שיחה ד

שיחה ד

א. בדברי ההתראה לפרעה ע"ד מכת ברד נאמר^א "הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד", ופרש"י "כעת מחר — כעת הזאת למחר, שרט^ב לו שריטה בכותל למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד".

במפרשים^ג ביארו שדיוקו של רש"י הוא מהלשון "כעת מחר" [ולא אמר סתם "מחר" כמו לעיל^ד גבי מכת דבר^ה] — ש"כעת" (בניקוד קמ"ץ^ו) פירושו, "כעת הזאת למחר", דהיינו "העת^ז אשר הי' מדבר עמו".

אבל צ"ע, מנ"ל לרש"י (בפשוטו של מקרא) שמשה לא רק קבע לפרעה הזמן שירד הברד ("כעת הזאת למחר") אלא גם עשה סימן, "שרט לו שריטה בכותל, למחר כשתגיע חמה לכאן ירד הברד"?

ואין לומר לפי שזו היתה הדרך ה­יחידי אז לברר ולידע שעה מדוייקת ביום^ח — שהרי ודאי היו אז מכשירים שונים לידע השעות, כמו שעון מים^ט וכיו"ב.

[וב"משכיל לדוד" על פרש"י כאן כתב, ד"כבר הרגיש כן הרב יפה תואר^י והניחו חלק, והאמת דאגדות כאלה אין להם מקום להבינם אלא עפ"י הנסתר", והולך ומבאר דברי רש"י ע"ד הסוד, כ­דלקמן סעיף ה].

ב. יש מפרשים^יא, שההכרח לזה הוא מלשון הכתוב "כעת" — "דפי' כעת נקו­דה בקמ"ץ הוא כמו כהעת והיינו ה­ידועה^יב ולזה מוכרח שאמר כעת הזאת ו"זה" ו"זאת" מורה באצבע כמ"ש רז"ל בכמה מקומות^יג. . וע"כ צ"ל דשרט שריטה בכותל והורה לו באצבע כשתגיע השמש לכאן שע"ז שייך הוראה באצבע, וכן דרשו ג"כ בתנחומא^יד גבי אברהם דכתיב^טו כעת חי' והיינו מטעם הנזכר".

אבל מלבד זאת שעדיין אין זה מתרץ מנ"ל לרש"י שהסימן הי' שריטה בכותל דוקא (ולא שהורה באצבע על "שעון מים" וכיו"ב שבזמן זה למחר ירד ה­ברד), הרי עוד זאת — בפרש"י לעיל גבי אברהם מוכח, שאין שיטת רש"י שתיבת "כעת" משמעה שהראה באצבע:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org