Addenda - sichos and letters 3

146ב' נ י םן

. . . שני ענינים ביום ב' ניסן: א) יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ובמילא^א ב) יום בו נעשה בנו יחידו הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הכ"מ — נשיא ומנהיג דורנו.

והנה בכל שנה ושנה מתעוררים הענינים בזמניהם שלהם^ב. ודעת לנבון נקל אשר ויהי בשלושים שנה שעברו עד עתה, שלושים ב' ניסן (תר"פ — תש"ט), הנה עלה עלה, בעילוי אחר עילוי, שלושים מעלות^ג. ומבואר ע"פ דברי רז"ל, אשר גם אחרי ההסתלקות הרי צדיקים ילכו מחיל אל חיל, וצדיקא דאתפטר דאשתכח בכולהו עלמין, וגם בעולם הזה, יתיר מבחיוהי, לכן גם השפעותיו לכל השייכים אליו מתעלות יותר ויותר. וכדי שיתקבלו בפנימיות צריכים גם ה"כלים" של השייכים אליו להיות מזוככים יותר.

ובפרט לתקופת השנה, ביום ב' ניסן הבע"ל, על כל אחד ואחד מהשייכים לכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לחזק ההתקשרות שלו אליו, ע"פ הדרכים אשר הורנו במכתביו שיחותיו ואמרותיו, ביתר שאת ויתר עז,

ולהתבונן ולקבוע במוחו ולבו אשר לא עזב ח"ו הרועה, הוא נשיאנו כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, את צאן מרעיתו וגם עתה עומד הוא ומשמש בקודש להגן עליהם ולהשפיע להם את כל הנצרך להם בגשמיות וברוחניות . . .

(ממכתב כ"ח אדר השי"ת)

147ונוסף בעניננו, אשר מלבד זה שהשר מוסר האוצר לאנשי החיל, הרי גם הוא בעצמו יכול וצריך להיות איש חיל.

כי הנה במשל הם שני אנשים נפרדים, ועוד יותר מזה, שהם גם בסוגים שונים, שר — (מצד עצמו ג"כ מסוגל לזה) ופקיד (נתעלה ע"י התמנות) — או איש חיל,

אבל בנמשל — וע"פ מש"כ שם פ"ב — אפשר שאיש אחד יהי' שר ופקיד וגם איש חיל פשוט ולא עוד אלא שמוכרח הדבר, אשר כל אחד ואחת מבנ"י הנה סוף סוף יגיעו לזה שיהיו בהם שתי התכונות גם יחד, הן דשר ופקיד (הבנה והתפשטות), הן דאיש חיל (קבלת עול וביטול), וכמבואר הענין בכ"מ.

ואל יאמר אדם איך אפשרי הדבר וזהו שני הפכים בנושא אחד,

כי כשם שהבורא הרי במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו, הנה גם בנברא נפסק הדין אשר במקום ההתנשאות היותר גדולה — מלך — ולפי ערך ההתנשאות צריך להיות תכלית הביטול. וכלשון הרמב"ם (הל' מלכים פ"ב ה"ו): כדרך שחלק לו הכתוב הכבוד הגדול וחייב הכל בכבודו, כך ציוהו להיות לבו בקרבו שפל וחלל כו'.

וארז"ל (ברכות לד.) הדיוט כורע תחילה וסוף כה"ג תחלת כל ברכה המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף.

ובמוחש, גם לעיני בשר, נראה זאת בנשיאי החסידות. מן הבעל שם טוב ורבנו הזקן מנהיגי עם ישראל המייסדים תורת החסידות הכללית ותורת חסידות חב"ד ומפיצים אותם, וביחד עם זה משתדלים בגמילות חסדים בממונם בגופם ובנפשם גם עם אנשים פשוטים — ועד נשיא דורנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, המפיץ מעינות תורת החסידות חוצה ביתר שאת וביתר עז, ומתענין ומשתדל ומתעסק בטובת קטן וקטנה בישראל.

ודוגמת מה שהנשיאים עושים, מצווים ודורשים מאת כל אחד ואחת מהשייכים אליהם לעשות; להיות שר ופקיד, — להתעמק בתורת החסידות ולהפיצה, ולהשפיע על סביבתו בחזוק התורה והיהדות — וביחד עם זה להיות איש חיל, איש המעשה בענינים של קבלת עול בפועל.

וביום ב' ניסן, יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב ויום הכנסו בנשיאות של כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, הוא הוא היום המסוגל לכל אחד ואחת לקבל על עצמו ועצמה ללכת בדרכיהם אשר הורו, בקבלה בר קיימא, על כל השנה כולה. וע"פ הבטחת הנשיאים, בכתב ובעל פה, הרי זה כלי לקבל ברכתם בגשמיות וברוחניות.

