הוספות - שיחות ומכתבים ג

285נ ש א

. . . הדין והמקור לדין שערות הבתולות — מפורש הוא בטוש"ע או"ח סע"ה. ועייג"כ שו"ע אהע"ז סכ"א ס"ב.

הטעם להחילוק י"ל, דהרי ופרע את ראש האשה (ראה כתובות עב, סע"א) בנשואה כתיב, והעיקר, עדמש"כ בהקדמה לפיה"מ להרמב"ם — שבענינים המקובלים מדור דור מימות מרע"ה אא"פ להיות בזה מחלוקת (וראה עד"ז בירוש' פסחים רפ"ו: והרי א"א לשני שביעית כו'). והרי בהנ"ל ראו מנהג הבתולות מדור דור. ולדעת ר' ישמעאל (ספרי לבמדבר ה' יח) זכר במקרא שהבתולות הולכות מגולות. פנימיות הטעם ע"פ נגלה י"ל דכסוי הראש באשה בא בעונש על חטא עה"ד (עירובין ק, ב) שהכשילה את בעלה. ולכן אינו בבתולה, ומובן דל"ק מדם נידות (עירובין שם) — כי זהו ענין שנעשה בטבע הגוף, משא"כ הנ"ל.

(ממכתב אדר"ח תמוז, תשט"ו)

אין ענטפער אויף אייער בריף פון ד' תצוה, בנוגע דעם שייטעל, אין וועלכען איר שרייבט אַז איר פאַרשטייט ניט דייטליך וואָס איז דער מיין אין דזח

ז ע,

די זאַך פון אַ שייטעל איז, אַז די האָר זאָל זיין אינגאַנצען פאַרדעקט, און במילא אויב מען דעקט צו נאָר אַ טייל — איז דאָס ניט ווי די כוונה אין דעם איז, אויך האָט איר געדאַרפט משתדל זיין זיך, אַז אויך אַנדערע זאָלען אַזוי טאָן, און געבין זיי צו פאַרשטיין אַז דאָס איז די וועג און סגולה צו געזונט פרנסה און אמת'ן נחת פון קינדער, און השי"ת זאָל העלפען צו אָנזאָגען גוטע בשורות אין דעם . . .

(ממכתב י"א אד"ר, תשי"ד)

בהע5ותך

. . . ובעמדנו במוצש"ק פרשת בהעלותך את הנרות, י"ל ברמזי פרשה זו; ביאר רבנו הזקן אשר הנרות הללו — הן נשמות כל בני ישראל, נר ה' נשמת אדם, אתם קרוים אדם, ובכל אחד ואחד ההדלקה היא באופן של „בהעלותך" — היינו שסוף סוף השלהבת עולה מאלי'.

וכיון שהדרישה מופנית לכל אחד ואחד, בודאי שבכחו הוא, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.