א. "ועצי שטים"א — ופרש"יב: ומאין היו להם במדבר פירש רבי תנחומאג יעקב אבינו צפה ברוח הקודש שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר והביא ארזים למצרים ונטעם וצוה לבניו ליטלם עמהם כשיצאו ממצרים.
ויש להבין: פירוש זה של רבי תנחומא לכאורה הוא דברי אגדה בלי מקור בפשוטו של מקרא, ומה הכריח את רש"י לנקוט פירוש זה כאשר יש לפרש בפשטות, שבנ"י קנו עצים אלה מתגרי האומותד, או כדפירש באבן עזרא*4 (ועד"ז בבעלי התוספות עה"תה) שהי' יער של עצי שטים סמוך אל הר סיני שמשם כרתו את העציםו.
במפרשיםז תירצו שההכרח הוא ממש"נ לקמן בפ' ויקהלח "וכל אשר נמצא אתו עצי שטים", הרי מפורש בקרא שהעצים כבר היו בידי ישראל (וכמו שהביא ג"כ באבן עזראט).
אבל קשה לומר שזהו הכרחו של רש"י — שהרי רש"י לא הזכיר קרא זה, ומובן שדוחק גדול ביותר לומר שרש"י סומך כאןי על פסוק דלהלן (בפ' ויקהליא).
ב. ויש לומר הביאור בזה — בפשטות:
הציווי על נדבת המשכן נאמר בלשון — "ויקחו לי תרומה. . תקחו את תרומתי. . התרומה אשר תקחו מאתם"יב, ולכאורה הול"ל בלשון "נתינה" (או הבאה וכיו"ב), דהיינו פעולת המנדב מבנ"י לתת את תרומת ה', ומדוע נאמר בלשון "