(ממכתב כ"ה אדר, תש"י)

148מוסג"פ הקונטרס ליום ב' ניסן הבע"ל0), יום ההילולא של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, ובטח יזכה בו את הרבים ללמוד בו, וביחוד ביום השבת קודש פ' החודש ר"ח ניסן, ולמחרתו ביום ההילולא. כי כאמור בשיחה הנדפסת בקונטרס זה,

תלמידי בעל ההילולא, בניהם ובני בניהם, יש בהם כחו — כח המלמד את בן חברו תורה, ובמילא ישנה עליהם אחריות אל המלמד, בעל ההילולא. ולא עוד אלא גם

אלו שרק ראו אותו — גם בהם יש כחו, כח המלמד. ואפילו

אלו שלא ראו אותו, כחו זה בהם — על ידי כח המשלח, אשר על ידי כח זה שלוחו של אדם נעשה כמותו.

וכמה דרגות בזה;

נתינת רשות וכח לשליח לעשות כמותו של המשלח, אבל העשי' עשית השליח היא, כי השליח מציאות בפני עצמו הוא בכל עניניו, אלא שהוא רוצה למלאות את השליחות.

נתינת כח מהמשלח לשליח לעשות, עד שהעשי' עשית המשלח היא, כי אין פעולות השליח (בענין השליתות) מציאות בפ"ע, ואינם אלא כח המשלח.

נתינת כח מהמשלח וביטול השליח להמשלח, עד שהשליח עצמו אינו אלא המשלח.

וכל אחד ואחד הנהו אחד מסוגים הנ"ל ואחריות המתאמת לסוג זה עליו.

ובהתאם לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר בסיום שיחתו הנ"ל, הנה „מען דאַרף וויסן די כחות וואָס מיר האָבען, און דער אויבערשטער זאָל העלפן" להביא את הכחות לידי פועל, ולהגיע להתכלית — להעשות, כדרישת בעל ההילולא,

בכל הפרטים המבוארים בהקדמת הקונטרס

(ממכתב כ"ה אד"ש, התיש"א)

149. . . ידוע פתגם בעל ההילולא שאמר על תלמידיו, אשר תפקידם הוא להיות „נרות להאיר".

דברי צדיקים בכלל, וביחוד דברי נשיאי ישראל אודות תלמידיהם והמקושרים אליהם — מדויקים המה, ובפרטיהם גם כן. וגם בהתואר „נרות להאיר" — כן הוא, אשר מורה דרך הוא למקושריו בכמה וכמה ענינים עקריים.

ואחדים מהם;

כמה תכונות בנר המאיר: הנר עצמו הוא מקור לאור — מאור, אף כי זעיר אנפין.

כלול הנר משמן ופתילה — וענינם בנמשל; שמן — תורה ומצות^א. פתילה — האדם, היינו הגוף^ב, יותר נכון חלק נשמתו נפש דאיהי שתופא דגופא^ג, ובפנימיות יותר — נפש האלקית המלובשת בנפש הבהמית^ד.

כשמדליקין הפתילה והיא והשמן מתאחדין זו עם זה, מאיר הנר בהרבה מאורות^ה. וכללותם שני^* מיני אור; נהורא אוכמא ונהורא חיורא — העלאה והמשכה.

ומעלה יתירה באור הנר, אשר דוקא הוא יפה לבדיקה וחיפוש במחבואות בחורים וסדקים — חופש הוא כל חדרי בטן7).

כל ענינים אלו בהנמשל — מובנים ומבוארים הם למדי.

ועשי' לעילא — אשר על ידי קיום כל הנ"ל כפי הוראות בעל ההילולא, מאיר הנר את חלק העולם השייך לו ועל אחת כמה וכמה את הנה"ב ונפה"א שלו — אשר זהו תכלית ירידת הנשמה לעוה"ז ובזה תלוי תכלית ימות המשיח ותחיית המתים8), שיהי' במהרה בימינו, אמן.

(ממכתב כ"ה אד"ש, ה' תיש"א)

1) זח"ג קפ"ז, א. וראה תניא פל"ה ואילך.

2) זוהר ותניא שם. וראה ג"כ בראשית רבה פס"ב, ב.

3) תקונים בהקדמה יד, ב. שם תי' כא (מט, ב).

4) תורה אור ד"ה ת"ר מצות נ"ח פ"ה. ועייג"כ שם רד"ה כי אתה נרי. ובכ"מ.

5) ברכות נב, ב. תיקונים ת"ז (נ, א). זח"א מא, ב. זח"ב רטז, א. ובכ"מ.

6) זח"א נא, רע"א. ובתורה אור שם בארוכה.

7) שו"ע רבנו הזקן ר"ס תל"ג. פסחים ח, א.

8) ראה תניא פל"ז בארוכה.

