Kedoshim

א. בתוכן הציווי ד"קדושים תהיו וגו'" מצינו ב' פירושים הרחוקים זמ"ז מן הקצה אל הקצה; א) בפשטות — קדוש מופרש ומובדל^א. ולא רק מובדל מעניני העולם הזה^ב, כ"א „קדושים תהיו" בקדושה נעלית כזו שיש לה דמיון וקשר לקדושת השם. שלכן „קדוש אני" הוא הטעם וההסברה ל"קדושים תהיו"; עלי' בעילוי אחר עילוי עד לתכלית הקדושה^ג שלמעלה מכל עניני הבריאה וכל סדר ההשתלשלות^ד. ב) ע"ד פירוש הגמרא^ה בכתוב הדומה *^ו לנדו"ד^ח; „והתקדשתם — אלו מים ראשונים, והייתם קדושים — אלו מים אחרונים", היינו שהקדושה היא בדברים פשוטים וגשמיים — בנוגע לאכו"ש^ז — שגם בכתוב זה מפרש טעם הציווי „כי קדוש אני" *^ז.

ב. וביאור הענין;

פרשיות „אחרי" ו"קדושים" יש ביניהן (בתוכנן) שייכות מיוחדת (כנראה גם מזה שברוב השנים^ח הן מחוכרות) ומובן ששייכות זו יש בה (כמו בכל ענין שבתורה^ט) הוראה מיוחדת לכאו"א בעבודתו; ובפרט ע"פ פתגמו הידוע של כ"ק אדמו"ר הזקן^י, שכל אחד מבנ"י „דארף לעבן מיט דער צייט", היינו — בפרשת השבוע.

ונקודה משותפת זו שבב' פרשיות אלו ניכרת ומובנת בפשטות — ש־92מזה הוכחה שגם ההוראה שבזה מכוונת ומתאימה לכאו"א;

פ' „אחרי" התחלתה בענין שהוא תכלית הקדושה במקום ובזמן ובבנ"א, בסגנון הידוע; בעולם שנה נפש^יא; עבודה בקדה"ק, ביום הקדוש ע"י כה"ג; וענין הקדושה הוא גם העיקר בתוכנה של פ' קדושים — התחלתה „קדושים תהיו כי קדוש אני", וגם (קרוב ל)סיומה^יב: „והייתם לי קדושים כי קדוש אני ה'". (ונכפל בתוך הפ' „והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה' אלקיכם"^יג) — ועד שכל הפרשה על כל עניני' והכתובים שבה נקראת „קדושים".

והנה מכיון דקדושה זו שעלי' הוזהרו כאו"א מבנ"י היא במדרי' גבוהה כזו, שיש לה ערך ויחס להקדושה ד„קדוש אני", כנ"ל, מתעוררת השאלה; איך אפשר לאדם להגיע ולעלות לקדושה דלמעלה שהיא שלא בערך הענינים דלמטה? — ומפרש הכתוב; „קדושים" (עד כדי קדושה אלקית) „תהיו (גם לשון הבטחה **1)) כי קדוש אני" — מכיון שהוא ית' קדוש, לכן גם כאו"א מבנ"י^יד, שהוא „חלק אלקה ממעל ממש"^יח, יכול ולכן גם צריך (תהיו — ל' ציווי) להתעלות בתכלית העלי' דקדושה.

אמנם קדושה נעלית זו דפרשת „קדושים" דורשת הכנה והקדמה — והיא נרמזת ונלמדת בפ' „אחרי"; העבודה דיוהכ"פ ביום הקדוש ובמקום שהוא קודש הקדשים, שעל ידה באה כפרתם וטהרתם של בנ"י עד אשר „לפני הוי' תטהרו"^יח — הם „מגיעים" בטהרתם למדריגה ש"לפני (למעלה משם) הוי'"^יז — זהו הנותן להם כח ויכולת בהעבודה ד"קדושים תהיו", שיעלו ויגיעו להתאחד בתכלית הקדושה ד"קדוש אני".

ג. והנה מדובר כבר ששם הפרשה מרמז על תוכן ענינה^יח. עפ"ז גם ההכנה והנתינת כח לעלות בקדש, שעלי' בא הכתוב ללמדנו בתחלת פ' אחרי, הרי היא מרומזת בשמה — „אחרי מות".

וביאור הדבר: „אחרי מות", פשוטו כמשמעו, מתייחס לכל המדובר בפרשה, היינו להאזהרות והציווים הבאים לאחרי מות נדב ואביהו „בקרבתם לפני הוי'". וידוע הפירוש בזה^יט;93„בקרבתם לפני הוי'", שהגיעו לקירוב גדול מאד להוי', לאהבה ותשוקה עצומה להקב"ה, עד שגופם לא הי' יכול להכיל גודל חפצה ותשוקתה של הנשמה ובאו ל"כלות הנפש" ממש.

ובכ"ז באה תורה בציווים ואזהרות גם ל"אחרי (מות שני בני אהרן)", היינו שגם המדריגה ד"קרבתם לפני הוי'" אינה תכלית העבודה, אלא שיש לה „אחרי" — להתעלות עוד בעבודה גם לאחרי שהגיע לתשוקה העצומה דכלות הנפש. והיינו שאין הגבלה בההתעלות מדרגא לדרגא בעבודת הוי'; ובהגיע האדם גם למדריגה נעלית מאד, הוא יכול ו(לכן) צריך לעלות עוד יותר.

