168

עד") הי' המקום ששם דבר אתו השם, ונמצא, שבאהלו של משה היו שני עני­נים: (א) "בית ועד למבקשי תורה", (ב) המקום שבו דבר ה' אל משה.

והנה סדר זה שבאהלו של משה לא נהג אלא עד שהוקם המשכן, כפרש"י שם^יט "והדבר הזה נהג משה מיום ה­כפורים עד שהוקם המשכן ולא יותר. . משהוקם לא נדבר עמו עוד אלא מאוהל מועד", ז.א. שלאחר הקמת המשכן עברו שני ענינים אלה שבאהלו של משה ל­משכן.

וכמו שמצינו, שנוסף לזה שהמשכן הי' המקום שבו דבר ה' אל משה, הי' המשכן "בית ועד" לישראל, מקום הקה­לם של ישראל, כמפורש בכתוב^כ "ל­מקרא העדה גו' ונועדו אליך כל העדה אל פתח אוהל מועד", וכן מצינו בבנות צלפחד שעמדו "לפני משה גו' וכל העדה פתח אוהל מועד"^כא (ובפרש"י שם "בבית המדרש היו כו'"^כב).

ה. ויש לומר, שזוהי כוונת רש"י כאן במ"ש "ונועדתי שמה — אתועד עמם":

פירושה של תיבת "אועד" שבכתוב הקודם "אשר אועד לכם גו' לדבר אליך" הוא קביעות מקום, כלשון רש"י "כשאקבע מועד כו' שם אקבענו לבא" (וכן "ונועדתי" דלעיל פ' תרומה, שפ­רש"י "כשאקבע מועד כו' אותו מקום אקבע למועד")^כג, וכתרגום אונקלוס ש­הוא לשון הזמנה, והיינו שהוא מיועד ומיוחד^כד לענין מסויים;

אבל בפסוק דידן הכוונה היא לענין שני: "ונועדתי" לשון "אתועד עמם" מלשון "בית ועד"^כה (ובלשון הכתוב הנ"ל "ונועדו אליך כל העדה")^כו. ומובן בפש­טות הטעם שנאמר "לבני ישראל", כי ה­כוונה היא למקום הקהלת העדה.

[ונמצא, שב"אוהל מועד" — שני פירו­שים: (א) "אשר אועד גו' לדבר אליך" — מקום קבוע ומזומן לדיבור ה' אל משה. (ב) "ונועדתי שמה לבנ"י" — "בית ועד" של בני ישראל].

והטעם שרש"י מוסיף "(אתועד עמם) בדיבור" — כי בפסוק נאמר "ונועדתי שמה", היינו שאין זה רק "בית ועד" של ישראל בינם לבין עצמם^כז, אלא המקום שהקב"ה "מתועד" עם ישראל^כח, ולכן, צריך רש"י לפרש במה הוא ה"קשר" בין הקב"ה וישראל במקום זה, ולכן אומר "בדיבור".

ועפ"ז מתורץ ג"כ דיוק לשון רש"י "בדיבור" (ולא נקט כלשון הכתוב ש­לפנ"ז "לדבר"): "התועדות" זו שבין הקב"ה וישראל בדיבור, אינה רק בזה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org