215

ב) מהו דיוק לשונו של רש"י "לקיים מה שנאמר כו'" — לשון בלתי רגיל ב­פירוש רש"י^לב, והל"ל "כמו שנאמר", "וזהו דכתיב" וכיו"ב.

ד. ויש לומר הביאור בזה:

כוונת רש"י היא לתרץ (לא רק הטעם ש"השווהו המקום לבצלאל", אלא גם) סיבת השינוי בלשון הכתוב בין ציווי השם למשה ודברי משה לבנ"י: בציווי השם לא הודגשה השוואת אהליאב ל­בצלאל, ודוקא בדברי משה לבנ"י מפו­רש "ולהורות גו' הוא ואהליאב גו'".

ואף שמצינו^לג כמה פעמים בתורה ש­לא נפרטו כל פרטי הציווי הן בדברי ה' למשה והן בדברי משה לבנ"י (ובמקו­מות רבים מעיקרא לא נאמר בתורה אלא אחד מהם בלבד, או ציווי השם או דברי משה לבנ"י) — כי פשיטא שמשה רבינו מסר כל ציוויי השם לבנ"י, ואשר כל מה שאמר לבנ"י בשם ה' נצטווה על זה —

שאני בנדו"ד, שאין המדובר בהוספת פרט בלבד, שאז אפשר לתרץ שהכתוב לא חש לפרטו שתי פעמים, אלא בשינוי בתוכן: בפ' תשא^יט נפרט שמו של אהליאב רק ביחד עם שאר חכמי לב ("ואני הנה נתתי אתו את אהליאב גו' ובלב כל חכם לב גו'"), דאף שזה שנפרט בפני עצמו מורה על מעלתו לגבי שאר חכמי לב^לד, אין הכרח לומר שיהא שווה לבצלאל ועד שיחשב "ראש כמוהו" (ואדרבה, מזה משמע ש"קרוב" הוא יותר ל"כל חכם לב"); ואילו מה­ציווי "ולהורות גו' הוא ואהליאב גו'" בפרשתנו משמע שהיו שניהם שווים בהוראת המלאכה. ומכיון שכן, למה לא נאמר ענין זה תיכף בציווי השם בפ' תשא (והרי השמטה זו נותנת מקום ל­טעות שאין אהליאב שווה לבצלאל)?

ומזה למד רש"י, שהדגשה זו של השוואת אהליאב לבצלאל הו"ע השייך בעיקר רק לגבי ידיעת בני ישראל, משא"כ בגוף ועצם ציווי השם אינו נוגע (כ"כ).

וזהו שכתב רש"י "ואהליאב משבט דן כו' לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל" — ומדייק "לקיים מה שנאמר" (ולא כתב "וזהו דכתיב" וכיו"ב): אין כוונת רש"י שהטעם שציווה הקב"ה להשוות אהליאב לבצלאל הוא מפני ש"לא נכר שוע גו'" — כי פשיטא שעיקר החשיבות במינוי ראשי אומנים הוא מפני היותו "איש חכם לב. . לדעת לעשות את כל מלאכת עבודת הקודש"^לה ותו לא^לו (ואם אינו בגדר זה לא יועיל הטעם ד"לא נכר גו'" למנותו ראש), והיינו, דזה שהקב"ה ציווה למנות שניהם כראשים בהוראת המלאכה הוא אך ורק מפני שהי' בהם השתוות שבגללה ראוי אהליאב להיות שוה לבצלאל בזה^לז; אלא שבנוגע לבני ישראל הי' כאן ענין נוסף, שהי' צורך לקיים (דהיינו לתת "קיום" ותוקף — ע"ד

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org