וזהו הכלל וההקדמה וההכנה בעבודת הקודש שבא ברמז בהשם „אחרי" — שאין להסתפק בעבודתו ועלייתו בקדושה ע"ע, אלא שצ"ל „אחרי" זה עלי' בעילוי על העילוי הקודם.

אמנם העבודה עצמה והכח ע"ז שיכול לעלות בעלי' בלתי מוגבלת בא בהדגשה בפ' „קדושים"; הטעם אשר „קדושים תהיו" עד לקדושה הבלתי מוגבלת, כנ"ל, הוא „כי קדוש אני — קדושתי למעלה מקדושתכם"^כ, שכל עלי' שלכם בקדושה — עדיין „קדושתי למעלה", היא למעלה מכל הגבלה ובבחי' א"ס ממש, ולכן גם „קדושתכם" (שסיבתה וטעמה היא) „קדושתי" — עליכם להתעלות בה יותר ויותר.

ד. וזוהי ההוראה לכל אחד ואחת מבני ובנות ישראל: אין להסתפק בזה שפעל בנפשו והגיע לדרגא נעלית בעבודתו עבודת השם, כ"א להשתדל תמיד לעלות בדרגות הקדושה. וגם אם אומר בנפשו שכבר הגיע להדרגא ד"קרבתם לפני הוי'", ואפילו אם באמת הגיע לזה, עליו לדעת שעתה מתחלת פרשת „אחרי" — לאחרי עבודתו ומדריגתו הקודמת צ"ל עבודה ביתר שאת וביתר עוז, היא העבודה ד"קדושים תהיו כי קדוש אני", לעלות למעלה מעלה בהררי קודש.

ויתירה מזו; לא רק עלי' באופן של הילוך מדרגא לדרגא, עלי' מסודרת ובמילא מוגבלת; שעם היות שמתעלה לדרגא גבוהה יותר מהקודמת, בכ"ז מכיון שכל המדריגות הן בערך זל"ז, הרי גם בעלייתו בעילוי אחר עילוי למדריגה רמה ונשאה, עדיין לא יצא לגמרי מ(שייכותו ל)מצבו ומדריגתו הראשונה. וה"ז בדוגמא לשליבות הסולם, או לטבעות שלשלת — שאין זה אלא סולם אחד ושלשלת אחת, שהטבעת העליונה קשורה בזו שתחתי' ולכן יש לה קישור ושייכות גם לטבעת הכי תחתונה ועד"ז בשליבות הסולם —

הציווי וההוראה ד"קדושים תהיו" הוא שהעליות בקדושה צ"ל באופן בלתי מוגבלת בכמות העליות ובאיכות העלי': להתעלות בעילוי כזה שהיא94בבחי' „אחרי"^כא לגמרי לגבי מדריגה שלפני' — שמדריגתו לאחר העלי' היא באין ערוך ואין לה שייכות למעמדו ומצבו הקודם^כב.

ה. עפ"י הנ"ל תובן השייכות דהפרשיות „אחרי" ו"קדושים" להענין דיציאת מצרים אשר (ע"פ רוב^כג) נקראות הן בהשבתות שבין פסח לשבועות^כד, היינו בהזמן הנמשך וקשור ליציאת מצרים^כה;

יציאת מצרים ענינה יציאה ועלי' (כמש"נ^כו — המעלך מארמ"צ) ממצב למצב אחר שאין כל ערך ביניהם — הן בגשמיות „מעבדות לחירות"^כז והן ברוחניות „מאפילה לאור גדול"^כח. וידוע^כט ש"בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים" — היינו שבעבודתו היום הוא יוצא ממדריגתו של אתמול, הנחשבת כ"מצרים" ו"הגבלות" לגבי יכולתו היום.

ז. ועפ"ז יש לתווך ב' הפירושים הנ"ל ב"קדושים תהיו"; א) קדוש ומובדל בתכלית, יציאה והתעלות בלתי־מוגבלת ועד — לקדושתי שלמעלה; ב) דוגמת פעולת „מים ראשונים" ו"מים אחרונים", שהם מפני הטומאה והזוהמא וסכנת מלח סדומית^ל — והיינו להדגיש ולהורות שהעבודה ד"קדושים תהיו" במעלתה הכי נעלה כנ"ל שייכת לכל בנ"י מן הקצה אל הקצה; אלו שהם קדושים ומופשטים מכל שייכות לעניני עוה"ז עד לאלו שעדיין עסוקים בהם ממש באופן פשוט^לא.

וע"פ הוראת אדמוה"ז בפתגמו; „לעבן מיט דער צייט": בזמן שקוראים ולומדים פרשיות „אחריקדושים" יש בהן הוראה בחיים לכל אדם מישראל — לבעלי מדריגה גבוהה, שלא יאמרו די להתעלות בעבודתם; ולאלו הרחוקים מאד מדרגא זו, שאל יפלו ברוחם שלא יוכלו לעלות בקודש כ"כ וישארו במדריגתם התח־95תונה, אלא שגם הם יכולים לעלו בעילוי אחר עילוי ועד לאין ערוך,

ועד להדרגא ש"קדושתי למעלה — (היא) מקדושתכם" — כפירוש הידו בזה^לב,

וע"ד הפי'; דע מה למעלה ממך

פי' דע כל מה שלמעלה הכל הוא