הוספות - שיחות ומכתבים י

329עד שהביא נצחון וגאולה לא רק לעצמו כי אם גם גאולת „כל מחבבי תורתינו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

וכפירוש רש"י בפרשת השבוע; נשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא הכל.

זאת אומרת; שהמסירת נפש והפעולות של נשיא הדור מוסיפים כח ועוז בכל אחד ואחת מבני הדור ללכת בדרך ישרה אשר הורנו ולהמשיך בפעולותיו בהחזקת התורה והיהדות והפצתן בכל מקום ובכל זמן ועידן,

על אחת כמה וכמה בתלמידי וחניכי הישיבות ומוסדות חינוך אשר מתנהלים ברוחו או גם ייסדם.

ויהי רצון שכל תלמידי וחניכי ישיבות ומוסדות חינוך אלה בכל מקום שליט"א, ילכו מחיל אל חיל, ויעשו ויפעלו בלימוד התורה בהתמדה וקיום מצותי' בהידור ובשמחה ובטוב לבב.

ועד שבצדק יאמר כאו"א מהם: כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז . .330שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו (ראה ויקרא רבה פ"ל, יב. תקוני זהר דף טו, א. מאורי אור כ'^* כד. טושו"ע חלק אה"ע סקכ"ט סט"ז, ונ"כ. קב נקי כלל לח. שד"ח אס"ד מע' גט ס"ז. מאמר יט' כסלו השי"ת — קונטרס עג — פ"ב).

אשר גם על זה מקבלים חיות וכח מראש הדור, הוא נשיא הדור, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, וכמש"כ בהקדמת הקונטרס, שמהנשיא מקבלים יניקה וחיות לכל הענינים שלנו מכל הענינים והמעלות אשר מנו בו; מסנ"פ (כתר), גאון (מוחין). בעל מדות (חג"ת נ"ה. עיקר המדות), צדיק (יסוד), רוה"ק (מל'), מלומד בנסים ועוד ועוד (מחדו"מ).

יכולת על כל זה ניתנה לנו, חפץ בכל זה יש לנו, וכשיהי' הרצון — אין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכ' ג' תמוז השי"ת)

. במכתבו^א לחגיגת יב־יג תמוז הראשונה — בשנת תרפ"ח — ביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ענין גאולה זו, אשר „לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה".

אשר בזה נכללו כל סוגי בני ובנות ישראל; אלו שיש בהם תורה ומצות, אלו שיש בהם תורה או מצות, אלו שאין בהם לא תורה ולא מצות ורק אשר בשם ישראל יכונה.

וכידוע אשר כינוי הוא דבר ושם המעלים ומכסה על ענינו של הנקרא בכנוי זה, עד שאפשר שאינו שמו העצמי, גם לא קיצור שמו, גם לא פירוש שמו, גם אפילו לא בלשון שנקרא שמו, גם לא כינויו מצד עצמו אלא שנקרא כך רק על שם משפחתו^ב,

ובכל זה גם הם עכ"פ יכונו בשם ישראל^ג, כי, בלשון מכתב הנ"ל „כל איש ישראל (מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצות) לבו תמים עם ד' ותורתו",

ולכל סוגים אלו נמשכה גאולה ביום זה בשנה ההיא (שנת תרפ"ז), וחוזרת ומתעוררת המשכה זו בכל שנה ושנה בזמן זה.

331גאולה פירושה — יציאה מן המיצר המדידה וההגבלה של הענינים החומריים והגשמיים ושל הגוף ונפש הבהמית,

אך עלינו להכון להיות כלי לקבלת המשכה זו, לקלוט אותה בפנימיות, ובמילא — להביאה בפועל, במחשבה דבור ומעשה, בימים יבואו אחרי חג גאולה זה,

ואז גאולה תהי' לנו, לכלל בני ישראל, גאולה השלימה והאמתית, במהרה בימינו אמן.

