א. תנן במס' פסחיםא, שהחגיגה הבאה עם הפסח "נאכלת לשני ימים ולילה אחד". ובגמ' שםב: מתני' דלא כבן תימא דתניא בן תימא אומר חגיגה הבאה עם הפסח הרי היא כפסח ואינה נאכלת אלא ליום ולילה כו' מ"ט דבן תימא. . ולאג ילין לבקר זבח חג הפסח זבח חג זה חגיגה הפסח כמשמעו ואמר רחמנא לא ילין.
אח"כ ממשיך בגמ' שם: איבעיא להו לבן תימא נאכלת צלי או אין נאכלת צלי כי אקשי' רחמנא לפסח ללינה אבל לצלי לא או דילמא לא שנא ת"ש הלילה הזה כולו צליד ואמר רב חסדא זו דברי בן תימא שמע מינה.
הרמב"ם בהל' חמץ ומצהה כתב (בנוסח "מה נשתנה") — "שבכל הלילות אנו אוכלין כו' והלילה הזה כולו צלי". והקשה בלחם משנהו: תימה על דברי רבינו דהוא פוסק בהלכות קרבן פסחז. . דחגיגה נאכלת לשני ימים ולילה אחד ודלא כבן תימא וא"כ לדידן ודאי אינה נאכלת צלי. . ולית לן לומר הלילה הזה כולו צלי דהא בגמ' אמרו דזהו כדברי בן תימא דס"ל היקשא ודחגיגה נאכלת צלי אבל לדידן דחגיגה אינה נאכלת צלי לא מצינן למימר כולו צלי דהא איכא חגיגה.
ובצל"חח תי' שהרמב"ם ס"ל שגם לרבנןט החגיגה נאכלת צליי, וטעמם משום שמצינו שהכתוב קראה פסח, וכמו שהביא הרמב"םיא "שעל חגיגת ארבעה עשר נאמריב וזבחת פסח לה"א צאן ובקר", אלא שרבנן ס"ל דלאו לכל מידי איתקש לפסח אלא רק לצלי (שהוא מידי דאכילה)יג.
ב. והנה ההסברה בדעת רבנן שרק לצלי איתקש חגיגה לפסח ולא לכל מידי דאכילהיד (כמו לינהטו "דאזהרת