214

נאמר ולא נכר שוע לפני דל", וזהו ה­טעם שהכתוב מדגיש יחוסם — הרי אפשר לומר בפשטות, שהסיבה לכך ש­שניהם נבחרו להורות ולפקח על מלאכת המשכן היא מפני גודל חכמתם, והיינו דזה שאהליאב שוה לבצלאל "בהוראת מלאכה זו לאומנים ויהא ראש כמוהו"^*22 הוא מפני ששווה לבצלאל ב"חכמת לב" [ואדרבה: למאי נפק"מ ענין של יחוס כאשר מדובר אודות ענין הדורש "חכמת לב"?].

ועפ"ז מנ"ל לרש"י לחדש שטעם השוואתם הוא "לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל"^כג [והרי זה שהכתוב מייחסם כו' אינה קושיא כלל, שכ"ה דרך הכתובים (וכבנדו"ד גופא, שהכתוב מייחסם גם לעיל בפ' תשא), כנ"ל]?

לכאורה אפשר לתרץ, כי מאריכות לשון הכתוב כאן מוכח שבצלאל הי' העיקר^כד [היינו שנוסף לזה שבפ' תשא^כה מאריך הכתוב רק אודות בצלאל ומוכח שהוא לבדו הי' ראש כל האומנים, הנה גם מהכתובים דפרשתנו משמע שבצלאל הי' העיקר], שהרי בתחילה יש אריכות בכתוב אודות מעלת בצלאל — "ראו קרא ה' בשם בצלאל גו' וימלא אותו רוח אלקים בחכמה גו' ולחשוב מחשבות גו' ובחרושת אבן גו' בכל מלאכת מח­שבת"^כו, ורק אח"כ ממשיך בכתוב^כז "ול­הורות נתן בלבו הוא ואהליאב גו' מלא אותם חכמת לב לעשות כל מלאכת חרש גו'", ומשמע מזה^כח, שחכמת בצלאל גד­לה משל אהליאב. וא"כ קשה מדוע השווה אותם לענין הוראת המלאכה? ו­לכן פירש"י שהוא כדי "לקיים מה ש­נאמר ולא נכר שוע לפני דל".

אבל עפ"ז אינו מובן לאידך גיסא: אם חכמת בצלאל אמנם גדלה משל אהליאב — כיצד ניתן להשוותם אך ורק כדי לקיים "ולא נכר שוע לפני דל"? הרי כשם שאין לישא פנים לעשיר מפני עושרו, כך אין מקום לישא פנים לדל כשאינו ראוי לכך — רק כדי להשוותו לעשיר!

גם צריך להבין:

א) מדוע יש צורך להדגיש את הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" על ידי השוואת בצלאל ואהליאב (ובפרט שהחי­לוק ביניהם הוא לא בענין של "שוע" ו"דל" בפשטות אלא בענין היחוס) — כאשר תוכן הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" מפורש בכתוב לפנ"ז, ובקשר ל­עשיית המשכן — הציווי דמחצית השקל, שמפורש בו^כט "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט"? (ובפרט שהיו שתי נתינות של מחצית השקל (אחת לתרומת האדנים ואחת לקנות מהם קרבנות ציבור^ל) אשר בלשון רש"י^לא — "הושוו בהם עניים ועשירים").

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org