(ממכתב ג' תמוז, ה'תיש"א)

. . . וכמו אשר פדה בשלום נפש בעל השמחה — מפני כי ברבים היו עמדו, בשביל רבים, שהטיב לרבים — כן נזכה לקבלת וקליטת פדי' וגאולה זו בפנימיותנו, ע"י טוב הכפול — טוב לשמים וטוב לבריות.

כי ע"י הרבצת תורה בכלל והרבצת תורת החסידות בפרט, אשר עי"ז אתהפכא חשוכא לנהורא, הרי כמו שפדה בשלום נפש דוד כי ברבים, גם אנשי אבשלום, היו עמדו — הרי גם כאו"א יפדה נפשו בשלום, ע"י כי ברבים, המלאכים המשמרים את האדם, יצר הטוב ויצה"ר, יהיו עמדו, כי ע"י הנ"ל מגביר יצה"ט על יצה"ר וממתיק הגבורות, ואז גם יצה"ר חוזר ונעשה שומר לפרי.

ואז — הנה אף כי ברבים, בסגיאן עקן, הרי הי' עמדנו, הוה מימרי' בסעדנא.

בברכת חג הגאולה — המחכה לבשו"ט מהתועדותם

בימי הגאולה אלו, להתחזקות באהבת רעים

להרבצת התורה ולהחזקת היהדות

(ממכ' ו' תמוז ה'תיש"א)332הארת שמש ומגן הוי' אלקים, וארז"ל לשוח אין שיחה אלא תפלה, תפלה ל' התופל כלי חרס, המתקן ומחבר כלי חרס עפר מן האדמה לבוראם לאביהם שבשמים ותפלה כפשוטה, שהוא נושא רנה ותפלה בעד כל אלו המסייעים ומשתתפים בתמיכת והרחבת המוסדות שיסד להרביץ תורה ויראת שמים ברבים, ובפרט בימי גאולה וסגולה אלה, יום הולדת רבינו וגאולתו . . .

(ממכתב י"ג תמוז, ה'תשי"ב)

. . . ובחודש גאולה זה אשר מיוסד על מרז"ל הידוע לאחר פטירתו כו' גופא אזיל (עירובין מ"א א). ולהעיר מסוטה מ"ה ב. — נדבר בהתועדות דש"ק מברכין העבר, אשר כשצריכים להוציא אדם מבור השבי, מושכין אותו ועולה תחילה ונגאל הראש ובתר רישא גופא אזיל. וה"ה בגאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר ראש ונשיא ישראל, יה"ר שבקרוב ממש בתרי' גופא אזיל, שגם העקביים בכלל (יעויין נזיר נ"א א. ושו"ת צפנת פענח להגאון מרגצוב ח"א לד), בכלל זה בגאולה האמיתית והשלמה.

(ממכ' כ"ט סיון, תשי"ד)

. . . דער ענין פון זכרון באַ אידן — איז דער לימוד דערפון. די טעג פון יב־יג תמוז דערמאָנען און לערנען יעדן איינעם פון אונז, אַז מען טאָר זיך ניט רעכענען מיט קיינע שוועריקייטן, אַפילו גאָר גרויסע, כדי מעגלעך צו מאַכן דעם לימוד התורה, און לימוד — על מנת לעשות ולקיים, קיום המצות בפועל. און אויב דאָס איז אַזוי אין העלפן אַנדערע, איז דאָס זיכער אַזוי אין באַצוג צו זיך אַליין. און נאָך אַ עיקר'דיגע נקודה אין דעם איז, אַז אויב מען וויל מיט אַן אמת און מיט אַ פעסטע החלטה, קען מען איבערקומען אַלע שוועריקייטן. כאָטש ווער קען זיך גלייכן צו די נשיאי ישראל, אָבער יעדער איינער לויט זיין מעמד און מצב האָט די נויטיקע כוחות דערצו, בפרט אַז די שוועריקייטן זיינען גאָר ניט אין פאַרגלייך מיט די וועלכע האָבן עקזיסטירט אין יענע טעג און אין יענער מדינה.

השם יתברך זאָל אייך מצליח זיין צו שטייגן אין לימוד התורה ביראת שמים וקיום מצוותי' בהידור, בשמחה ובטוב לבב . . .

