו כלל וגם מפני הציווי של ואהבת לרעך כמוך שזהו כלל גדול בתורה כו' אינו מוצא מקום לחיוב על המדובר כי אינו חפץ להכירו לרעהו ואדרבה רואה בו כל וכו' ובכ"ז אוהבו, ובאותה המדה לכה"פ שהיתה השנאה שגרמה להתורבן. ובימי הרחמים והרצון האלו יזכנו השי"ת לעבדו כולנו שכם אחד וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך, ועיין תניא פל"ב בס' דרך מצותיך מצות אהבת ישראל. והעיקר בקונטרס החלצו . . .

(ממכתב ג' אלול, תשי"א)

. . . וכנראה ממ"ש במכ' בנוגע לענין המקוה הנה ההוכחה על פי דין והפלפול והשקו"ט אינו נוגע להצד הב' וחוששני לומר שזה נכנס בגדר של נצחון. כי בלא"ה הרי אינו מובן הדבר כלל וכלל. לערער על אופן עשיית מקוה של גדולי ישראל מכמה חוגים בדורות שעברו שבטוח אשר גם הם ידעו פרק בלימוד הש"ס, ראשונים ואחרונים וגדולי ישראל, וקבעו את הוראותיהם עפ"ז, וחבל אשר באנ"ש אין תוקף מעין זה כלל וכלל. ואפילו אחרי הוראה בזה גופא, על תוקף שצ"ל אצל יהודי בהתקרבותו לאיש הטוב בעיניו ועאכו"כ184לרבי ונשיא שלו, זצ"ל. והרי רואה הוא גם בעיני בשר, שלא מונעים עצמם מכל דבר בכדי למלאות דעת איש שבו רואים מעלות אנושיות ובכל זה אינו פועל לעשות כל מה שיכולים בכדי שיהי' לפ"ד איש שברור כשמש שהי' איש אלקי — פי' שהי' לו שכל צלקי. ונתקבל ע"י עשיריות אלפים מישראל למורה דרך בתורה ומצות בכל הפרטים. והנמשל בזה בנוגע לעניננו מובן.

ומה ששואל אם להראות הטעל' שלי כו' — הנה ידוע בזה כמה סיפורים שבבטחון חזק פועל הענין. וגם בענין זה — בטוח הנני שאם בקבלת המברק הי' הולך בהרחבה מבלי הכנס בענינים של מורא בנ"א המדומה, הנה בטח הוראת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) היה שוברת כל העננים והי' בא בפועל, אבל מכיון שאלו יעצו להיפך ובמילא גם הוא נופל בספיקות וצריכים סיוע ושאלה ובירור בזה, מסופקני ביותר אם יוכל ללכת בהרחבה (מיט ברייטקייט) זו. ובמילא הרי זה עלול להזיק. וכידוע, אשר הפוסח על שתי הסעיפים הנה אפילו בענינים גדולים, הוא מקלקל יותר אפילו מנוטה לצד השני.

אין רצוני ח"ו להטיף מוסר בזה, אלא שלבי עלי דוי שאחר שכל אחד מאתנו ראה כמה ענינים מופתיים, בעיני בשר, מנשיאינו, וסמך עליהם אפי' בענינים שנוגעים בנפש, הן בגשמיות והן ברוחניות, ובכ"ז הנה לפעמים — ולדאבוני ה"ז לפעמים תכופות, לפ"ע — הן כשבא לידי נסיון על ידי התנגדות מצד השני — פאַרלירט מען זיך ומתחילים לחפש דרכים עצות וענינים און מען ווערט דיפּלאָמאַטן וכו' וכו'. וגם מזה ראי' נוספת שעדיין חסר הרבה בענין הפצת המעיינות, וכמבואר בדא"ח באריכות שבכדי להיות חוצה אפילו במעט צ"ל בפנים בשופי. והשי"ת יעזור לכאו"א מאתנו למלאות שליחותו בעלמא דין מתוך הרחבה, והוא ית' יוציאנו מן המיצר אל המרחב האמיתי.

(ממכתב אדר"ח אדר תשי"ב)

. . . בנועם נודעתי ע"ד פעולתם לתמוך בבנין המקוה אשר בכפר חב"ד, מיסודו ובהנהלתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, למען יוכלו לבנות ולשכלל הבנין ככל הדרוש ולמהר בהקדם האפשרי.

ובודאי אשר כל חובבי תורה ומצוה, אין זקוקים לביאור גודל הענין וחשיבותו, ומה לנו הוכחה גדולה מפסק דין הידוע, אשר מוכרים ספר תורה לצרכי בנין מקוה טהרה.

ולא נצרכה אלא להעדפה ולזריזות בעזר האמור, וביחוד ע"פ המבואר באגה"ק לרבנו הזקן סי' כא' גודל מעלת הזריזות בכל המצות, ובפרט מצוה האמורה, אשר גם בה יש מעין הצדקה ועשיית חסד המבואר באגה"ק שם. וידוע עד כמה הפליגו רז"ל בענין זה אפילו בקדימת יום אחד (ערובין סג' ב). וביחוד בדורנו עקבתא דמשיחא אשר מתקרב קץ גלותנו (וכידוע ביאורי כ"ק185מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כ"פ), אשר טהרה מביאה כו' אלי' הנביא, מבשר גאולתנו. ובאתעדל"ת אתעדל"ע וקיום היעוד ולקחתי אתכם וגו' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו' וישבתם בארץ וגו' והייתם לי לעם ואנכי אהי' לכם לאלקים.

(ממכתב ששי בטבת תשי"ח)

במ"ש אודות תיקון לעון הידוע, כבר מובא בספרים — שצריך להרבות באותיות התורה והתפלה ושכמה מהם יהיו חקוקים בזכרונו, אשר אז אפילו בעת שחושבים בענין אחר גם זה נמצא במוח הזכרון. ומזה שידע אתם בע"פ — יהי'*) ג"כ מאמר והדרת פני זקן בלקו"ת סוף פרשת קדושים. ובמיוחד — השפעה על הנוער לקרבם לתורה ומצות וכידוע מרז"ל כל המלמד את בן חבירו תורה כו' כאילו ילדו, ונתינה לצדקה בכל יום חול לפני תפלת הבקר ולפעמים גם לפני תפלת מנחה . . .

(ממכתב א' טבת תשי"ז)

. . . במענה על מכתבו, הנה בכלל הענין שאודותו כותב — לפעמים רבות סיבתו העדר שמירת קדושת הלשון. ולפעמים רבות חלישות הגוף, ולפעמים שהתפילין או המזוזות צריכים בדיקה וחילוף. יתקן את כל הנ"ל ויוסיף אומץ בלימוד תורת הנגלה ותורת החסידות, בעבודת התפלה וקיום המצות בהידור, והשי"ת יצליחו . . .

(ממכתב ג' אלול תשי"ד)