א. בפסוקא "וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור" מפרש רש"י: וימלא מנין שבעת ימיםב, שלא שב היאור לקדמותו, שהיתה המכה משמשת רביע חדש ושלשה חלקים הי' מעיד ומתרה בהםג.
כוונת רש"י בפשטות היא (כמ"ש במפרשים):
א) לתרץ לשון "וימלא" — לשון יחיד, ד"וימלאו (שבעת ימים) מיבעי לי'"ד [ואם "שבעת ימים" פירושו "שבוע של ימים"ה (בלשון רש"י בכ"מו — "שטיינ"א של ימים") — הול"ל "ותמלא", כי "שבעת הוא שם לשבוע בלשון נקבה"ז]; ולכן מוסיף רש"י תיבת מנין, כלומר, דהוי כאילו נכתב בקרא "וימלא מנין שבעת ימים".
ב) ליישב הלשון "וימלא" (גבי מנין ימים), דלכאורה אין לשון זה מתאים בנדו"ד — "כיח מלא לא שייך רק על דבר שיש לו שיעור (קצוב) כמו וימלאו ימי' ללדתט, מלא שבוע זאת והם שבעת ימי המשתהי — לכך אמר שגם בדבר הזה הי' המכה. . משמשת רביעית החדש ויש לה שיעור שימלא".
אבל עדיין צריך ביאור באריכות לשון רש"י:
אם כוונתו היא רק להשמיענו שהי' שיעור קצוב לכל מכה ומכה (שלכן מתאים ע"ז לשון "וימלא"), הי' מספיק לומר "שבעת ימים, שהיתה המכה משמשת רביע חדש" — ומדוע מאריך רש"י ומוסיף:
(א) "שלא שב היאור לקדמותו" — ובפרט שלכאורה אין בזה חידוש לגבי המפורש בקרא.
[וגם את"ל שכוונתו לפרט ענינה של המכה שאודותי' מדובר בקרא זה — הו"ל לקצר ולכתוב "שבעת ימים, דהכאת היאור"יא (וכלישנא דקרא כאן "אחרי הכות ה' את היאור"), ומדוע מאריך לתארה בלשון של שלילה "שלא שב היאור לקדמותו"יב?].