(ממכ' ח' תמוז, ה'תשכ"א)

. . . ובבואנו משבת פרשת והנה פרח מטה אהרן גו' ויגמול שקדים,

ובעמדנו בערב ימי הגאולה יב־יג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל,

333והרי בתר רישא גופא אזיל,

יהי רצון שתהי' נשיאות ראש כאו"א בעניניו הפרטים ובענינים הכללים בם צריך לפעול — גם יחד,

פעולות כאו"א, בכל הענינים עליהם מסר נפשו בעל הגאולה והשמחה הבע"ל, וצוה עליהם לתלמידיו, לההולכים באורחותיו ובכלל — לכל השייכים אליו, בתוככי כלל ישראל,

תהיינה כמאן דבעי למהוי ובזריזות (מצדו) ובמהירות (מצד העזר מלמעלה)

לקיים המטרה הפנימית של כל הפעולות; אנן פועלי דיממי אנן — מאַכן ליכטיג — להאיר ועד שיומשך האור למטה להיות — נראה אור . . .

(ממכ' עש"ק, ערב ימי הגאולה יב־יג תמוז, ה'תשכ"ב)334ועמל, כ"א ילך מחיל אל חיל; ועדי היכן — עד יראה אל אלקים בציון, בגאולה הכללית האמתית והשלימה . . .

(ממכ' ימי הגאולה יב־יג תמוז, ה'תשכ"ג)

335עדי אשר יקוים מקרא כפשוטו וקם שבט מישראל (זה מלך המשיח) וקרקר כל בני שת (ומשלו מים עד ים) וישראל עושה חיל . . .

336ונראה בקיום תקות בעל הגאולה — כדבריו ביום אשר חופשה ניתנה לו ממאסרו (ג' תמוז תרפ"ז) ש"יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו ולכל בנ"י יהי' אור ברוחניות ובגשמיות" . . .

337כי, כסיום המאמר (שם): בחסדי א־ל עליון מתעורר רוח ממרום וכו' עד אשר צדיק מצרה נחלץ (דכל אחד ואחד מישראל בכלל זה) וכמ"ש ועמך כולם צדיקים.

(ממכ' מוצש"ק פ' פנחס, ה'תשכ"ו)

338אלא שבארבעים שנה נותן לו ה' „לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע" את עצם פנימיות כוונת מאורעות ימים אלו, ובלשון הכתוב; את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים גו' האותות והמופתים הגדולים ההם.

ובפרט — ע"פ תורת הבעש"ט אשר כל מה שאדם רואה וכל מה שאדם שומע ה"ז הוראה מן השמים בעבודת השי"ת — וצ"ל קאי אדעתי' דרבי' (זה הקב"ה) בהוראה זו.

והלימוד ועיון ודקדוק כו' במאמרי דא"ח דימים אלה ובהשיחות ובהרשימות של בעל הגאולה אודותם — בודאי יוסיפו הבנה, העמקה ואור בה"קאי אדעתי' דרבי'"" ועל המאסר והחופש והגלות והגאולה.^*

בטח ילמדו בימי גאולה אלה ובימים שלפניהם ושלאחריהם — מאמרי תמוז, תרפ"ז — זה ארבעים שנה — שנת הגאולה.339ההוראה והמסקנה המידית היא, שאם במדינה ההיא ובזמן ההוא ובתנאים ההם יכול יהודי לעשות ולפעול בעד החזקת והפצת התורה והמצות, מכש"כ וק"ו במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך,

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחת מאתנו, בתוך כל אחב"י שי', בכל האמור מתוך שמחה וטוב לבב.

