213

מעלה בין מצד האב בין מצד האם שבזה מתקיים טפי מ"ש. . ולא נכר שוע וכו'".

[ויש לומר שזהו גם בהתאם למ"ש ב­נוגע לאהליאב "מן הירודין שבשבטים מבני השפחות", היינו שפחיתותו שייכת ליחוס האם, ולכן מסתבר לומר, שגודל היחוס של בצלאל הוא (לא רק מצד ה­אב אלא גם) מצד האם].

ועפ"ז מתורץ מדוע לא פרש"י עה"פ "בצלאל גו' בן חור" שבפ' תשא דחור בנה של מרים הי' — כי בפ' תשא אפשר לומר בפשטות, שהכתוב רוצה לייחס את בצלאל לחור מצד מעלותיו של חור המפורשות בכתוב (ובפרש"י) כנ"ל ס"א; ורק בפרשתנו, שבה עיקר הכוונה היא להדגיש ש"לא נכר שוע לפני דל", מוסיף רש"י שהיחוס לחור בא לתאר מעלת יחוסו של בצלאל (גם) מצד ה­אם^יח, כנ"ל.

אלא שעדיין השאלה במקומה עומ­דת: גם אודות אהליאב כבר נאמר לעיל בפ' תשא^יט (בדיבור ה' אל משה) — "ואני הנה נתתי אתו את אהליאב בן אחיסמך למטה דן", ושם לא פירש רש"י כלום. ואת"ל שכוונת הכתוב בהזכרת יחוסו של בצלאל ואהליאב היא להדגיש הענין ד"לא נכר שוע לפני דל" — הו"ל לרש"י לפרש זאת לעיל בפ' תשא [ואמנם כן הוא במדרש^כ (שהוא מקורו, לכאורה, של פרש"י זה), שתוכן ענין זה ("שגדול וקטן שוין לפני הקב"ה") הובא לעיל על הפסוקים דפ' תשא].

ועכצ"ל שכ"ה דרך הכתובים לייחס אדם אחרי אביו ושבטו ואין הכרח לומר (ע"ד הפשט) שכוונת הכתוב בפ' תשא היא ללמד ד"לא נכר שוע לפני דל" — וא"כ מהו הקושי בפשטות הכתובים ד­פרשתנו שהכריח את רש"י לפרש שה­כוונה כאן היא "לקיים מה שנאמר ולא נכר שוע לפני דל"?

ג. ונראים דברי הלבוש^כא, שקשה ל­רש"י השינוי בלשון הכתובים, דלמעלה (בפ' תשא^יט) כתיב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב וגו' ואתו י"ל פירושו שנתנו אתו (את — הטפל) לשרתו במלאכה זו לא שיהי' ראש אומנים כמותו, אבל בפרשתינו אומר משה להורות נתן בלבו הוא ואהליאב משמע שיהא שוה לבצל­אל בהוראת מלאכה זו לאומנים, שיהא ראש כמוהו, לכך פרש"י כאן (דוקא) אהליאב משבט דן כו' לקיים מה שנאמר לא נכר שוע לפני דל^יט.

אבל עדיין אינו מובן:

מהו ההכרח דזה שהשוה המקום את אהליאב לבצלאל הוא "לקיים מה ש­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org