150. . . ידוע פתגם אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אַז תמימים זיינען נרות להאיר, ומשמע מסתימת דברים אלו שזהו מהותם, ומזה למדנו כמה דברים, ושנים מהם: א) המדליק נר מנר אינו חסר עי"ז בנר שממנו הדליקו, ב) כיון שתפקיד נר זה הוא להאיר, וממלא תפקידו שמאיר, הרי זה עילוי שלו היותר גדול שיכול להיות, שממלא מצות הבורא אשר עי"ז מתחבר אתו, שזה פירוש מצוה — צוותא וחיבור, וכמבואר בדא"ח בכמה מקומות . . .

(ממכתב ח' אלול, השי"ת) ב"ה, כ"ז אדר, תשכ"ד

ברוקלין, נ. י.

צו דער יערלעכער מסיבה פון די

„נציבי הישיבה" תומכי תמימים

ליובאַוויטש אין מאָנטרעאל,

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה;

די יערלעכע מסיבה קומט הי־יאָר פאַר באַלד נאָך דעם יארצייט פון כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע, דער גרינדער פון דער ערשטער ישיבה „תומכי־תמימים" אין ליובאַוויטש, צוזאַמען מיט זיין זון, מיין שווער כ"ק אדמו"ר נ"ע, דער מיטגרינדער און מנהל פועל פון דער ישיבה אין ליובאַוויטש און דער גרינדער פון דער ליובאַוויטשער ישיבה אין מאָנטרעאל.

איינע פון די אָנווייזונגען פון דעם בעל־ההילולא, וואָס איז ספּעציעל וויכטיג פאַר אונזער צייט, איז;

אין דער איצטיגער צייט, קען מען ניט, און מען טאָר ניט, מאַכן

חשבונות וואָס עס לאָזט זיך אָפּטאָן און וואָס ניט ; נאָר דאָס וואָס עס

פאָדערט אַן אויסבעסערונג — מוז מען זיך גלייך פארנעמען דערמיט

מיט אָנגעשטרענגטע כוחות, און דאַן העלפט דער אויבערשטער.

(קונטרס ומעין, ע' 22)

די דאָזיגע הוראה איז באַזונדערס נוגע דעם געביט פון חינוך. אויב מיט יאָרן צוריק האָט מען נאָך געקענט טראכטן אין געוויסע פאראנטוואָרטלעכע קרייזן, וואָס מען קען און וואָס מען קען ניט פאַרלאַנגען פון דעם נייעם דור, און ווי אַזוי „צוצוציען" זיי אד"ג. איז אָבער איצט גאַנץ קלאָר, אַז דער איינציגער צוגאַנג צו חינוך איז אַוועקצושטעלן דעם חינוך אויף די פעסטע יסודות פון תורה און מצוות, אָן פּשרות און אָן פאַרוואַסערונגען, נאָר מיט151דעם ענטגילטיגען באַשלוס, אַז מ'דאַרף און מ'מוז אין דעם טאָן מיט אָנגעשטרענגטע כוחות. דאַן איז מען געזיכערט, אַז מען פירט אויס מיט ־ט'ס הילף אין דער פולסטער מאָס.

בפרט אַז אונזער דור שרעקט זיך ניט פאַר אַן אַרויספאָדערונג („טשאַלענדזש") און איז שטענדיג מער גרייט אויפצונעמען דעם פולן אמת ווי אַ האַלבן־אמת, אָדער אַ פערטל־אמת.

און דאָס איז דער צוגאַנג פון „תומכי־תמימים", וואָס דער נאָמען אַליין ווייזט שוין אויף תורת ה' תמימה — די ג־טלעכע תורה, סיי נגלה דתורה און סיי פּנימיות התורה, תורת החסידות — איז איינע און אַ גאַנצע ; און די תלמידים תמימים — זיינען גאַנצע, גאַנצע אין זייערע השקפה און גאַנצע אין זייערע הנהגה.

די הצלחה, בעזרת ה', פון דער ליובאַוויטשער ישיבה תומכי־תמימים אין מאָנטרעאל האָט באַשטעטיגט ווי ריכטיג דער צוגאַנג איז. עס איז צו האָפן, אַז די חשובע בעלי־בתים, וועלכע האָבן דערמעגלעכט דעם כסדר'דיגען וואוקס, אין כמות און אין איכות, פון דער ישיבה אין פאַרלויף פון די אַלע יאָרן, וועלן אויך ווייטער אָנשטרענגען אַלע כוחות צו דערהאַלטן און נאָך מער אויסברייטערן אַלע טעטיקייטן פון דער ישיבה. דער זכות פון החזקת התורה און הפצת התורה והמצוות וועט זיכער אַלעמען ביישטיין, יעדן איינעם און איינער שי', אין אַלץ וואָס מען נויטיגט זיך, בגשמיות וברוחניות.

בברכה להצלחה ולבשורות טובות