(ממכ' שלהי תמוז, ה'תשכ"ז) ב"ה, עש"ק פ' עלי באר ענו לה, ה'תשכ"ח

.אביע תקותי חזקה, אשר בימי סגולה, ימי הגאולה יב־יג תמוז הבע"ל, וכן בימים שלפניהם ושלאחריהם,

תעלה בזכרון כאו"א פרשת הגאולה, פרשת המאסר שקדם לה ופרשת הסיבות שגרמו להם,

זכרון המביא לידי התבוננות, התבוננות ו"לימוד" פרשות אלו המביא לידי מעשה,

מעשה בפועל בפעולות שהן היסוד והפנימיות של הפרשות האמורות ; הפצת היהדות, התורה (הנגלה והפנימית) ומצותי' ועד כדי מסנ"פ,

מסנ"פ (רצונו וכל עניניו) מתוך הרחבה אמתית, שהרי גם במצב שמתקיימת במילואה ההבטחה: פחדכם ומוראכם יתן ה' וגו' צ"ל קבוע בלבו תמיד ממש ענין מסירת נפשו לה',

לעמוד חזק נגד כל מונע ומעכב, אויב ומתנקם — הן מחוץ והן מבית,

ולהיות בטוח אשר סוף סוף יבטלו כל המניעות ועיכובים ותצליחנה הפעולות הלוך והוסיף ואור

340וגם מספר הפועלים בזה — פעלי דיממא, מאַכען ליכטיג — יגדל הלוך וגדל עד כי חדל לספור —

עדי לקיום היעוד כי תרבה הדעה והחכמה והאמת ומלאה הארץ דעה את ה', בגאולתנו הקרובה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

341ופירשו רבותינו נשיאינו אשר כך הוא סדר ההנהגה חסד דין רחמים, ולזאת אחר ענין ומאורע של דין מתעוררת מדת הרחמים שהיא גדולה ממדת החסד שבתחלה כנודע שהיא מדתו של יעקב נחלה בלי מצרים.

ויהי רצון אשר מתוך הרחבה בגשם וברוח גם יחד יתבונן כאו"א איך אשר כל נברא מוגבל הוא ונשמתו, אשר היא חלק אלוקה ממעל ממש, נמצאת במאסר גוף בשר ודם ובבחי' גלות בו וכו', אשר לכן ישים כל מגמתו וחפצו להוציאה ולהעלותה מגלות זה — ע"י תשובה ומע"ט,

ולא ישמע ליצרו כלל ואדרבא ירגיז יצ"ט על יצה"ר ויכוף את יצרו ועד אשר יגיע לעבודת הוי' ולאהבתו בכל לבבך בשני יצריך.

וכד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא — מסמך גאולה לגאולה, גאולת נפשו לגאולת הכלל,

שמקרבים את הגאולה הכללית האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, אשר אז לילה כיום יאיר והוי' יהי' לך לאור עולם.

(ממכתב מחרת ימי הגאולה, יב־יג תמוז, ה'תשכ"ט)342ב"ה, יום שלישי, שלישי בתמוז, ה'תש"ל

.ובימים שלפני ימי חג הגאולה יב־יג תמוז, ובפרט ומתחיל מיום השלישי בחודש זה, אשר אז (בשנת המאסר והגאולה — שנת ה' פרז"ת) „פנה (כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל הגאולה) אל קהל העומדים שם ללותו ויאמר (בתוך שאר הענינים);

. . . „נאָר אונזערע גופים זיינען איבערגעגעבען אין גלות ושעבוד מלכיות, אָבער אונזערע נשמות האָט מען אין גלות ניט פאַר טריבען און אין שעבוד מלכיות ניט איבערגעגעבען, מיר דאַרפן זאָגען גלוי לעין כל, אַז וואָס עס איז נוגע צו אונזער דת, תורה ומצות ומנהגי ישראל, האָבען מיר אידען אויף זיך ניט קיין דעה זאָגער",

יהי רצון שיתעורר כל אחד ואחת מאתנו, בתוככי כל ישראל, להתחזק ולהוסיף בכל עניני דתנו, תורה ומצות ומנהגי ישראל

— המתחלקים בשלשת הסוגים, שלשה הדברים עליהם העולם (בכלל והאדם — בפרט) עומד: תורה ועבודה (תפלה) וגמילות חסדים (כולל כל המצות),

וימשיך ההתעוררות בפועל ובמעשה שהוא העיקר — בחיי יום יום, שיהי' עוסק „בתורה ועבודה שבלב זו תפלה, ומקיים את המצות באמונה טהורה בקבלת עומ"ש, ואינו מתפעל כלל משום מניעה ועיכוב",

343וזה גם יקרב וימהר קיום היעוד; כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואהבי שמו ישכנו בה.344ההם עשו ופעלו בחיזוק התורה והמצות והפצתן והצליחו ועד אשר גם עתה, לאחר כיובל שנים, רואים פירותיהן ופירי פירותיהן,

כש"כ וק"ו ועל אחת כו"כ במדינות ובתנאים נוחים וטובים שלא בערך.

ויהי רצון שיעשה כל אחד ואחת מאתנו, בתוך כל אחב"י שליט"א, בכל האמור ומתוך שמחה (וממילא) בזריזות,

וה' עוזר וכמש"נ; ה' לעזרתי חושה, אלקים חושה לי עזרי גו' ה' אל תאחר.

(ממכ' שלהי תמוז, ה'תשל"א)

345והגאולה — שהייתה כדברי בעל הגאולה לא רק גאולתו כ"א גם גאולת „כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה",

התבוננות שתביא לידי מעשה — הנהגה בפועל מתאימה לתקות בעל השמחה, ועד — להשלימות בזה כראוי לבנ"י, אשר חלק הוי' עמו, ועל כל אחד ואחת מהם נאמר: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש,

וכידוע פס"ד הרמב"ם אשר דבר הוי' הנאמר לכהנים וללויים אני חלקך ונחלתך לא בהם בלבד הדברים אמורים, „אלא כל איש ואיש מכל346באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעבדו לדעת את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם ה"ז נתקדש קדש קדשים ויהי' הוי' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעוה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים וללויים הרי דוד ע"ה אומר ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי".

347ויה"ר שיעשה כאו"א בכהנ"ל ומתוך שמחה והוי' יגאלו מכל ענין המעכב ומונע וילך מחיל אל חיל בלימוד התורה הנגלה והחסידות ובקיום מצותי' בהידור,

ועד אשר בצדק יאמר; כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז.

348ובפרט אשר בכ"ז זכות אבות מסייעת וכמובן ג"כ מדברי בעל הגאולה תיכף באתחלתא דגאולה זו (ג' תמוז) אשר פתח;

מיר בעטן באַ השי"ת, יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, השי"ת זאָהל זיין מיט אונז, און וועט זיין מיט אונז כאשר הי' עם אבותינו,

ויש להוסיף הסברה בזה — כי ע"י שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם הרי זה שהיורש הוא במקום המוריש וכמש"נ תחת אבותיך יהיו בניך — בא בגילוי ומתבטא במעשה בפועל ועד שבמעשים אלה ה"ה האבות עצמם.

ואף שההמשך בפתיחה הוא; הגם מיר זאיינען דאָך ניט גלייך צו אבותינו, וועלכע זיינען געווען בעלי מסירת נפש בפועל ממש צוליעב תורה און מצות,

הנה הצער ע"ז והחרטה וקבלה טובה על להבא — מועילין (וכידוע בענין התשובה) ובפרט כשמצרפים לזה — מתאים לביאורו של אדמו"ר הזקן — מסנ"פ (נפש ל' רצון) מסירת הרצון,

וידועה תורת הבעש"ט; במקום שרצונו של אדם שם הוא כולו,

ומקרא מלא אמר הכתוב — בפרשת שבת י"ב תמוז;

349כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו — שכאו"א מבנ"י ה"ה „מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות (הנקראים צורים וגבעות)".

ויהי רצון אשר יעשה כאו"א בכהנ"ל מתוך מסירת־הרצון האמורה ובתוקף וחוזק המתאימים באופן דעם לבדד ישכון ובגויים (ובדרכי הגויים) לא יתחשב.

ועד אשר בצדק יאמר; כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז,

וכמחז"ל לבושו של הקב"ה עוז שנאמר לבש הוי' עוז התאזר ונתנו לישראל שנאמר הוי' עוז לעמו יתן הוי' יברך את עמו בשלום.

350לכאורה עדיפא לומר מש"ס גיטין^ג „כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום היא דכתיב דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותי' שלום",

אבל מהמשך הגמרא שם מוכח, אשר הכוונה ב"כל התורה כולה נמי מפני דרכי שלום" היא — להוראות ודיני התורה [כמו כהן קורא ראשון כו' שבמשנה שם^ד], ואין בזה הכרח לחידוש שברמב"ם שכל ענין התורה הוא „לעשות שלום בעולם" — אע"פ שישנו לימוד התורה דדרוש וקבל שכר^ח, ועד"ז — יגדיל תורה ויאדיר^ח.

אבל עפ"ז גם מהמדרש אין הכרח לחידוש זה — כי לשון המדרש הוא שהתורה נמשלה „בשלום", שלום סתם, ויש לפרשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, וע"ד מרז"ל דכל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה כו'^ז (שזה שייך גם בלימוד דדרוש וקבל שכר וכו') ואינו ענין ל"שלום בעולם"^ח המבואר ברמב"ם (ובגיטין שם).

ולכן מחוורתא לומר שהמקור הוא בגיטין, וכיון דמדייק וכפיל כל התורה כולה ודאי שלא רק לדיני התורה מכוון כ"א לכל התורה.

ועפ"ז יתיישב ג"כ בפשטות שבש"ס וברמב"ם מובא ג"כ התחלת הכתוב „דרכי' דרכי נועם" — משא"כ במדרש.

וברמב"ם י"ל;

ההפרש בין „דרכים" ל"נתיבות" הוא^ט, שהדרך — רחבה^י היא ומתחלקת ומתפצלת לכמה נתיבים, שנתיב הוא שביל קטן וקצר, ועד"ז בתורה כללות ופרטות. באם הי' הרמב"ם מביא רק „וכל נתיבותי' שלום" הי' מקום351לומר שרק ה"נתיבות" דתורה הם בכדי „לעשות שלום בעולם", אבל הכללות שבתורה ועאכו"כ „כל התורה" הם למעלה מזה, אינם בגדר זה. ולכן מביא גם תחלת הכתוב „דרכי'" גו', שגם דרכי התורה — ענינם שלום (וכדמוכח בגמרא שם ש"שלום" קאי גם על „דרכי'", כנ"ל).

ועדיין חסר ההכרח שלא רק הכללות (דהדינים) שבתורה אלא ש"כל התורה" — ענינה שלום,

ומבואר זה בדיוק ל' הרמב"ם שהוסיף התיבה (והענין) „ניתנה" — נתינת התורה ולא התורה בפ"ע, קודם נתינתה.

ומבואר החילוק בשבת^יא דכמו שהתורה בפ"ע, ה"ה „חמדה גנוזה" וצ"ל „תנה הודך על השמים" ולא ליתנה לבו"ד, וזה שניתנה (כל התורה) הוא מפני שצ"ל קיום עשרת הדברות כו' — כללות שנאמרו בסיני — וזה א"א כ"א למטה.

ובמדרש — מסתפק בסיום הכתוב, שבו עיקר הראי' (והענין) — „שלום".

י"ל שמקורו דהרמב"ם ממדרש הנ"ל וכנ"ל.

ויש להוסיף בזה: מדייק במדרש שנמשלה התורה בשלום (ולא „נקרא" וכיו"ב),

שתועלת ונחיצות המשל הוא כשצריך הרב להסביר הנמשל לתלמיד ששכלו קטן ומביא משל מענין שהוא בערך שכלו הקטן דהתלמיד, וכמבואר בכ"מ במש"נ ותחת רגליו וגו'^יג.

352וזהו דיוק המדרש שנמשלה התורה, כפי שירדה מדרגת „חמדה גנוזה" ונתלבשה וניתנה (בל' הרמב"ם) כו' בעולם. וק"ל.

(משיחת ש"פ פינחס, י"ט תמוז^יד, תשל"ב)